זקן אהרן חלק א ו

הקדמת המחבר. כרמים תטע ועבדת ויין לא תשתה כי תאכלנו התולעת, זתים יהיו לך בכל גבולך ושמן לא תסוך כי ישל זיתך, פסוק הוא בתוכחה דמשנה תורה, ויש להתבונן על השינוי שבין קללת היין לקללת השמן, דביין לא אמר ענבים יהיו לך ויין לא תשתה כמו שאמר גבי שמן זתים יהיו לך ושמן לא תסוך, ומשמע דקללת היין גדולה מקללת השמן, דבמכת השמן רק שמן לא יהי' לו אבל זתים מיהא יהי' לו עכ"פ, ואילו גבי יין גם עגבים לא יהי' לו כי יאכלנו התולעת ולא ישאיר שום זכר, וא"כ אין זה מתאים להא דא"ר יוחנן ב"ב ד"ח דפורעניות וקללות כל המאוחר בפסוק קשה מחבירו, ואילו הכא קללה דיין האמורה ראשונה קשה מקללה דשמן דכתיב בתרה, אכן הנסיון הורנו דבאמת קללה דזתים יהיו לו ואפ"ה אינו יכול לאוכלם קשה יותר ממי שאין לו זתים כלל, דהנה בימים האחרונים מחזה הפוך ומאוד מוזר אנו רואים, מצד אחד אנו קוראים מעל עמודי גליוני מה"ע פרשת גדולה, השבע הגדול שבכל המדינות, במדינה ואת יש עודף מכמה מיליארדי קילא קאוי, ובמדינה זאת אורז וצמר גפן, ובזו תבואה אחרת, וכל כך גדול העודף עד שיש בו די והותר לכלכל ולפרנס שתי שנים לכל דיירי העולם במזוני רוויחא, ואמנם כל אנשי העולם מתריעין וצועקין על יתר זה שכנטול דמי, דע"י העודף הגדול הזה אי"א עוד לבעליי שדות לזרוע ולבעלי כרמים לנסוע, ובהכרח להוביר השדות והגינות, הפועלים בטלים, והשכר מועט ודרכי המסחר אבלות, וכמעט שנשבת לגמרי, ובכדי להנצל ממכה הנוראה הזאת, מבת העודף, יצאה פקודה מטעם מושלי ומנהיגי המדינות לאבדם במים, וכל סרח העודף בתבואה ובזרעוני גינה יושלכו לים, ובימים האחרונים, כנראה מיראתם שלא יסכרו מעינות תהום ע"י רבוי גדול כזה ביררו מיתה יותר יכה לפני העודף הזה, ודנו אותם באש, היינו להסיק בהם תנורי מכונות הקיטור של ממה"ב ושמא תאמרו שעכ"פ בזאת נגחם, שבטוחים אנו ממכת רעב, היתכן שבשובע ועודף כזה יש חשש רעבון, גם זה תנחומי שוא, כי מה אנו רואין מצד אחר שבכל המדינות הללו גופייהו דואגים הרבה לרבוי נפוחי כפנא שנתרבה לרגל העודף הגדול, ובכל מדינה ומדינה עיר ועיר מתאספים אספות ומיסדים ועדים לבקש עצה ותחבולה איך להציל להמון הרעבים שדא יגועו מרכב וקור בחרף הזה, האין זה מחזה מוזר והפוך, מכת רעב ושובע משתמשים בערבוביא, בכל פרלמנטי המדינות, דנים בחדר אחד איך להנצל מסכת העודף, ובאיזה מיתה לאבדו באש או במים, ובחדר השני מאותו פרלמנט גופא מעמיקים עצה איך לפרנס לרעבים המרובים, אני הגבר ראה עני הרעב הגדול בשבט עברתו ובכל תוקפו כחמשים שנה לפנים, שהי' רעב גדול בכל הארץ, אבל איזה תמונה ראינו אז ? אם כי בודאי שהרבה אנשים עניים וחלושים הרחוקים ממסחר סבלו דוחק הרבה, אכן רובא דעלמא וביחוד עם הישראלי, אשר על מסחר הדרתם, נתעשרו ממכה זאת, המסחר פרח בארץ, הקונה שמח כי כל מה שקנה היום, למחר נתעלה מחירו פי שלש עד שיכולת הי' ביד הסוחרים להחזיק ידי אביון, ואנקת הרעב לא נשמע כ"א מפי אנשים מועטים, אכן מה נורא הוא תקופת מכת העודף והיתרון שאנו חיים בה כעת, כל פנים קבצו פארור וכעשיר כעני יכרעו ויפלו שדוד תחת מכה זאת, וירבו מאד נפוחי כפנא מדלית איסר, ואם נצריך שני סוגי רעבון הללו, רעבון הבא מחמת חסרון תבואה, לרעבון דהאידנא הבא מיתרון ועודף התבואה, אז יודו הכל שאין להם שום שווי ודמיון, וטובים היו חללי רעב הבא מחמת חסרון לחללי רעב הבא מחמת יתרון ומה יומתק לפ"ז סדרן של המכות שזכרתי, כה אמר ד', בתחלה הנני מיסר אתכם שכרמים תטע וגם ענבים לא יהי' לך כי תאכלנו דתולעת ושריד לא ישאר, ותסבול רעבון משמח חסרון, אכן דע כי מכה זאת אינה גדולה כ"כ כי ממכה זאת העשירו ישראל, אכן איסר אתכם ברעב הבא מחמת יתרון, זתים יהי' לך בכל גבולך, ויהי' לך יתרון גדול, אבל "כי ישל זיתך פי' יושלכו לימים ונהרות, דגי הים ישבעו ואתם תרעבו ללחם כאשר אנו סובלים כעת ממכה זאת בכל תוקפה: אחי ועמי: דברי חז"ל אצלו יורונו שאם רואה אדם יסורים באים עליו יפשפש במעשיו, וכן חובה היא לכולנו לבוא ולחשוב חשבונו של עודם ולמצוא הסבה והטעם בשלמי באה אלינו הצרה הנוראה הזאת, רעב ושובע משתמשים בערבוביא, חובה היא ואעשנה גם אני, יגעתי ומצאתי ולבי אומר לי כי מדה כנגד מדה יענישנו ד', חטאנו בעודף ויתרון ולוקינו בעודף ויתרון, כולנו, כולנו אחיי, ראשינו, זקנינו, רבנינו וחכמינו וכל איש ישראל לא נקינו מחטא הנורא הזה. בגדול נחר, בהופיע ספר חדש על שמי הספרות התלמודית, תחת אשר הי' לנו לקבלו באהבה, לצאת בתופים לקראתו ולעשות לו אפריון ומדור לפי ערכו, בהיות שאין ספק שבבל ספר נמצא מעט או הרבה חדושים טובים ומעילים, וכל ספר חדש יעשיר ויביא תועלת וכבוד לספרותנו,