זקן אהרן חלק א עט

טרם שנתפשטו הרבה הייתי חושש לאוסרם מכל הלין טעמי, אבל אחר שכבר נתפשטו לרוב בהרבה עירות ונהגו לאוכלם, חלילה לנו לבקש חששות ולהוציא לעז על האוכלים שאוכלים עוף טמא ח"ו, ונהפך הוא כי עלינו להפך בזכותם ולמצוא טעם וסעד להיתר, ולכן מתחלה אבוא לסתור צדדי החששות שהבאתי, דמה שכתבתי דכיון דבאוזות הללו יש גדלות הגוף וגם גדלות הצואר, שינוי הגוף ושינוי אבר יש לאסור לכל הדעות, עתה הנני חוזר מזה, דאדרבה היא הנותנת דהיכי שיש תרי השינוים הללו עדיף טפי מאילו לא היה בהם כ"א שינוי גודל הגוף או גודל האבר לחוד דזה נ"ל פשוט דשינוי דגדלות אבר לא חשיב שינוי כ"א כשגדלות האבר אינו מתאים לפי ערך גדלותו של כל שארי אברי הגוף אבל אם לפי ערך גודל הגוף אין האבר הזה גדול ביותר אין זה שינוי, ולכן אף שלגבי שארי אווזות הרגילים בינינו שאין גופם גדול כ"כ, אילו היה אצלם צואר ארוך כזה היה זה שפיר שינוי, אבל באווזות המשונות הללו שהם גדולות משלנו יותר גם בכל שארי אברי הגוף, ממילא דאריכת צוארם לא חשיב שום שינוי דלעומת גודל גופם ומדת שארי האברים אין הצואר גדול, ונהי שלגבי אווזות שלנו מיקרי זה צואר ארוך ביותר, אבל לפי ערך הנהו אווזות גופייהו לא מיקרי זה משונה בארכו ולפ"ז קלקולם הוי תקנתם דמפני שיש בהם גם שינוי הגוף ממילא לא חשיב זה שינוי אבר, ואפי' אי נימא כהני פוסקים דשינוי גדלות אבר הוי שינוי היינו רק כשאבר אחד משונה בגדלותו אבל אם גם כל גופו גדול אין בזה בית מיחוש, דגדלות הגוף לא חשיב שינוי כיון דבכל בהמה ועוף יש גדולים וקטנים וכמ"ש לעיל, וגדלות דאבר נמי לא חשיב שינוי, דלפי ערך גודל שארי אברי הגוף אין הצואר ארוך כלל: וגם החשש השני שזכרתי דהצטרפות שארי השינוים אם כי כל אחד כשהוא לעצמו לא חשיב שינוי מ"מ ע"י ההצטרפות יהיה נחשב זה כשינוי, נמי יש לדחות דבאמת אין לדמות סימני אבידה לסימני בריה והא דאמר בחולין ש"מ סימנים דאורייתא, אין מתפרש כפרש"י דש"מ על סימני אבידה קאמר, אלא כפי' הר"ן והרשב"א דה"ק ש"מ דסימנים הללו מובהקים הם ומשו"ה ניידו מפרש"י משום דסברי באמת דאין לדמות סימני אבידה לסימני בריה ודוקא בסימני אבידה הוא דנימא דבהצטרפות כמה סימנים גרועים עושה לסימן מובהק, אבל מנ"ל לומר כן נמי בבריה, וכיון שדחינו לחששי האיסור, הרי מעתה יש בזה יסוד גדול להתיר מטעם דהוי שכן ונדמה כמבואר בש"ס, והני אווזות נמי שאנו רואים ששוכנים יחדיו והולכים בצוותא חדא עם עופות הטהורים שלנו וגם דומה להם בצורתו, שפיר יש לסמוך על הסימנים גם בזה"ז אף שאין להם מסורת, ואין לומר דכיון שיש בהם שינויים מאווזות שלנו שוב יצאו עי"ז מכלל נדמה וכמ"ש המהר"ם שי"ק בכה"ג דנדמה בעינן שיהא שוה לגמרי זל"ז, אבל זה אינו דהא בע"כ בכ"מ הוי לשון נדמה, היינו שיש לו דמיון אבל אינו שוה לגמרי, וראיה ברורה לזה מסוגיא דב"ק שנה רבי תרנגול טווס ופסיוני הוי בכלל שכן ונדמה, הרי דאף שזה מין תרנגול וזה מין שליו וכ"א יש לו שם מיוחד ובודאי שיש גם שינוי ביניהם שהרי אין הדעת סובל בשני מינים שיהיו דומין זל"ז בלי שום שינוי, ואפ"ה כיון דברוב הענינים דומים הם הוי זה נדמה, ולכן אחרי שגדולי האחרונים התירו זה יש לסמוך על כל מה שכתבתי שלא לאוסרם, ומה טוב שישתדל אם אפשר לבדוק הבצים שלהם ואם ימצא שראשן אחד כד וראשן השני חד, אין פקפוק להתירם: וד' יעזרנו ע"ד אמת כנפש ידידו המברכו בברכת אהרן וואלקין סימן מד ב"ה יום א' י"א תמוז תרפ"א כבוד הרב וכו' מהור"ר נחמיה בריסקין רב בקלימאוויץ ע"ד שאלתו בקדירת בשר אינה בת יומא שבשלו בה חלב אם כשר הקדירה לשארי דברים, הנה הטור כתב דאסורה, ואם כי הש"ך כתב דאינו אלא חומרא, אכן באמת שמלשון הטור לא משמע הכי, דמסתימת לשונו משמע שדינא קאמר, ובטעמו אפשר לומר כמ"ש הפר"ח (יו"ד סי' צ"ג) דכלי חרם מדינא אסור בכל תשמיש רותח אפי' שאינו של בשר או של חלב מפני שהיא לעולם פולטת ותפלוט בשר בחלב ואף בצונן פולנית כלי חרס ולכן מדינא אסורה בכל תשמיש צלול, וכן נראה בדעת הטור, וכן מורין למעשה שאסור להשתמש בה שום תשמיש, וטוב לשוברו לגמרי ואסמכוה אדברי הש"ס (חולין קי"א) בפנכא דר' אמי דתברי': סימן מה להנ"ל ע"ד שאלתו בענין נמלים אם אפשר לסמוך על ההיתר שכתב הכו"פ מפני שכמה ראשונים סוברים דגם בריה בטילה, ואם כי מי אנכי לעמוד נגד אותו גאון ז"ל אבל תורה היא וקבל האמת ממי שאמרו, לזה אשיב לו כי לענ"ד לא נהירא ההיתר הזה וכמו שאבאר, דהנה במס' תרומות פ"י איתא הכי דג טמא שכבשו עם דג טהור כל גרב שהוא מחזיק סאתים אם יש בו משקל עשרה זוז כו' דג טמא צירו אסור, והרמב"ם וראב"ד ורא"ש פי' דכל המשנה חד בבא הוא ולא מיירי אלא מדין ביטול ציר, ומאיזה טעם החמירו בביטולו יותר משאר איסורין משום דציר טעמו חזק ונרגש ביותר, אכן הרשב"א והר"ש ומוהר"ש שירלייוו האריכו מאוד להקשות על פי' זה ולכן פי' כולם דשלש בבות הן, דרישא באיסור כבישה, שאוסר את הטהור במליחתו עמו, וסיפא דכל גרב מיירי בביטול גופו ומשו"ה בעינן השיעור אם יש בו עשרה זוז כו' שהוא שיעור העולה לתתק"ס כמפורש בירושלמי, משום דבריה הוא ואינה בטילה בפחות מתתק"ס, וסיפא דסיפא בביטול צירו וכאשר בארתי באורך לעיל סי' מ"ג, ולמדו כולם שלפי פירושם מוכח דס"ל דבריה בטילה בתתק"ס, כן הוא ברא"ש (חולין פג"ה סי' ל"ה) ומפורש הוא בר"ש גופי' אחר שכתב פירושו כתב וז"ל אף שאחז"ל דבריה אינה בטילה, היינו שאינה בטילה בששים כשאר איסורים אבל בתתק"ס בטילה, ועפי"ז רצו האחרונים למצוא קולא בנמלים וכדומה ולסמוך ע"ד הראשונים הללו דמתירין בריה בתתק"ס, וזהו המקור היחידי להיתירם, אכן בער אנכי מלהבין דברי קדושים דנהי דלפי' הרשב"א והר"ש מוכח דס"ל דבריה בטילה בתתק"ס, אבל הא לא מוכח כ"א דס"ל כן אלא בבריה דמים, דהא בדג טמא מיירי המשנה, וי"ל דשאני בריה דמים משום דהותרה מכללה, אבל מנ"ל דגם בבריה דיבשה ס"ל נמי דבטיל, ולחלוק על דבר המקובל ומוכח בש"ס דבריה אינה בטילה כלל, דהכי מוכח בהדיא (חולין ד"ק) דבריה לא בטילה אפי' באלף מדמדמי דין ביטול בריה לדין ביטול חתיכה הראויה להתכבד, ובחתיכה הראויה להתכבד לא בטיל אפי' באלף כמפורש בתוספתא דתרומות הובא ברא"ש שם,