זקן אהרן חלק א סא

והקשה ע"ז מש"ס בכורות (די"ג) דקאמר היניחא אי ס"ל כר' יוחנן דד"ת מעות קונות אהני קרא דלעמיתך למידרש לעמיתך בכסף ולעכו"ם במשיכה אלא אי ס"ל כר"ל דמשיכה מפורשת מה"ת, לעמיתך במשיכה ולעכו"ם במשיכה לעמיתך ל"ל, אמרי לעמיתך אתה מחזיר אונאה ואי אתה מחזיר אונאה לעכו"ם, היניחא למ"ד גזילו אסור היינו דאיצטריך קרא למישרי אונאתו אלא אי ס"ל כמ"ד גזילו שרי אונאה מיבעי, ולשיטת היראים שפיר איצטריך קרא להתיר אונאה בעכו"ם אף למ"ד גזילו שרי, דגזל לא מיקרי לכם, אבל כיון דמיעט מאונאה הוי שלו לגמרי, ע"כ תוכן דבריו: והנה בעיקר קושיתו כבר הקדימו בס' מעייני החכמה (ב"מ דמ"ט) במהדו"ב בחדושיו לתוד"ה נתנה לסיטון ע"ש שהניח בצ"ע, ונ"ל ליישב דהנה בעיקר הדבר שאמרו בבכורות השתא גזילו שרי אונאה מיבעי דמשמע דאונאה עדיף מגזל, יש להקשות מב"מ (דס"א) דמשמע התם דאונאה גרע ואי הוי כתיב אונאה לא ילפי' גזל מיני' משום דאונאה לא ידע דמחיל ואילו בגזל ידע ומחיל, וכבר הרגיש הרש"ש שם בסתירה זאת, ואכן באמת לק"מ דבגזל ואונאה איכא תרי סוגים, א) חומר האיסור לגזול ולאנות לכתחלה, ב) אם עבר ועביד האיסור, אם יש לו קנין בהמעות, והנה לענין חומר האיסור ודאי דאונאה קיל מגזל כיון דדרך מו"מ הוא ומדעתו יהיב ובזה הויא אונאה כ"ש מגזל לענין היתר, דמה גזילו שרי אע"ג דבע"כ שקיל, כ"ש אונאה דמדעתו, משא"כ לענין הקנין ושיהא מיקרי שלו הוי אונאה גרוע, דבגזל איכא מחילה עכ"פ, אבל באונאה לא ידע דמחיל, ולפ"ז לשיטת היראים דגם בגזל לא הוי לכם כ"ש דבאונאה לא הוי לכם דלענין זה הוי אונאה גרוע מגזל וכההיא דב"מ ודו"ק היטב: ידידו הדו"ש אהרן וואלקין סימן ל כבוד הרב וכו' מה ששאל כ"ת א"א לצאת י"ח חביטת ערבה בהו"ר ע"י הערבה שבלולב לאחר שהתיר אגדו של לולב הנה בש"ס סוכה דמ"ד) פליגי בה אמוראי וקיי"ל כר' אמי דאמר אתם דאינה נטלת אלא בפני עצמה ואין אדם יוצא ידי חלק יורה דעה סימן לא ב"ה יום ה' ט"ז כסלו תרפ"ט פינסק כבוד ידי"נ הרב וכוי מהור"ר יצחק בערקאוויץ שליט"א רב בלאחווע. מכתבו קבלתי בזו הרגע, חשתי ולא התמהמהתי להשיבו מיד. ע"ד שאלתו שבסביבות עירו רחוק לא יותר מפרסה מן העיר נמצא שני כפרים אשר מימים ימימה שוחט אצלם השו"ב הקבוע דעיר לאחווא תחת השגחתו דמר. השו"ב נמצא ומצוי לאנשי הכפרים בכל חובתו בערבה שבלולב, אבל לשון זה משמע דהיינו דוקא כל זמן שהערבה אגודה בלולב עם שארי מינים וכדאמר התם אפי' אגבהי' תרי זימנא, דמשמע שהגביהה עם שארי מינים, אבל אם התיר אגדו של לולב לאחר נטילה ונטל הערבה בפני עצמה פשיטא שיוצא בה, וכ"כ בס' בכורי יעקב להדיא, ואלא דיקשה לפ"ז מש"ס (גיטין דנ"ב) דתני התם בברייתא אפוטרופסין לוקחין ליתומים לולב וערבה. וכיון שיוצאין גם בערבה שבלולב א"כ לבתר דנקיט דלוקחין להם לולב דבע"כ שהוא עם ערבה א"כ איך רשאים תו ליקח ערבה אחרת לצורך מצות ערבה ולהפסיד ממון יתומים בכדי, הא אפשר דלאחר שיצאו בלולב יתירו האגודה ויקח הערבה שבו לצאת מצות ערבה. ומדאפ"ה רשאין האפוטרופסין ליקח להם ערבה מיוחדה מכלל שאין יוצאין בערבה שבלולב אפי' לאחר שהתירו האגודה. ויהי' ראיה מזה דלא כהבכורי יעקב, אלא דיש לדחות דלשון הברייתא שם ולוקחין להם לשון רבים משמע שיש יתומים הרבה, ובלולב פשוט שא"צ לקנות כ"א לולב אחד לכולם ולאחר שיצא בו האחד יטלנו השני וכמ"ש התוס' בערכין ובשו"ע (או"ח סי' תרנ"ז) בשם הרש"ל, כ"ש שהאפוטרפוס אין רשאי לקנות יותר מלולב אחד. ולצורך ערבה פשוט שצריכין כל אחד ערבה מיוחדה ואין חובטין בערבה שכבר נעשה מצותה ע"י שחבטה אחר מקודם ומשו"ה יכולין ליקח להם ערבה דאי"א ליקח הערבה שבלולב כיון שבלולב אין כ"א ערבה אחת ולצורך מצות ערבה הלא צריכים כל אחד לערבה מיוחדת, ומ"ש בברייתא לוקחין ערבה, היינו הערבה היתירה על שבלולב. ועכ"פ יהי' מזה ראיה שאין לחבוט בערבה שכבר נחבטה מעיקרא ע"י אחר. וראה זה פלא שכל הפוסקים השמיטו מדין דאפוטרפוס ערבה ובהלכות נחלות כשהובא דין זה דאפוטרפוס לא זכרו כ"א דלוקחין להם לולב. ולא הזכירו ערבה, ושמא טעמם מכח מה שכתבתי דכיון דיוצאין בערבה שבלולב אינם רשאי לקנות ערבה מיוחדה אלא דיקשה דא"כ מ"ט נקטה בברייתא. ולכן נראה לשער שגרסא משובשת הוא בש"ס שלנו דבתוספתא פ"ח דב"ב ופ"א מתרומות מקור הדין לא הוזכר כ"א לוקחין לולב ולא הוזכר ערבה. ומכ"ז נראה שאפשר לסמוך על הבכורי יעקב ולחבוט בערבה שבלולב לאחר שהותר אגודו של לולב. ואין להאריך: והנני הדו"ש ומברכו בברכת אהרן וואלקין יום יושב אצלם, ועתה פרצו גדר מסבת שבא בחור אחד בן י"ט שנה שזה עתה למד מלאכת השו"ב והתחיל לשחוט שם, ואנשי הכפר שהם אנשים אלמים ובעלי זרוע וגם קרוביהם של הנער הזה עומדים על ימינו לעזרתו וכ"כ הגיע החוצפה עד שאיימו על השו"ב הקבוע שאם יבוא אליהם ישברו את סכינו וכ"ת התרה בו כמה פעמים והנער עומד במרדו מבלי שמוע לקול מורים ומה דינו של הנער הזה: והנה אף שמנחינס המוכ"ז לא הספקתי לעיין כל צרכו בדין זה, בכ"ז להתאפק לא אוכל מבלי לצאת במחאה עזה ולהגיד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם, שכל האוכל משחיטתו של הנער הבער הזה הרי הוא אוכל