זקן אהרן חלק א עה

מצרך לדחוק כ"כ. דפשיטא דבנ"ד שרי לכו"ע, דעיקר מה שצריכים אנו לדחוק ולסמוך על ההיתר דבאיסור דרבנן שרי להוסיף הוא רק לשי' הרשב"א דלית לי' ההיתר הראשון שזכרנו משום דמבטל קודם חלות האיסור, דאילו להחולקים עמו בחמץ וסברי דרשאי לבטל לכתחלה מטעם דהוי קודם חלות האיסור, פשיטא דהכא בבשר שלא נמלח דשרי דהשתא בחמץ דאיסורו דאורייתא וגם בעי שימור אפ"ה שרי, כ"ש בדם שבישלו דאינו אלא איסור דרבנן דשרי קודם חלות האיסור, ורק העיקר מה שעומד למדנו הוא שיטת הרשב"א דחולק על היתר זה, אבל לדידי' הא בלא"ה שרי מטעם דסובר דאיסור דרבנן שרי להוסיף אפי' בזמן איסור, וא"כ ממ"נ שרי, דלהחולקים על הרשב"א בחמץ א"צ כלל להיתר זה דאיסור דרבנן שרי להוסיף, כיון דלדידהו בלא"ה שרי מפני שמבטל קודם שעת חלות האיסור ואפי' בדאורייתא נמי שרי, ולהרשב"א דסובר שגם קודם חלות האיסור אינו רשאי לבטל, לדידי' שרי עכ"פ מטעם דאיסור דרבנן שרי להוסיף אפי' בזמן איסור הוא הדבר אשר אמרתי כי בנ"ד איני מוצא שום מחלוקת ולכו"ע שרי לכתחלה להרבות עד ששים ולבשלם, ואל תתמה דא"כ למה לא השמיט אחד מהפוסקים חידוש דין זה דרשאי לבטל בשר שלא נמלח ולבשלם לכתחלה משום דבזה יספיק לנו תי' של רעק"א דכל היכא דאיכא תקנתא דמליחה לא רצו לסמוך ע"ז וכעין מ"ש המג"א (סי' תרע"ז) לגבי מותר השמן שבנר חנוכה כיון דיש לו היתר לנרות חנוכה אסור להוסיף ולבטל, אכן אנן קיימינן בשעה איומה כזאת שלא תקנתא דמליחה ולא תקנתא דצליה אין רוב הצבור יכולין לעמוד, תקנתא דמליחה מפני דוחק ויוקר המלח שאין כמעט בנמצא, ותקנתא דצליה נמי אם כי הפוסקים זכרו בבשר תקנתא דצליה היינו רק במקרה כשאירע לאחד שנתערב בשר שנא נמלח או ששהה ג' ימים בלא מליחה, ובמקרה בודד אפשר לומר לאדם שידחוק עצמו לאכלו בצליה, משא"כ במצב שלנו שאין מלח בנמצא, ולומר לכו"ע שיאכלו בשר תמיד רק בצליה, ודאי שאין זה תקנה כי אין הצבור יכולין לעמוד בזה, ועיין בפמ"ג (ס"ס ק"ה) שכתב וז"ל הפר"ח באות ח"ן הביא תשובת מהרמ"ע דדם שמעמיד המלח אסור עכ"פ בעיני' ובתבשיל מותר ולא מיקרי מבטל איסור דאין רוב צבור יכולין לעמוד בו עכ"ל, וא"כ כ"ש דבנ"ד אין רוב צבור יכולים לעמוד ובכה"ג לא מיקרי מבטל איסור: ויותר מזה נ"ל דבנ"ד לית כאן בית מיחוש כלל לכו"ע דאפי' אם במקום אחר היה אסור לבטל לכתחלה מ"מ בנ"ד שהדוחק גדול באופן מבהיל, כמה מאות רובל עומד מחיר פונט מלח וגם במחיר כזה קשה מאד להשיג אין זה מיקרי כלל לכתחלה עפ"י הכלל שכללו כל הפוסקים דכל שעת הדחק כדיעבד דמי וכ"כ התפא"י (מס' פאה) ובתשובת שבו"י ח"ג סי' ק"י כתב וז"ל שהיה נראה ממ"ש הפוסקים שעת הדחק כדיעבד בכ"ף הדמיון ואינו השואה גמורה אך אינו כן אלא אדרבה שעת הדחק עדיף מדיעבד ע"ש, ולפ"ז א"צ כלל להני היתרים שזכרתי דאפי' אם נגבב יחד כל החומרות ונצרפם יחד ונימא כשי' רש"י דדם שבשלו הוי מה"ת, וגם נחזיק בשי' הרשב"א דבדבר שהוא מה"ת אסור להוסיף ולבטל לכחחלה אפי' בשעת היתר, אפ"ה בנ"ד שרי כיין דבשעת הדחק כזה לא מיקרי זה מבטל איסור לכתחלה אלא דיעבד ובדיעבד הרי לכו"ע בטל בששים: והנה אף אם אמנם כל ההיתרים הללו אינם אלא לשי' המחבר דבדאיכא ס' אותה חתיכה נמי שריא, אבל למ"ש הרמ"א דנוהגין כשי' הפוסקים דאותה חתיכה אסורה אפי' בדאיכא ס' ולא שייך תו ההיתר דביטול בס' כיון דס"ס הבשר יהיה אסור, מ"מ לצורך הרי הסכים גם הרמ"א לסמוך ע"ד המחבר, ובשעת הדחק כזה דאין לך צורך גדול מזה פשיטא שיש לסמוך פ"ד המקילין, ולכן לדעתי הנני מסכים לעשות כן, דמראש ירתיחו הקדרה היטב עד דסליק עמודא ממש וישליך בה את הבשר בשיעור כזה עד שיהיה עכ"פ ששים נגד הפליטה דהיינו בערך א' פונט בשר ולא יותר על שנים עשר גלמזער, וכפי שיעור הזה ישער הן פחות הן יותר ישער הכל בשיעור א' פונט על שנים עשר גלעזער דבשיעור כזה יש בודאי ששים נגד הפליטה, ואע"ג דפסקי' כשיטת רוב הראשונים דכיון דלא ידעינן לשער כמה נפיק בעינן ששים נגד כל החתיכה, ודעת הראב"ד דמשער בפליטה, יחידאה הוא, מ"מ כבר כתבו האחרונים הובאו דבריהם בד"ת סי' ס"ט אות קפ"ה שהסכימו לסמוך על דעת הראב"ד בשעת הדחק גדול משום דהאמת עד לעצמו שיש בידנו לשער כמה דמא נפיק ע"ש, מכ"ש בצירוף החליטה ברותחים שגם בזה כתב הברכ"י דהא דבעי' ס' היינו כשלא נתן הבשר במים רותחים אבל אם ידוע שהמים היו רותחים ממש בשעה שנתן הבשר ויש דוחק יש להקל אפי' בדליכא ס' ע"ש, ובד"ת אות קפ"ד שכן הורו כמה גדולים, ולכן כ"ש כשיש גם ששים נגד הפליטה דיש להתיר בשעת הדחק גדול כזה, ואף אם אמנם שעל כל אחד מההיתרים אי"א לסמוך לא על היתר דחליטה לחוד ולא על היתר דס' עד הפליטה, מ"מ בהצטרף אלו ההיתרים יחד, חליטה וששים ואין זה אלא איסור דרבנן בדם שבישלו, והביטול הוא בשעת היתר עדיין, על כל אלה אפשר לסמוך בשעת הדחק כזה: והנה ידע ידידי כי עיקר ההוראה לעשות כן במקום שאין מלח, לא מלבי יצאה אלא שכבר נפתחה בגדולים, דבכנה"ג בהגהות ב"י הביא מתשובת הגאונים וז"ל דמי שאין לו מלח למלוח הבשר אם יכול לאכול צלי מוטב ואם לאו יחתכנו חתיכות חתיכות וירתיח הקדירה עד דסליק עמודא וישליך נתח אחד וכן יעשה לחזור ולהרתיח עד דסליק עמודא וישליך נתח אחד אחד עד שישליך כל הנתחים עכ"ל, ועיין בד"ת סי' ס"ט אות ש"ל שהביא בשם כמה אחרונים שהסכימו כן לדינא לסמוך ע"ז בשעת הדחק, ואלולי שנפתחה בגדולים לא הרהבתי עוז לבקש צדדי ההיתר, אמנם אחרי שבעיקר הוראה זאת כבר הורו גאונים, נתתי לבי לברר דעתם בפרטי ההיתר לפי טעמם כ"א על מקומו, אכן ידע ידידי כי לפני רבנים היודעים ומבינים את טיב ההלכה בודאי היתר טוב הוא אבל עלינו נצרך ליקח בחשבון כי נצרך להורות לפני עמי הארץ ונשים, וע"ז אמנם לבי דוי מי יודע אם יעשו כדין, וגם לפרוץ לפניהם גדר במצוה שכתובה והוחזקו בה בחוזק ובהידור עד עתה, ובכנה"ג גופא שהתיר בזה כמ"ש סיים שאסור למסור זה לנשים וע"ה, ולכן כל זמן שיוכל להחזיק מעמד ולא להראות שום היתר, מה טוב, ובאם יראה ויבין שאי"א עוד ויש חשש שאם לא יתירו להם יבואו לפרוץ חלילה מעצמן, אז יחזיק בעצת הכנה"ג לחתוך הבשר לחתיכות חתיכות קטנות באופן שלא יהא פחות מס' נגד כל החתיכה ולא נצטרך עוד לסמוך ע"ד הראב"ד לשער בפליטה, וגם בפני הנשים נאה יותר לעשות כן שבזה יראו לפחות שלא נעקר הלכות מליחה אלא שעושין זה, ע"י שינוי ויאיים עליהן כי המים צריכים להיות מרותחות היטב מאוד וישליך הבשר חתיכות חתיכות קטנות ובין חתיכה לחתיכה ירתחו המים וכל המרבה להכביד עליהן בכגון זה ה"ז משובח למען ידעו הנשים כי נעשה על ידי שינוי גדול, ולמי שאי"א הרבה לטפל בזה יוכל להתיר גם באופן שכתבתי להשליך הבשר בפעם אחד בשיעור א' פונט על שנים עשר גלעוער, וגם כל זה הוא רק למי שאי"א להשיג מלח בשום אופן אכן מי שידו משגת לקנות מלח חלילה לו להשתמש בהיתרים הללו, יאמין לי ידידי כי ידי