זקן אהרן חלק א ה

זמן תפלין, וכל המניח בלילה עובר בלאו וברכתו לבטלה. וכדבריהם מוכח בש"ס (מנחות ל"ו) מההיא עובדא דרב אשי, דרבינא הוי יתיב קמי' דרב אשי, וחשך והניח תפלין ואמרי לי' לשמרן קא בעי להו מר ואמר לי' אין, וחזיתי' לדעתי' דלאו לשמרן הוא בעי, קסבר הלכה ואין מורין כן, הרי להדיא דרב אשי הניח תפלין משחשיכה, אפילו לא לצורך שמירה והיכי עביד הכי לעבור בל"ת. ואמנם לכל הפוסקים שפסקו שאסור להניח קודם זמנם לא יקשה מעובדא דרב אשי, משום דסברי שרב אשי סובר דהלכה דלילה זמן תפלין כר"ע, ולכן הוה אתי שפיר מה שהניחן משחשיכה. כיון דמדינא מותר אלא שאין מורין כן. וכן פרש"י שם להדיא. בד"ה הלכה שסובר דלילה זמן תפלין, אבל על הרמב"ם ויראים שפוסקים להדיא דלילה לאו זמן תפלין, וכל המניח לאחר שקיעת החמה עובר בלאו א"כ איך יפרשו לעובדא דרב אשי. ואין לומר דהם סוברים שודאי רב אשי עצמו סובר דלילה זמן תפלין, רק אינהו לא פסקי בזה כרב אשי, אלא כד' יוסי הגלילי דדריש מימים ולא לילות, דלילה לאו זמן תפלין, דא"כ דכיון דרב אשי בע"כ סובר דלילה זמן תפלין. למה לא פסקו כוותי' כיון דהוא בתרא, ומארי דתלמודא כולא ומסדר הש"ס, וזה באמת עיקר חילם דהנהו ראשונים כהרי"ף והרא"ש שפסקו באמת דלילה זמן תפלין, משום דרב אשי סובר כן. וכוותי' צריכין לפסוק דבתרא הוא. לכן נ"ל ליישב. דלא רק שלא יקשה מעובדא דרב אשי על הרמב"ם ויראים, אלא מעובדא זו הוכיחו דלילה לאו זמן תפלין. דהנה בשטמ"ק (שם במנחות) הקשה על דברי ר' אלעזר דאמר ואם לשמרן מותר. וכי בשביל לשמרן יהא מותר לעבור על לאו. ולכן פי' דלקיימם קאמר אם כבר הם מונחים א"צ לחולצם, אבל להניחן לכתחלה לא קאמר. וכתב עוד להוכיח כן מהא דאמר רב אשי הלכה ואין מורין כן, וקשה נהי דלילה זמן תפלין. אבל הא בסוגיא התם קאמר אם חלצן אינו מניחן, אע"כ דהכא מיירי לקיימם ע"ש. ונראה בדוד שגם הרמב"ם ויראים יפרשו כן. דהא דא"ר אלעזר ואם לשומרן מותר, היינו רק לקיימן אבל לא להניח לכתחלה, וגם בדברי רב אשי יפרש כן. דלא שהניחן לכתחלה כפרש"י, אלא שלא חלצן. והרי"ף גרם להדיא בעובדא דרב אשי, וחשך ולא סילק תפלין, ולא כגירסא דידן וחשך ומניח תפלין, וממילא דמה דאמר תו הלכה ואין מורין כן. אינו כפרש"י דהלכה דלילה זמן תפלין. אלא להיפך הלכה שמן התורה אסור להניח תפלין בלילה, אבל לחולצן אין חיוב מן התורה, אך אין מורין כן. אם אינו לשומרן. ולפי זה מיושב מאד טעם הרמב"ם ויראים שפסקו כריוה"ג דלילה לאו זמן תפלין מה שכל הפוסקים פסקו להיפך, היינו משום דכל עיקר חילם של הפוסקים כר"ע, היינו רק לפי גירסתם בש"ס דרב אשי הי' מניח תפלין משחשיכה, ולזה היו מוכרחים לפרש דרב אשי סובר דלילה זמן תפלין מדינא דאל"ה האיך הי' מניחם, וכקושית השטה מקובצת, וכיון שרב אשי סובר בע"כ כר"ע דלילה זמן תפלין, משו"ה הוכרחו לפסוק ברב אשי דבתרא הוא. אבל לפמש"ב דרמב"ם ויראים גורסין כרי"ף ושטמ"ק, דלא סליק תפלין, אבל להניח לכתחלה ודאי גם לרב אשי יאסור משום דסובר לאו זמן תפלין, וכיון שגם רב אשי סובר, דלילה לאו זמן תפלין א"כ יש דאי' מרב אשי להיפך דהלכה כריוה"ג דלילה לאו זמן תפלין, ושפיר פסקו כוותי' דריוה"ג ואין ספק שזהו כוונת הרמב"ם ויראים שפסקו דלילה לאו זמן תפלין, ובצדק קאמר הרמב"ם דבצריך לדרך מניחן בהשכמה, דברייתא זאת אינה אלא למ"ד דלילה זמן תפלין ומדינא מותר כמ"ש הב"י, והם שפסקו דלילה לאו זמן תפלין, ממילא בטלה מהלכה דודאי שאפילו בשעת הדחק אסור להניח לכתחלה קודם עמוד השחר, וזה ברור. הרי הוכחנו בזה דלהתפלל קודם עמוד השחר לא התיר שום אחד, ואדרבה לכל הפוסקים הוי זה מילתא דפשיטא דאסור, וכמ"ש התוס' (ברכות ל') והרמב"ם (פ"ג מתפלה) כתב המתפלל קודם זמנה לא יצא ידי חובתו וחוזר ומתפלל בזמנה, וממילא שכל הברכות לבטלה. ובתפלין אמנם יש פוסקין שמתירין, היינו משום דסברי דגם לילה זמן תפלין אבל הרמב"ם והיראים פסקו דג"ז אסור, ועובדא דרב אשי תוכיח כוותייהו וכמ"ש. מכל האמור יוצא לנו אשר להתיר להתפלל קודם עלות השחר, אפילו למי שהוא אנוס גדול, אי אפשר דאיזה תועלת הוא כיון שאינו יוצא ידי חובתו, ומחויב לחזור ולהתפלל, וכמ"ש הרמב"ם בפ"ג מתפלה, א"כ למה יברך עוד ברכות לבטלה, ובשגם בנ"ד שהדחק אינו גדול כ"כ, דמן עלות השחר עד זמן העבודה יש כמעט שעה שלימה, דזמן העבודה מתחיל משעה השביעית, ועלות השחר כעת הוא משעה השישית, ובשעה הלא יכול גם להתפלל בביתו ולאכול אח"כ. ואם אולי לפי מדינתנו אין מעלות השחר עד זמן העבודה, שהות גדול כ"כ כשיעור תפלה ואכילה, תמיהני על כתר"ה למה פשיטא לי' כ"כ להתיר תפלה קודם עלות השחר, כדי שלא יכשל באיסור אכילה קודם התפלה, והלא נהפוך הוא, אם המצב כ"כ דחוק, שלאחר עלות השחר אין לו שהות כדי צורך שניהם תפלה ואכילה, הלא טוב יותר שקודם עלות השחד יאכל, דאין שום איסור בזה, כיון שעדיין לא עלה השחד, ולא הגיע זמן תפלה, וכמבואר בהדיא בשו"ע או"ח סי' פ"ט ס"ה) דאפילו אם רק התחיל לאכול קודם עלות השחד, א"צ תו להפסיק, כ"ש לאכול כל הסעודה קודם עה"ש דאין איסור. ומ"ש בבאה"ט שם בשם רח"ו דאפילו קם בחצות אסור לאכול קודם התפלה, כתבו האחרונים דזהו לקדושי עליון ולא מדינא, וא"כ יש בזה עצה קלה וכשירה, שיאכל קודם עה"ש, ויגמור הסעודה עד עה"ש, ואח"כ יניח תפלין ויתפלל כדין, ולתפלה לחוד ודאי יש שהות אפילו בלילות הארוכים וימים הקצרים, ואין שום דחק. לכן כה יעשה להתיר לכל העובדין שיעמדו ממטתן כשעה קודם אור הבוקר, ובשעה זו יעשו כל ההכנות ויגמרו גם סעודתם. טוב שיקראו קודם פרשה ראשונה של קריאת שמע, ובעלות השחר יתפללו כדין, וכדי שיעור התפלה לחוד ודאי יש שהות. ובאין עוד הנני ידידו הדוש"ת באה"ר ומברכו כברת אהרן וואלקין **(נ.ב. חבורים חדשים הוצאתי במשך ג' שנים האחרונות, ס' שו"ת זקן אהרן מהדו"ת ב' חבור על מס' גטין בשנה הזאת. לא נסיתי לשלוח ע"א פוסט ולא אדע החוקים שלהם אם מקבלים לגמרי ספרי דפוס ומחיר המשלוח, אם כת"ר יודע שאפשר, יודיעני איזה רוצה ואשלחם.)**