זקן אהרן חלק א סד

לראות וכל חכם הרואה את הנולד יוכל להבין מראש אשר אם הממשלה תסכים חלילה להצעתם להוציא חלק כזה אז לא סכין שחוטה כ"א חרב נותנת בידי האזרחים להרוס יסוד דת קדשנו ולהכרית אכל מפיות מאות אלפי אנשים כאירו"פ שומרי אמונים אשר לא יתגאלו בפת בגם לאכול משחיטת זובחי הזבח אשר יעמדו תחת השגחת רבם, באשר ערבך ערבא צריך ומי יתן ערובה בעד הרב עצמו אשר יהיה ברבות הימים שלא יסלף מני דרך הישרה ולא יטוש תורת אמו המקובל לנו מימי קדם, ואף כי אין גם מקום צל של חשד על הממשלה עצמה שבזדון וכוונה תרצה להעמיד עלינו מנהיגים שאינם מהוגנים ולהרכיב אלופים לראשנו שאין עטרתם הולמתם, אכן מפני שהממשלה לא נהירין לפניה שבילי פנימיות דת הישראלי, ובכל דברי הבחירות, ידי ההדיוטים השמאלים קופצים בראש, ולכן באשמתם יטו לב המלכות ויועציה להכשילנו במנהיגים שאינם מהוגנים, ההסטוריא שלט עשירה במקרים כאלה, והנסיון המר הורינו כי בכל מקום ובכל זמן שמנהיגי ישראל הוקמו ע"י הממשלה ולא מתוך העם עצמו, גרמו לנו חורבן והריסה נוראה, וכל עיקרו של חורבן בית השני בא לנו באשמת כהנים הגדולים שנתמנו מטעם הממשלה כידוע לנו מחז"ל, הכהנים גופייהו היו המסיתים והמדיחים את העם לעשות כל תועבה, הבה נראה עד היכן הגזע מדרגת הזהירות של דורות הראשונים ממשגיח על כשרות שנתמנה, לא מקרב העם, כ"א בכח הממשלה, הן ידוע לנו מאמרם ז"ל כי גזרת השמד והכליה שנגזר על אבותינו בימי מרדכי ואסתר בשושן הבירה לא באה כ"א בשביל שנהנו מסעודתו של אותו רשע אחשורוש, אשר לכאורה יפלא, והלא מעולם לא יכלנו לצייר לאכול מאכלים כשרים ומהודרים יותר מאלו המאכלים שהי' על הסעודה הזאת, דהא על אותה סעודה יצאה פקודה "לעשות כרצון איש ואיש" ודרשו חז"ל איש זה מרדכי ואיש זה המן, הכוונה כי המושל לא רצה להעביר את ישראל מדתם, ובידעו כי כל בשר שנתעלם מן העין, וכן יין שתחת ידי א"י פגול הוא לא ירצה לישראל, לכן העמיד ממונה ומשגיח מיוחד על המאכלים הכשרים המיוחדים לישראלים, ואת מי הפקיד לממונה ומשגיח הראשיי ע"ז, את מרדכי היהודי, ואותו הפקיד לשר ממונה ומשגיח על הכשרות, וא"כ יש להפליא מה עול מצאו היהודים הכשרים שבאותו דור שפירשו מלאכול, ובמה חטאו היהודים שנהנו מסעודה זאת העומדת תחת השגחתו של מרדכי ראש הסנהדרין, אבל לדעתי, החסרון הי' בשביל שמרדכי לא נבחר מתוך העם למשגיח הכשרות כ"א נתמנה מטעם המושל, ולכן כחכמים הרואים את הנולד ראו הצדיקים שבדור כי בשום אופן א"א לסמוך על משגיח הממונה מטעם המלוכה, לו יהי' גם ראש הסנהדרין, באשר היום יעמידו למרדכי ומחר יאמרו גם להמן שיעמוד בראש הכשרות, בהיות שידיעה והכרה עצמיית אין להם במסתרי פנימיות דת היהודים, ורק מפי המפלגות העומדות בקרבתן הם חיים ומי יודע איזה מפלגה יוכשר בעיני הממשלה ברבות הזמנים ולכן מסרו נפשם ולא נהנו מסעודה זאת, ואותן האנשים שלא חשבו כך ודנו באשר הוא שם, ובראותם כי בעת ההיא עומד בראש מרדכי היהודי, נהנו ואכלו, ראו מה עלתה בידם, המיטו שואה עליהם ועל כל ישראל ולכן לדעתי לא רק מצוה כ"א חוב מוטל על כל אחד אשר עוד לא עומס שביב זיקי יהדותו להשתדל לפני הממשלה הרוממה שלא תתערב בכח השלטון בדברים הנוגעים לדת היהודי, רק תתן חופשה לכל מפלגה לשמור חוקי הדת לפי נטייתם הפנימיית, להסבירם ולהבינם שעניני הדת מהדברים המסורים ללבו של אדם הם ואי"א לבוא ע"ז בעקיפין ובכח השלטון רק המשגיחים על עניני הכשרות וכל עניני הדת צריכין להבחר מתוך האנשים שומרי דת ומשמרת אבות היודעים את מי לקרב ומי לרחק, ובכל פעם שהממשלה התערבה בעניני הדת לא יצא מזה תוצאות טובות, ידענו היטב ששרי המדינה אך לצדק ישורו וטובת כל עם ועם הם דורשים, ואם נשיא הממשלה יחטא, לאשמת העם הוא אשר יוליכום שולל להטות לב יועצי הממלכה מני דרך הישרה, מובטחני בחסדי הממשלה הנאורה שלכם אשר לא תשים פדות בין מפלגה למפלגה, חוקה אחת ומשפט ישר לגר ולאזרח, לאורתודוכסים ולחפשים, שתשמע לקול בקשתכם לתת לכם חקים טובים שגם האורתודוכסים יחי' בהם עפ"י מסורת אבותיהם ודתי תוה"ק ולא תעמיד עליכם מנהיגים כאלו שקשים לישראל כספחת: והנני דורש בשלום הממשלה הרוממה ובשלום כל יראי ד' והנני מברך אתכם בהצלחה כנפש המברככם בברכת אהרן וואלקין סימן לג ב"ה יום ב' פסח שני תר"ץ פינסק כבוד ידידי הרב וכו' מהור"ר יעקב מאיר פאמפראנץ רב בקוליש ע"ד שאלתו באברך אחד העוסק בלימוד אומנות השו"ב ושני עדים ראוהו שטלטל עלה עתון חוץ לערב בשבת, והוא מכחיש אותם, אבל בידוע שהעדים כשרים ונאמנים ובודאי שכדבריהם כן הוא, ובכן נסתפק אם אפשר ליתן לו קבלה ולהסמיכו לשו"ב, והנה לפוסלו מצד שע"י מלאכה זאת נעשה כנכרי שאינו בר זביחה כדין מחלל שבת אפי' בפעם אחד דשחיטתו פסולה כמבואר (יו"ד סי' ב'), אי"א בנ"ד, לא מפני דלא חילל שבת באיסור מלאכה דאורייתא, כ"א באיסור טלטול גרידא שאינו אלא דרבנן דלית לן רה"ר דאורייתא, חדא דהא ידוע דעת הבית הלל ועוד אחרונים דאפי' חילל שבת באיסור דרבנן הוי מומר לכל התורה, ואם כי הפר"ח ועוד אחרונים חלקו עליהם והעיקר כדבריהם דבאיסור דרבנן לא נעשה מומר, אבל באמת נראה שכל זה היה בזמן הקודם ובדורות הראשונים אשר לפנינו שהיה מורא שמים על כל אדם, ואף מי שהיה חשוד על איזה דבר לא היה מקום לחשדו על איסורים חמורים מאלו, אבל עתה ידוע כי אנשים כאלו שנפרץ אצלם חילול שבת גם באיסור דרבנן חשוד הוא גם על דבר חמור, וכעין זה חילק הש"ס (גיטין דנ"ד) בין אתרא דקילא להו שביעית לאתרא דחמורי, וכן קי"ל ביו"ד (סי' קי"ט ס"ה) ונתבאר באחרונים שתלוי לפי הענין והמקום אי קיל להו האיסור או חמור וכמו שהאריך בזה בתשובת ד"מ ח"ב, וכ"כ התבו"ש בשם בית הלל ובבה"ט ס"ק ד' שבזה"ז אף מומר לתיאבון אין לסמוך עליו בשום דבר איסור, ועוד דגם הפר"ח וסייעתו שסוברים דבעבירה דרבנן לא נעשה מומר לכה"ת, היינו לאיסורי דאורייתא אינו חשוד ומשום דחשוד לדבר קל אינו חשוד לדבר חמור, אבל לענין שיהא נעשה מומר לכה"ת עכ"פ לאיסורי דרבנן גם הפר"ח מודה, דכן מוכח מעיקר השגתו על הבית הלל שהוכיח דמומר לאיסורי דרבנן נעשה מומר גמור מסוגיא (עירובין דס"ט) דאיתא שם דמומר לחלל שבת בדרבנן הוי כנכרי לענין ביטול רשות, ומזה הביא ראיה דאף בדרבנן הוי מומר לכה"ת, והפר"ח השיג עליו דשאני ביטול רשות דהוי דרבנן אבל לא לדאורייתא דהא קי"ל בסי' קי"ט דחשו דלדרבנן אינו חשוד לדאורייתא ע"ש, ושמעינן מזה דעכ"פ לאיסורי דרבנן נעשה מומר וחשוד לכה"ת, וממילא שבנ"ד אף אי נימא כהפר"ח ולא