זקן אהרן חלק א סט

ותקולקל עד שתהיה מהנקבים המטריפים שאין עשויות להסתם, והכי מוכח לשון רש"י (דמ"ו ע"ב) ד"ה היינו שכתב אבל שלא כסדרן זו הולכת לכאן וזו לכאן והקרום מתפרק ונסתר, דלכאורה מיותר מלת ונסתר דהכי הול"ל והקרום מתפרק, אלא דבזה תי' קושיא הזאת, דע"י התפרקות של הסרכא לבד לא היה ראוי להיות טרפה כיון דהנקב נסרך פעם אחת לא איכפת לן אף אם יתפרק אח"כ הסתימה ובהכי הוסיף מלת "ונסתר" פי' שעיקר הטרפות הוא משום דע"י התפרקות הסרכא גם הנקב יוסתר ויתרחב, ואח"כ ראיתי שכבר קדמוני גדולים בתשובת רעק"א מהדו"ת וכן בתבו"ש (סי' ל"ט סקט"ז) שהקשו ותי' כן וב"ה שכוונתי לדעת הגדולים. ומעתה נוכל לומר דבסברת הר"ן פליגי בזה ר"נ ורבינא, דר"נ דלא בעי סביך וסגי לי' בסריך ס"ל כסברת הר"ן דיש נקבים שאינם מטריפים וכל נקב שמקבל סתימה פעם אחת הוא מהנקבים הכשרים שאינו צריך לסתימה. ולכן היכי דלא סריך מטריף ר"נ משום דלא נודע אם הוא מהנקבים הכשרים אבל כשסריך וקיבל סתימה בפעם אחת הראה לנו שהוא מהנקבים הכשרים, משו"ה אף שהסתימה הזאת יתפרק אח"כ מן הצלעות כשר דכיון שהוא מהנקבים המקבלים סתימה א"כ אף אם יתפרק אח"כ מהצלעות יסתרך עוד הפעם על הבשר, דהכא לא שייך הטעמים שכתב התבו"ש להטריף בשלא כסדרן, דע"כ לא חיישי' שמא ע"י ההתפרקות הסרכא תתרחב הנקב כ"א היכי שההתפרקות יהיה מחמת שהסרכא תתקרע וכגון בסרכא שלא כסדרן דמתחלה נסתרך למקום טוב והוא בבשר הריאה אשר מצד עצמה תוכל הסרכא להתקיים שם דהא מוסרכת לבשר הריאה ששם הסרכא מתקיימת, רק דהחשש הוא שמא ע"י האונא האמצעית שמפסקת ביניהם וזו מושכת לכאן וזו לכאן עי"ז תתפרק הסרכא, ולהכי שפיר חיישינן שע"י הקרע יתרחב הנקב, אבל בריאה הסרוכה לדופן דליכא דבר המפסיק ביניהם רק החשש הוא משום דבצלעות אין אחיזה להסרכא וסופה שתתפרק משם, לכן אין החשש כ"א שתתפרק מן הצלעות אבל לריאה לא יזיק, דמצד השני לא תתקלף, וכיון דלריאה ודאי לא יזיק לעשות נקב חדש, ועל הנקב הזה ודאי לא איכפת לן אף אם יתפרק מן הדופן וישאר בלא סתימה כיון דכבר הראה לנו שמהנקבים הכשרים הוא ולא נטרף מעולם ולכן בלא סריך מטריף, ובסריך מכשר, אבל רבינא דמצריך סביך דוקא וא"כ חושש להסהימה שתהא מתקיימת, ודאי דלא ס"ל כסברת הר"ן דאיגלאי מלתא דמעולם לא נטרף, רק שטרפה ודאית היא כל כמה דלית נה סתימה טובה: ולפ"ז יתיישב הכל כהוגן בעז"ה, דאף שודאי גם ר"נ סריך מיהא בעי, מ"מ לא הי' יכול רב יוסף לאקשויי לדידי' דהוי פסול שחוזר להכשירו דהא לדידי' אמרי' דכי סריך אח"כ איגלאי מלתא למפרע דלא נטרף מעולם וכסברת הר"ן ז"ל, רק דכל כמה דלא סריך חיישינן שמא הוא מן הנקבים המטריפים שאינם ראוים לקבל סתימה, אבל לרבינא דמצריך סביך דוקא בע"כ דלית לי' כסברת הר"ן וסובר דהנקב ודאי טרפה הוא ועיקר ההיתר הוא הסתימה, שפיר מקשה רב יוסף כי סביך מאי הוה, כיון דטרפה היה א"כ הוי פסול שחוזר להכשירו, ומה מאד יומתק לדברנו דברי רב יוסף שאמר ואי לא סביך טרפה אלמא נקובה הוא כו', ומאוד תמוה הלשון שאמר "אלמא נקובה הוא" דאטו אם לא נימא דסביך בעינן אין זה נקובה, דהא בריאה שניקבה קיימינן, ולדברנו יומתק מאד, דלר"נ היינו אומרים דהסרכא שנסרך אח"כ מראה לנו שהנקב הזה אינו מן הנקבים המטריפים ולא נחשב כלל לנקב, אבל לרבינא דס"ל דסביך בעינן אלמא דנקובה היא, פי' דהנקב הוא נקב גמור המטריף מצד עצמו ורק עיקר ההיתר הוא הסתימה, א"כ הוי פסול שחוזר להכשירו: ונרויח בדברנו אלה ליישב קושית הרשב"א על רש"י שם לגבי קושית מר עוקבא אילו אינקב דופן לבדה מאי טרפה א"כ ליתני נקובת הדופן וז"ל רש"י מתקיף מר עוקבא השתא דאמרת נקב הוא בריאה אלא שהדופן סותמתו ליתני נקובת הדופן עכ"ל, וחזינן דרש"י מפרש דקושית רב עוקבא הוא רק לרבינא דמצריך סביך וס"ל דנקובה היא, ואינו מובן כלל היאך תלוי זה בדברי רבינא דגם אם נאמר דר"נ מכשר בלא סביך תיקשי דליתני נקובת הדופן, זהו קושית הרשב"א, ועיין בס' בית הלוי סי' י"ט הביא דברי הרשב"א וגם הוא הוסיף לתמוה, אכן לדברנו לק"מ דודאי לר"נ בלא רבינא אף שסובר דסריך בעינן לא נוכל להקשות קושית רב עוקבא, דכיון שהסרכא הראה שהנקב זה הוא מהנקבים הכשרים שוב לא איכפת לן אף אם הוסר הסתימה אח"כ דכיון שהנקב הוא מהכשרים לא איכפת לן בסתימה וכמ"ש בס' דגו"מ הנ"ל להכשיר ג"כ אף אם הוסר סתימת השומן אח"כ, ולכן לא קשה קושית רב עוקבא דאיה"נ אף אם ניקב הדופן אח"כ ג"כ כשר, אבל לרבינא שסובר דדוקא סביך בעינן מחמת שסובר דהנקב נקב גמור הוא ועיקר ההיתר הוא הסתימה ולהכי בעינן סביך שהסתימה תהא מתקיימת א"כ לדידי' ודאי אם ינקוב הדופן טרפה ושפיר מקשה דליתני נקובת הדופן ומדוקדק מאוד לשון רש"י ז"ל השתא דאמרת נקב הוא בריאה אלא שהדופן סותמתו, דבלא רבינא היינו אומרים שאין זה נקב כלל וכמ"ש בארוכה, ומבואר דעת רב שר שלום גאון דמצריך מיהא סריך, דלדברנו גם רב נחמן מצריך סריך והוכחת התוס' מיושב לדברנו: ולפמ"ש דהטעם מה שנצריך מיהא סריך מדין התלמוד לר"נ הוא בכדי להראות שהנקב הוא מהכשרים המקבלים סתימה ולא מחמת שצריך להסתימה, דאף אם הסתימה אינה מתקיימת ג"כ לא איכפת לן, א"כ בנדון שאלתנו בסרכא שעוברת ע"י מיעוך על הנגלד ודאי דלא נפגע בזה לדין התלמוד כלל וממ"נ כשירה, דאם אמרת כיון שהסרכא עברה ע"י מיעוך אין זה כלל מחמת נקב אלא הפשטת ליחה, וכמו שאמרי' בכל סרכא שעוברת ע"י מיעוך, א"כ ודאי דכשירה, ואפי' אם אמרת דהריעותא מוכיח על הסרכא שאינה מהפשטת ליחה ורק מנקובת הריאה, דזהו הטעם מה שמטריפין סרכא על ריעותא ג"כ כשר דהא נסרכה לדופן וגלי דהוא מן הנקבים הכשרים, ונהי דהסתימה אינה מתקיימת כיון דאזלא ע"י מיעוך, מה בכך, דהא הטעם דבעי' סריך היא רק בכדי להראות שהנקב הוא מן הכשרים, וכאן כיון שנסרך גלי לן שהוא מן הנשרים שוב לא איכפת לן אף שאזלא הסתימה אח"כ, ולכן באשר שאפי' אם היתה ודאי נקובה והסרכא היתה באה מחמת הנקב ג"כ כשר לדין התלמוד, דזהו סריך מיקרי, א"כ השתא דמספקא לן אם הוא כלל מחמת נקב ודאי דכשירה ולא דיינינן בה דין תר"ל, דע"כ לא אמרינן תר"ל אלא במקום שנוכל ליפגע בספק איסור דאורייתא אבל כאן דסוף סוף אפי' אם ודאי נקוב כשר, וא"כ לא נפגע בזה לדין התלמוד רק מחמת החומרא דמצרכינן סביך, ובאופן כזה לא דיינין דין תר"ל וז"פ, וראיה לדברנו דא"כ בסרכא כסדרן נמי נימא דהיכי דהסרכא אזלא ע"י מיעוך גרע טפי, דהא עיקר ההיתר הוא משום סתימת הסרכא וזה אין מיקרי סרכא כיון שאזלא ע"י מיעוך וא"כ הוה לן להטריף בסרכא כסדרן שאזלא ע"י מיעוך, אע"כ דאמרי' הך ממ"נ, וע"כ לא מטרפינן אלא אם הסירו הסרכא כסדרן ונמצא שם נקב תחת הסרכא, אז אמרינן