זקן אהרן חלק א עז

שמשנה דג טמא שכבשו, הקשה הרא"ש שירליין ז"ל הובא ששי מלאכת שלמה שעל משניות החדשים דא"כ בחולין דרע שם אר"י ב"ח לא כל השיעורים שווין שהרי ציר שיעורו קרוב למאתים דתנן דג טמא צירו אסור, ואם איתא היכי אתחילו מהתם לשון המשנה לא הול"ל אלא דתנן ר"י אומר רביעית בסאתים אלא ודאי דמהתם מתחיל דינא דציר, ועוד דבירושלמי מפרש דלת"ק עולה החשבון תתק"ס, ובר' יהודה פירשו שהוא קרוב למאתים וא"כ כיצד אפשר לפרש דר"י לא פליג, וכן הרשב"א ז"ל בכמה מקומות הכריח מחמת קושיות עצומות דרישא וסיפא לא הענין אחד, וז"ל בסוף תשובתו אחרי שהקשה מאד לשיטת הראב"ד אלא רישא באיסור כבישתו שאוסר את הטהור במליחתו עמו והדר איירי בביטול גופו וסיפא באיסור צירו וביטולו, ושלש משניות הן רישא בנתינת טעם כשכבש דג טמא עם דג טהור דבנתינת טעם כדג טהור שמלחו עם דג טמא דמייתי בפ' כל הבשר, והכא משנה חסירה היא והכי קתני דג טמא שכבשו עם דג טהור ולא פי' אם אסור או מותר. וסיפא כל גרב בביטול גופו וסיפא דסיפא בביטול צירו, ובירושלמי פי' רישא לאיסור דגרסינן עלה דג טמא ר"י כן פזי דבר דלייה דג טהור תפל שכבשו עם דג טמא מליח אסור וכל גרב שהוא מחזיק סאתים אם יש בו כו' זו משנה אחרת דמיירי בביטול צופו ולא מיירי באיסור נתינת טעם דשיעורו בס' אלא בדג טמא שנתערב עם דגים טהורים דמתסרי כולהון משים דבריה לא בטילה עכ"ל הרשב"א ז"ל, וכן הר"ש כתב דשלוש בבות הן והר"ש שירלייו מביא ראיה לזה מהתוספתא, ואחרי שהבאנו ב"ה מכל הראשונים ה"ה הרשב"א והר"ש שירלייו והר"ש שכולם הכריחו דסיפא דג טמא צירו אסור, בבא בפני עצמו הוא ומכאן מתחיל הדין דבטילת ציר ואינו ענין כלל לבבות הקודמים, א"כ שפיר נוכל לומר דהבבא דמיירי בדין ציר לא מיירי כלל מדין כבוש ושפיר נוכל לומר דבכבוש הוי דאורייתא, והא דמשני הש"ס דציר זיעא בעלמא מיירי בציר היוצא מעצמו וכלעיל, וניחא נמי מה שהביא המנ"י ראיה דגם על ידי כבישה הוי דרבנן מתשובת הרשב"א סי' ע"ד שכתב היאך אפשר שיחמיר ת"ק במתני' דתרומות פ"י בציר שהוא מדרבנן, הרי שכתב הרשב"א שהוא דרבנן אף שהמשנה מיירי בציר היוצא ע"י כבישה כמ"ש דג טמא שכבשו ע"ש, ובמח"כ נעלם ממנו דברי הרשב"א שהבאנו דהרשב"א בעצמו מפרש המשנה דשלש בבות הם, וא"כ לדידי' לא מיירי בציר היוצא ע"י כבישה ולכן ודאי דאינו אלא דרבנן ושפיר מקשי מאיזה טעם יחמיר ת"ק בזה: והנה כל זה הוא רק לשיטת הרשב"א ודעימי' דמפרשים דשלש בבות הן ולא מיירי בכבישה, אבל לשיטת הראב"ד והר"ב ותוי"ט דכולה מתני' חד בבא הוא, וכן משמע נמי מדברי התוס' (חולין דצ"ט) דהקשו והלא סתם ציר יש בו מים וא"כ אמרת סלק את מינו כמו שאינו שאינו מינו רבה עליו ומבטלו, וי"ל דהכא מיירי בציר שאין בו מים דקתני רישא כל גרב שהוא מחזיק סאתים אם יש בו משקל עשרה זוזים ביהודה שהן חמש סלעים בגליל דג טמא צירו אסור ובגרב עצמו אין נותן מים פן יתקלקלו הדגים עכ"ל, הרי מפרשים ג"כ דהכל חד בבא היא וא"כ מיירי בציר היוצא ע"י כבישה וע"ז משני הש"ס דזיעא בעלמא הוא, וקשה לכאורה על הש"ך, אבל באמת גם אם נפרש כן לק"מ, ואדרבה יהיה מכאן ראיה לדבריו, דהנה הר"ש מביא מירושלמי שהוא ממש כהש"ך וז"ל הר"ש במשנה ח' ולקמן אמתניתין דחגבים טמאין שנכבשו גרסינן בירושלמי אר"י לית כאן נכבשין אלא נשלקין דכבוש הרי הוא כרותת משמע דאכולהו קאי דכל היכי דתנן כבישה גרסי' שליקה במקומה וצ"ל דשלוק פחות ממבושל וכו' ומיהו בפ' כל הבשר משמע דשליקה הוא טפי מבישול גבי כבד אוסרת, ומסיים בהגהות הר"ש וצ"ל דהירושלמי פליג עלה מ"ש: וא"כ לפי הירושלמי שמוחק בהך מתני' כבוש וגורם שלוק במקומה, ודאי מוכח דככבוש הוי צירו מדאורייתא משום דהוי כרותח ומשו"ה מוחק כבוש דבכבוש לא היה אומר ר' יהודה דבטל משום דהוי דאורייתא, הרי מפורש מהירושלמי כדברי הש"ך, וכן מבואר גם בנו"ב שם דהירושלמי סובר כן משום דהר"ש מסיים דהירושלמי פליג על הבבלי, ולש"ס דילן דשלוק עדיף טפי מבישול כדמשמע בחולין גבי כבד דשלוק אוסרת ונאסרת, אי"א להגיה כהגהות הירושלמי, והגרסא הוא כבוש, וא"כ מוכח דלש"ס דילן גם בכבוש אינו כ"א דרבנן, ואנן כש"ס דילן פסקינן במקום שחולק עם הירושלמי, זאת היא ראיית הנו"ב להשיג על הש"ך, אכן באמת גם מזה לא איריא דשפיר נוכל לומר דהש"ס דילן אינו מחולק כלל עם הירושלמי בפירוש שלוק והש"ס דילן נמי יגרום שלוק כגרסת הירושלמי דהא מצינו בכמה מקומות בש"ס דילן דשלוק פחות מבישול כמו שהביא התוי"ט במתני' דתרומות דהשולק בדמאי ע"ש, וא"כ היכי מצינן למימר דלש"ס דילן שלוק טפי מבישול ואי משום דקשיא מההיא דחולין גבי כבד דשלוק אוסרת ונאסרת, האיר ד' את עיני ומצאתי בבאורי הגר"א (יו"ד סי' ע"ג) שכ' דטעות סופר הוא וצ"ל שלוקה אוסרת ואינה נאסרת והביא שלהדיא איתא כן בתוספתא (תרומות פ"ט) וגם בתוס' (פ"ו דנדרים) פי' דשלוק פחות מבישול וכ"כ גם הרשב"א דט"ס הוא בש"ס דחולין הובא דבריו במה"פ על הירושלמי דתרומות, וכן בחולין דנ"ו אדומים שהוריקו ושלקן כו' פי' הרמב"ם (פ"ז מהלכות שחיטה) והוא שיעמדו באותו מראה אחר ששלקו אותו מעט וממרסין בהם, הרי פי' דשליקה זו פחות מבישול, והב"י כתב ע"ז דנראה שהרמב"ם מפרש דשליקה זו בישול מועט הוא לא בישול מרובה כמו שהוא בקצת מקומות בתלמוד ונתכוון להא דחולין גבי כבד, ולדברנו אין אף מקצת מקומות בשו"ס דילן דשלוק יהא מרובה מבישול, והא דגבי כבד, ט"ס היא, וגם הפמ"ג (יו"ד סי' ס"ט) בשפתי דעת סק"ס כתב דכבוש יותר משלוק ומשו"ה כבד שנכבש במים נאסרת וא"כ ודאי שגם ש"ס דילן ימחוק כבוש ויגרוס שלוק, ואפי' לגרסא הכתובה בש"ס דילן נמי אינו מוכרח לומר דשלוק הוא יותר מבישול, דלישנא דשלוק משמע הכי והכי ולפי הענין מתפרש כמ"ש הר"ן ובזה מתורץ קושית התוי"ט ע"ש, וא"כ מוכח להדיא דכבוש הוי דאורייתא, דרק משום הכי מחקו כביש בכדי שלא יקשה על ר' יהודה שסובר דבטיל להכי יגרסו שלוק דאינו אלא מדרבנן ומשו"ה ס"ל דבטל, אבל בכבוש דהוי דאורייתא איה"נ דס"ל דלא בטיל וראיה שאין עליה תשובה היא מפורש מבבלי וירושלמי דבכבוש הוי צירן דאורייתא כדברי הש"ך: ולדברנו אלה נדחות גם ראיות האחרות שמביא הנו"ב להשיג על הש"ך, ראיה האחת מהרא"ש (ע"ז סי' ע"ב) כתב וז"ל וא"ת בפ' כל הבשר גבי רב מרי דאימלח לי' בשר שחיטה וכו' וקאמר רבא מהטמאין לאסור צירן ורוטבן ופריך מדג טמא שכבשו עם דג טהור מותר, ומאי פריך מציר דגים אציר דבשר וי"ל דשפיר פריך דקים לי' דציר דגים אסור מדרבנן כדתנן פ"י דתרומות דג טמא צירו אסור כו' ע"ש, וכן הר"ש בתרומות הקשה קושית הרא"ש ותי' כן, הרי ששני גדולי הדור הרא"ש והר"ש הביאו ראיה דציר דגים במליחה אסור עכ"פ מדרבנן מדתנן בתרומות דג טמא שכבשו עם דג טהור צירו אסור, ואי ס"ד כדברי הש"ך א"כ הקושיא עדיין