זקן אהרן חלק א עג

דברי הדגו"מ הם נגד ש"ס ערוך (תולין מ"ח) דאמר שם בריאה המתכשרה ע"י סרכא לדופן, אילו אינקיב דופן להדה מאי טרפה, הרי להדיא דאף שמתחלה נסתרך הנקב והראה לנו שהוא מהנקבים המקבלים סתימה מ"מ אם אח"כ ניקב הדופן והוסר הסתימה טרפה, אלא דלמ"ש לעיל (סי' ל"ה) שבסברת הר"ן פליגי ר"נ ורבינא בש"ס שם, ור"נ דס"ל דבסריך לחוד סגי ס"ל כסברת הר"ן דכיון שהנקב הראה פעולתו שיכול לקבל סתימה שוב לא איכפת לן בסתימה דידי' ורבינא דמצריך סביך דוקא לית לי' סברת הר"ן ולהכי מצריך דוקא שיהא הסתימה קיימת, וקושית מר עוקבא הוא דוקא לרבינא כמו שפרש"י, אבל לר"נ לא קשה דאיה"נ דאם ניקב הדופן אח"כ כשר, מתורץ הקושיא, דלסברת הר"ן ודאי שגם אם ניקב הדופן אח"כ כשר ע"ש, ומקוים הוראת הדגו"מ אליבא דר"ן שפיר, דכמו בסרכא לא איכפת לן אף שסופו להתפרק כיון שפעם אחד קיבל סתימה א"כ אף אם יתפרק אח"כ יסתרך עוד הפעם למקום שאין מתפרק, ואפי' בסרכא שלא כסדרן דודאי מתפרק היינו נמי מכשירים מהאי טעמא דסוף יסתרך בכסדרן וכמ"ש בתבו"ש (סי' ל"ט) ובתשובת רעק"א, אלא משום דחיישי' שמא ע"י ההתפרקות תתרחב הנקב כמ"ש לעיל, ולכן גבי סתימת השומן נמי נהי דאפשר להיות שיוסר השומן, מה בכך כיון שבטבע הנקב לקבל סתימה יוכל היות שיפטמו עוד הפעם לאווז הזאת ויקבל שוב סתימה, א"כ יוכל לבוא לידי תקנה וכל שיוכל לבוא לידי תקנה לא נטרף מעולם לסברת הר"ן: אלא דלמ"ש דרבינא דמצריך סביך דוקא ודאי לית לי' כסברת הר"ן דאי נימא כהר"ן אמאי לא סגי בסריך דאף שיתפרק מן הצלעות יסתרך עוד הפעם כיון שבטבעו לקבל סתימה, והכא לא שייך טעם דיתרחב הנקב, דודאי לא יתפרק כ"א מן הצלעות ובריאה ישאר כמו שהיה, ובע"כ דלית לי' כסברת הר"ן, וא"כ נהי דמדין התלמוד היה כשר בסריך כר"נ מ"מ הא אנן קי"ל דסביך דוקא בעינן כמבואר (יו"ד סי' ל"ט) א"כ אנו חוששין דוקא לסתימה שתהא קיימת ודלא כהר"ן, ומנ"ל להקל בשומן לדידן, ועלה בדעתי לומר דאפשר גם רבינא סובר כסברת הר"ן והא דמצריך סביך משום דהך סרכא כיון דשבקה לחיתוך הסמוך ונסרכה לדופן איגלאי שאינה. עתידה להסתרך בטוב וכמ"ש התבו"ש שם בסרכא שלכ"ס להטריף מה"ט ע"ש בתי' הראשון, אמנם חזרתי מזה דהא תינח אם הסרכא יצאה מתיתוך ונסרכה לדופן דהוי שלכ"ס, דלא שכבי אהדדי, אבל אם הסרכא יוצאת מגב הריאה להדופן דשכבי אהדדי ואין מקום קרוב וטוב יותר מלהסתרך בדופן לא הו"ל למצריך סביך דאף דלענין שלכ"ס קי"ל דגם מגב לדופן מיקרי שלכ"ס, היינו דלענין שלכ"ס אנו חוששים לשמא יתפרק, וגם מגב לדופן עתידה להתפרק כיון דאינה שוכבת עליה, דדוקא היכא דאינה שוכבת עליה אינה מתפרקת, אבל הכא דלשמא תתפרק לא חיישי' לסברת הר"ן רק להראות שהסרכא עומדת להסתרך בטוב ולכן אם שבקי חיתוך הסמוך ואזלא למקום אחר מראה שאינה עתידה עוד להסתרך, אבל במגב לדופן דזהו מקום הסמוך ואין מקום קרוב יותר ודאי דאינה מוכח מזה דאינה עתידה להסתרך עוד הפעם, וא"כ בענין זה הו"ל לרבינא להכשיר, וכיון דמצריך גם בכאן סביך דוקא משמע ודאי דלא ס"ל כסברת הר"ן, וא"כ אנן דפסקינן דסביך דוקא בעי' מנ"ל להקל בסתימת השומן דהא בעי' סתימה שאינה עתידה להתפרק ולפי הסברא שהנחנו דאם נסרכה לצלעות אף שודאי תתפרק הסרכא הזאת מ"מ אין חשש כ"א שתתפרק מן הצלעות, אבל בריאה לא יתרחב החתך, יצא לנו מזה דין חדש דלשיטת הר"ן יהיה כל סרכא לדופן במקום רביתא כשר, דבשלמא שלא במקום רביתא דשם חשש ההתפרקות הוא מחמת שהמקום רחב בינתים ועי"ז תמשך הסרכא ותתפרק, יוכל היות שתתפרק גם מן הריאה ויתרתב החתך, אבל במקום רביתא דמצד עצמו הסרכא תוכל להתקיים, אלא משום דאינה מוסרכת היטב בצלעות ואין חשש כ"א שתתפרק מן הצלעות אבל לריאה לא יזיק ותשאר מוסרכת בשם כמו שהיה ועל ההתפרקות שתתפרק מן הצלעות אין חשש לשיטת הר"ן משום דעתידה להסתרך עוד הפעם למקום בשר: מסקנא דמלתא דלדידן דקי"ל דסביך דוקא בעינן ודאי דלא קי"ל כהר"ן ובעינן סתימה גמורה בעת מעשה, וא"כ אין להקל גם בשומן, ועוד יותר נ"ל דאפי' לשיטת הר"ן ג"כ אין סברא להקל, דהא דהר"ן מכשיר באם עתיד להסתרך אח"כ היינו באם שאח"כ יהי' הסתימה מתקיימת לעולם, ולכן אף שעתה אין לה סתימה יכשיר מחמת הסתימה דאח"כ, אבל אם הסתימה שיוכל לבוא אח"כ תהי' ג"כ סתימה שאינה מתקיימת ואין תקוה בשום פעם שיהיה סתימה מתקיימת לעולם, באופן זה ודאי לא יכשיר הר"ן וא"כ בנ"ד דשומן אף אי נימא שיפטם לה עוד הפעם, גם אז אינה מתקיימת לעולם דכשיכחישה יוסר השומן, ומאי מהני הסתימה כיון דאין תקוה בשום פעם שיהיה מתקיימת, בשלמא בהא דסריך יוכל היות אף שתתפרק מן הצלעות יסתרך עוד הפעם בבשר ויהיה סתימה מתקיימת, אבל בשומן בשום פעם לא יהיה מתקיימת וא"כ מאי מהני דיכול לקבל סתימה כיון דאין תקוה למצוא סתימה מקויימת לעולם, ואין לומר דכוונת הר"ן הוא דנקב המטריף אשר יש בו כדי להמית, מעולם לא יקבל סתימה וכל נקב שמקבל סתימה מראה שהנקב אין בו כדי להמית ואף אם ישאר פתוח ג"כ כשר הוא, זה ודאי אי"א לומר דאטו חילוק יש בין הנקבים, ובסתם קי"ל דנקובת הריאה טרפה משום דאינו יכול להניף על הריאה, ובע"כ דכוונתו משום דיש לו תקנה בסתימה לא נטרף מעולם וכל נקב שהריאה לפנינו אשר יכול לקבל סתימה כשר הוא, דאף שסתימה הזאת תתפרק יקבל סתימה חדשה אח"כ שתתקיים לעולם אבל היכי דבשום פעם לא יהי' מתקיימת ודאי אין להכשיר גם לשיטת הר"ן, ולכן לענ"ד שאין להקל בזה כלל אפי' לשיטת הר"ן ונכונים דברי הבאר עשק ותבו"ש להחמיר בזה: ובאין עוד הנני ידידו המברכו בברכת אהרן וואלקין סימן מא ב"ה אור ליום עש"ק ד' חשון תרע"ט מסטיסלאוו כבוד ח"ג הרב וכו' מהור"ר חיים ליב זאקס רב במילישלעוויץ ע"ד שאלתו מה לעשות בצוק העתים הללו, ימי המלחמה שאין מלח בנמצא, ואם נמצא מעט יחולק זה במדה ובמשורה היכי אכלינן בישרא שאי"א למולחם כדין מפני חסרון ויוקר המלח, ובאם לא נמצא עצה, יאכלו רוב העם בלי מליחה כלל כאשר כבר קרה כן בכמה עירות, אוי לעינינו שכך רואות וכך עלתה בימינו, הנה ראש המצדדים בהיתירא לבשר שלא נמלח הוא הפמ"ג בסוף הפתיחה להלכות מליחה שצידד היתר דהיה ראוי לעשות לכתחלה להרבות עד ששים ולבשל לשיטת המחבר (יו"ד סי' ס"ט) דאם יש ששים גם אותה חתיכה מותרת ואין בזה משום מבטל איסור לכתחלה, דהא כל זמן שלא פירש עדיין הדס