זקן אהרן חלק א עב

המכשיר כי בודאי לראות עיניו היה הבשר שלם, כ"ש שלא נוכל לבוא בטרוניא על הרב שהטריף בראותו בעיניו כי הבשר הי' נפוח ונלקה הרבה סביבות העצם גופא עד שהגיע הנפוח לאורך הרגל והוא ראה אותה ראשונה בשעה שהרגל לא נחתכה ולא נקלף הבשר סביבות העצם, דלאחר שנחתכה ונקלף הבשר קשה תו לעמוד על הבחינה, ולכן למען כבוד התורה שלא תתחלק לשני תורות לא אחשה מלהודיע קבל כל אנשי העיר כי חלילה לדבר סרה על שני הרבנים, לא על המכשיר ולא על המטריף באשר שניהם יפה הורו לראות עיניהם, המטריף שבעיניו ראה הרקבון והנפוח והכירה לבשר לקוי, יפה עשה, שהטריף, והמכשיר בודאי הכיר שהבשר אין מקולקל כ"כ ואין לתופסו ע"ז אם אך לא ידע מזה שכבר אסרה הרב השני, לא תהא כזאת בישראל לעשות הרבנים לאסקופה הנדרסת לפני כל איש שרוצה לדבר סרה לבזותם ולקפח פרנסתם, וכל שלא ישמע לדברי לא ינקה מעון מוציא דבה ומבזה לת"ח מרא דאתרא, אחי במטותא מכם חדלו לכם הרע מהראוי לפייס הרבנים שפגעתם בכבודם וד' הטוב ישלח לכם כטוב פעלכם ותזכו לשנה טובה ומוצלחה כנפש המברככם בברכת אהרן וואלקין סימן לט שלו' לכבוד הרב וכו' מהור"ר נחמיה בריסקין הב בקלימאוויץ מכתבו קבלתי אתמול חשתי ולא התמהמהתי להשיבו בו ביום אשר טרידנא טובא בסידור הגט, ע"ד שאלתו שבלילה נשמע תרנגולים מקרקרין בלול ובבקר מצאו שחסר אפרוח אחד ולא נודע אם היה שם דורס או שמא מחמת סבה אחרת קרקרו, והנה אם לא היה נמצא חסר אחד מהאפרוחים היה פשוט להתיר במקום הפס"מ אפי' כשהיו מקרקרים, דכיון שלא נודע שהיה פה דורס ודאי יש להתיר אפי' ודאי קרקרו וכמ"ש הפר"ח ס"ק ל"ב ובחגורת שמואל ס"ק מ' דבספק על כשר אפי' ודאי קרקרו, אכן בנ"ד דנמצא חסר אחד מן האפרוחים פשוט שעלינו להחזיק שהיה כאן דורס ונטלה, דאל"כ במה נתלה סבת החסרון, דלתלות בגניבה שמא אדם גנבם אי"א, לפי הכלל שבידנו לתלות במצוי ולא שכיחי גנבי לכנוס בלילה ללול לגנוב אפרוחים, ועוד דגנב לא היה מסתפק באפרוח אחד, וגם לתלות שמא ברח מעצמו מפני איזה פחד או סבה אחרת נמי אי"א דא"כ ודאי שהיה חוזר לקינו אח"כ כשסר הפחד, וכיון דמצוי אצלנו טחורי"ן הדורסים, ובהצטרף לזה שקרקרו וגם חסר אחת דאין לתלות בשום סבה אחרת כ"א בודאי שדורס היה בלול ואין זה בגדר ספק על, אלא ודאי על, ובכן צד ההיתר משום ספק על נסתר בודאי, הן אמנם שכ"ת נסתפק בצד היתר אחר דשמא החסרון חשוב כקטע ראשו דכשר אפי' כשודאי היה דורס, אכן בדעת קדושים סי' נ"ז כתב להדיא דחסר לא הוי כקטע ע"ש, אלא דשוב התבוננתי דבנ"ד שפיר יש לבנות יסוד היתר ולומר דחסר חשוב כקטע, ולא דמי לדין דדעת קדושים דהתם מיירי כשידוע בודאי שהיה דורס שם ומשו"ה כתב דאין לחשוב החסרון כקטע, דשמא לא הדורס נטלה אלא שברחה מעצמה ע"ש, אבל בנ"ד דלא ראינו דורס יש להתיר בממ"נ דאם החסרון בא מסבה שהדורס נטלה ודאי דלא גרע מקטע, ואדרבה דעדיף מיני' דהכא י"ל שהדורס לא בא ברוגזה בכוונה לדרוס אלא רק לשבור רעבונו בא ואם עלתה בידו ליקח אחת כדי להשקיט רעבונו בזה וחזר לחורו עם הטרף אשר עלה בידו, ולא נגע כלל בהנשארים, ואי נימא שהחסרון בא לא מסבת דורס אלא שברחה מעצמה, א"כ הרי לא הוחזק כאן דורס כלל ושוב יש להתיר מכח ספק על, דהא כל עיקר החזקה שאנו רוצים להחזיק כאן שה"ה בודאי דורס בלול הוא משום דאין סבה במה לתלות החסרון וכמ"ש, וא"כ ממ"נ כשרים האחרים דאם החסרון בא מסבה שדורס לקחה הרי נח ריתחי', ואם החסרון בא לא מסבת דורס א"כ אין כאן דורס ודאי ושוב הוי כספק עליו גם זה אין לומר דודאי שהחסרון בא מסבת הדורס רק לא שהדורס לקחה, אלא שמאימת הדורס ברחה לעצמה והשתמטה מן הדורס, וכיון שהדורס לא מילא את תאותו הוגדל רוגזו לדרוס האחרים, דבמקום שיש מצילין יש דרוסה, חדא דאם ברחה מעצמה והדורס לא אכלה ודאי שהיתה חוזרת שוב לקינה לאחר שניצולה מן הדורס, ואחרי שלא נמצא האפרוח וגם אין רשומו ניכר, פשוט שהדורס לקח אותו לחורו, ואין סברא לתלות החסרון בסבה אחרת, ועוד דאי נימא שהאפרוח ברח והשתמט מן הדורס, א"כ בע"כ שהיה כאן פתח בלול שיכול היה האפרוח לצאת משם, וכל היכא דאיכא פתח שיכולין להשמט, הוי דינו כמקום רחב דפשוט הדין בשו"ע דהשאר מותרים, ואפי' אי נימא דהפתח צר שאין יכולין לצאת ממנו כ"א אחד אחד, שבכה"ג לא הוי דינו כמקום רחב דביני וביני יכול הדורס לידרוס. אכתי יש כאן היתר דכיון שעכ"פ אחת יכולה לצאת הרי מצלת בזה את כולן וכמ"ש בתשובת טוטו"ד תנינא (סי' רכ"א) דיש לצרף זה לסניף היתר דדמי למ"ש במשנה (ספ"ב דכתובות) דאם יש מחבואה אחת מצלת את כולן, וגם בתשובת מאיר נתיבים ועוד בכמה תשובות כתבו לצרף זה לסניף היתר מכל הלין דעתי להתיר להנשארות לאחר הבדיקה מבחוץ אם אין שום רושם ניכר בהם: ידידו הדו"ש ומברכו בברכת אהרן וואלקין סימן מ כבוד הרב וכו' אב"ד בעיר טירקסלע שליט"א ע"ד אשר שאל ממני אם שומן אווז סותם הנקב שבקורקבן, הנה בתשובת באר עשק (סי' ס"א) כתב שבעופות מפוטמות יש לפעמים הרבה שומן מגין על הנקב ואינו הגנה, שאותו שומן לא בתולדה הוא וכשיוכחש יוסר השומן ע"ש, והתבו"ש (סי' מ"ט ס"ק ס') קילס לדברים אלו שדברי טעם הם ונצרך המורה להזהר בזה, אבל בס' דגול מרבבה שם שדו נרגא בזה וז"ל ואני אומר מה בכך שיוסר השומן וכשם שכתב הר"ן הא דמכשרינן סרכא כסדרן לשיטת רש"י שאין סרכא בלא נקב וא"כ כבר היה טרפה ואיך תחזור להכשירה, וכתב הר"ן שבאמת נקב זה לא היה טרפה מעולם אף קודם שעלה הסרכא, ויש נקבים שאינם ראוים להעלות סרכא והם טרפה ויש נקבים שראוים להעלות סרכא ואותן מעולם לא נטרפו אף קודם שעלה הסרכא אלא שאין אנו בקיאים בין נקב לנקב ולכך צריך להטריף כל נקב שלא עלה עליו סרכא, וכן אני אומר בנקבים שכל נקב שהוא טרפה, מעולם לא יקבל עליו שום סתימה לא משומן ולא מדבר אחר הסותם, וכיון שאווז זו ע"י הפיטום עלה סתימה של שומן איגלאי מלתא שמעולם לא נטרף, ומה בכך אם כשיוכחש יוסר השומן כבר נדע שהוא מהנקבים הכשרים עכ"ל, והנה לכאורה