זקן אהרן חלק א ע

כיון דהסרכא עוברת ע"י מיעוך אין זה סתימה וכמבואר בתבו"ש (סי' ל"ט סקי"ז) ובב"א ס"ק ל"ב, אבל היכי דלא מצאו נקב ודאי כשר וז"ב, ויצא לנו הדין דאף שסרכא הוא ריעותא גדולה ומצטרפת לכל ריעותא לבטל המיעוך מ"מ היכי דהסרכא הוא לדופן לא דיינינן בו דין תר"ל, וראיתי בתשובת עין יצחק להגאון מוהרי"א ז"ל (חיו"ד סי' ו) שכתב דסרכא לדופן אינה נקראת ריעותא גדולה להצטרף לריעותא כל דהוא כיון דמדין התלמוד כשר, ולדברנו אינה ריעותא כלל ולא דיינינן כלל תר"ל בזה: והנני חותם ברגשי ידידות ובברכת אהרן וואלקין סימן לו להנ"ל ע"ד אשר חפץ לדעת דעתי בסרכא שהיתה במקום שנתרוקן הנה בס' עונג יו"ט כתב בסרכא שהיתה במקום שנתרוקן הבשר והקרומים דבזקים זה בזה עד שאין הרוח יוצא כשירה משום דזהו סתימה, דעיקר הטרפות דנקובה מחמת שהרוח יוצא, וכאן אין יוצא הרוח, רק חשש פן בעת הנקב לא היה נתרוקן, והוה טרפה, רק אח"כ נתרוקן ונעשו דבוקים ובאופן כזה אין טרפה חוזרת להכשירה, ולא אבין זה כלל דמה שחשש פן מתחלה בעת הנקב לא הי' נתרוקן, איך עשה זה לספק, הלא ודאי דכן הוא, דאם גם מתחלה היו הקרומים דבוקים באופן כזה לא היה יכול בשום אופן להעשות הסרכא, דהא הסרכא הוא מהמשקים היוצאים מהריאה לשיטת רש"י, וכפי שהמה כעת דבוקים זה בזה עד שגם הרוח אינו יוצא מהם, כ"ש שהמשקים לא יוכלו לצאת מנקב כזה, ואי לשיטת התוס' דס"ל דהסרכא מתהוות מ"י הליחות שע"ג הריאה אלא שע"י ההתפרקות יעשו נקב, ולדידהו אין זה כ"א ספק, דלמ"ש כעת אין חשש דאפי' אם הסרכא תתפרק ויעשה נקב אין זה טרפה, דהא הנקב לא יוציא הרוח, אלא דחיישי' שמא בעת התהוות הסרכא היה בשר בין הקרומים ובאם היה מתפרק אז היה טרפה ונטרף מקודם הא ידוע שיטת התוס' (חולין דמ"ז) דס"ל דטרפה יוכל לחזור להכשירו, וכן מבואר בתשובת נאות דשא דהכי הוא שיטת התוס' ע"ש שהכריח כן מלשון התוס' שכתבו דעדיין לא נסתם ומשמע דאפי' אם עתיד לסתם רק שעדיין לא נסתם טרפה הוא אלא שאח"כ חוזר להכשירו, וא"כ אליבא דמאן אומר, אם לשיטת רש"י דס"ל אין טרפה חוזר להכשירו, הא ס"ל דאין סרכא בלא נקב והסרכא נתהוה ע"י המשקים, ובע"כ דאחר עשיית הסרכא נתהוה הנתרוקן. ואי לשיטת התוס' אין זה חשש כלל דהא טרפה חוזר להכשירו לשיטתם, ועוד דאם נימא כדבריו דמה שהקרומים דבוקים ע"י חסרון הבשר נחשב זאת לסתימה א"כ גם לשיטת רש"י היה מקום להכשיר לכל נקובת הריאה דהא כל דבר שיש לו תקנה אח"כ אין זה טרפה כההיא דיוסף רישבא, וכן בפ' בהמה המקשה מה טרפה שאין לו תקנה, ואף אם התקנה לא יבוא מ"מ כיון דבשום פעם מתרמי שיהיה תקנה לא היה לן להטריף א"ו דלא נחשב זה לסתימה כלל משום דסוף שיחזור הנתרוקן לכמו שהיה ויבוא בשר בין הקרומים ואזדא הסתימה, וכמו בההיא דשומן שסותם את הנקב אף שכעת נסתם מ"מ כיון דסופו לחזור לכמו שהיה ויוסר הסתימה, טרפה, ה"נ דכוותה, כנלע"ד דאין מקום להקל בזה, אלא דאפשר להקל בזה מטעם אחר, דהא הסרכא אזלא ע"י מיעוך אלא שאין אנו יכולין לבוא לבחינת הבצבוץ, ובזה אפשר לסמוך על הפוסקים האומרים דאף בקליפה בנחת, הבדיקה אינה כ"א לחומרא ואם נאבדה בלא בדיקה מותרת וכמ"ש בס' נחלת לר"א תאומים ז"ל דגם לדידן דנוהגין בקליפה בנחת כיון דסומכין על הבדיקה הבדיקה הוא רק לחומרא ואם אין יכולים לבדוק מותר בלא בדיקה ואין הפנאי גורם להאריך יותר: והי' זה שלום לכת"ר כנפש ידידו המברכו בברכת אהרן וואלקין סימן לז ב"ה יום ד' י"ב תשרי תשרי תרפ"ו פינסק כבוד ידידי הרב וכו' מהו' חיים שמחה גלוסקין רב בהאראדנאיע קבלתי מכתבו בדבר שתי שחלות בריאה אחת, א) סרכא ע"ג צימוק במקצת, ב) סרכא שעברה ובצבצה במקום הסרכא וגם לאחר הסרת הסרכא נשאר קמט, וכ"ת ויצאו עליו מערערים הרוצים להכשיר, והיא שעמדה לו לכ"ת שלא השבתי מיד בקבלת מכתבו אחרי שכבר יצאו מערערים ורק מצד הערעור בא לפני בשאלתו זאת, אבל למעשה אינו נוגע תו כי מה שעשה כ"ה עשוי והבשר נמכר לנכרים, ורוב הפורד בימים הללו לא נתנני ליתן דין קדימה לדבר שאינו נוגע למעשה, וגם עתה אין לי פנאי להאריך כאשר עיני המוכ"ז תחזינה עוצם טרדותי ובשגם שאין הענין סובל אריכות אחרי שכבר נאמרו ונשנו הדברים בכל ספרי האחרונים, ורק להתאפק לא אוכל מלהביע את רגשי צערי על פרצת הדור וחלול כבוד התורה כי ירהב הנער בזקן שקנה חכמה ויר"ש ומשמיא אוקמי לי' להיות מורה בישראל, שימצאו בעיר קטנה כזו אנשים כאלו שיהרהרו אחרי רבן, חפץ הייתי לידע מי הוא זה ואיזה האיש אשר מלאו לבו לחלוק על רבו גם בשאלה ראשונה גם בשניה, הראשונה הלא נפתחה בגדולים לאיסור דהב"י הביא דברי הגה"א בשם בה"ג דגם צימוק במקצת פוסל, וכן נראה מדברי הרמב"ם שכתב תחלה דביבשה עד שתהא נפרכת בצפורן טרפה אפי' בכל שהוא ואח"כ צמקה הריאה וקרובה להיות יבשה כו', הרי שלא כתב בפירוש דאם אינה נפרכת בצפורן כשרה, וגם לא כתב צמקה כולה, משמע דאין חילוק בין כולה למקצתה וכדעת בה"ג, ויותר יש להוכיח כן מדברי הרשב"א בתה"א שכתב וז"ל רבותינו ז"ל הושוו בדבר זה שכל מראה פוסל מחמת נקב ושיעורו בכל שהוא כנקב וכלל הוא שכל הפוסל, מקצתו ככולו טרפה וכל שאינו פוסל אפי' כולו כשרה עכ"ל, ומוכח מזה דגם בצימוק שכולו פוסל בודאי, דהוה"ד מקצתו נמי כיון דכללא הוא דכל שאינו פוסל במקצתו אף כולה כשרה, הן אמנם דהראב"ד חולק על עיקרו דהאי כללא דדייק מלישנא דרבא שאמר ריאה שיבשה מקצתה טרפה, ש"מ דבשארי טרפות דוקא כולה אבל מקצתה כשרה, אכן הרשב"א שם השיב על ראיה זאת, הרי לפנינו שלשה עמודי ההוראה בה"ג רמב"ם ורשב"א סברי שגם צימוק במקצת פוסל וכ"פ הב"ח והפמ"ג וגם בכמה תשובות העלו לאיסור, ועיין בשו"ת מנחה בלולה (סי' ד') שהעלה לאיסור בסרכא ע"ג צימוק במקצת מטעם תר"ל, ובשגם שבריעותא דסרכא יש עוד טעם לבד תר"ל, דכל סרכא צריכה בדיקה וע"י הצימוק הלא אי"א לבודקה דהרוח אין נכנס שם: