זקן אהרן חלק א ז

וכן מחויבים היינו לחלוק כבוד נם למחברו אשר שם לילות כימים ביגיעת בשר והרוח עד ששכללו להוציאו לאור עולם, ואפי' במקום שהמחבר לא כיוון בפלפולו את ההלכה האמיתיית, עכ"פ העלה איזה סברא חדשה שתוכל להביא תועלת לאחרים במקום אחר וכמ"ש בשו"ת מן השמים וז"ל וכל מי שמחשב מחשבות וסובר סברות בהלכות חמורות ופסקים החמורים נאהב ונחמד לפני המלך עליון וז"ש אגרא דשמעתתא סברא והדברים ומחשבות ההן כמרנליות יקרות בעיניו ואם על אבידת כסף או ש"כ התירה תורה לעשות מלאכה בחוה"מ כ"ש שיש לחוש על אבידת המרנליות היקרות לכתבן ולחתמן למען לא יאבדו והכותב והחותם מקבל שכר עליהן כר זה השיבו לי באמת עכ"ל. ואפי' לא הי' נמצא בספר גם שום סברא ישרה, עכ"פ למחברו נאוה תהלה וכבוד מפני שלא ביטל הזמן על דברים בטלים וכמ"ש הפמ"ג בהקדמה לאו"ח וז"ל ואמנם זאת נחמתי שהזמנים שהובאתי בעיון גפ"ת ופוסקים ולא הרהרתי בהבלי הזמן די לי כמ"ש הרא"ה ז"ל והביא משל נפלא ע"ז לאלו שעמלו בתורה ולא השיגו האמת מ"מ יש להם שכר רב ברב טוב הצפון וגם פן כוונתי לפעמים האמת ובכל החבורים שעשיתי כוונתי שלש פעמים האמת די לי וטוב מאוד עכ"ל, אכן אנחנו עושים אחרת, הננו מעפרים בעפר לכל ספר חדש, וגם למחברו מנחילים קלון תחת כבוד, וצועקים ככרוכיא האין די בספרים שיש לנו, יש לנו די והותר ואין אנו יכולים לקבל עוד שפעת הספרים החדשים, זהו חטאת הראשיים והגדולים שמהם תפתח רעת הדבר הביזוי והביטול לספרים ומחברים חדשים, והרי הראיתי לכם אחיי מקום פצע אחד שנחטא בו ביתר ועודף: ומעתה בוא עמדי קורא יקר ואחוך חטא יותר נודא שנחטא ביתר והעדפה, אשר עי"ז עמודי תוה"ק יתפלצון והוסר המצנפת והורם העטרה כתר תודה, הנה ידוע מ"ש המהר"ל מפראג בספרו על התורה על מאמר חז"ל סוכה דכ"ט בשביל ד' דברים המאורות לוקין וחד מנהון על מגדלי בהמה דקה כארץ ישראל, וביאר דהכוונה בזה המנדלים תלמידים הקטנים והשפלים שאינם כדאים ולא הגיעו להוראה להושיבם בראש ומכ"ש לסמוך אותן בשם חכם ורב, ומה דקאמר בארץ ישראל, באשר נמצאים שם רבנים חשובים וגדולים והוא מגדל בהמה דקה בודאי שבדבר זה המאורות לוקין כי באמת הן שפלים הן בתורה והן במעשים ונותן להם שררה אשר לא נאה לכסיל כבוד וידברו על החכמים סרה אבל בחוצה לארץ פעמים שאין שם חכמים כ"כ אין זה כולי האי פחיתות לאחרים כי כמעט כמקום שאין איש הוא ויותר מזה שאנשים כאלו שפלים ופחותים רוצים להתגדל על כל ומשפילים אנשים גדולים וחכמים להראות נדולתם, באין ספק שהמאורות לוקין עד שחכמי הדור אין נחשבים לכלום ודבר זה נראה ונגלה לעינים שבהמות דקות הללו מכלים ומשחיתים את כרם ד' צבאות עכ"ל, ובנוב"ת חיו"ד סי' קי"ט וז"ל יפה קרא אותם גדולי זמננו אשר בעוה"ר נגדע לעפר קרן התורה וכל הגדולה בזמננו אינו מצד חכמת התורה אבל מתגדלים בנמוסיות ובטבעיות ובידיעות ספרים כו' ולכן לא תשים לב למה שאומרים בשמם איזה הוראה עכ"ל, ואם בזמנו אמר כך אנן מה נענה שנתרבה בנו רבנים ומנהינים כאלו שהמאורות האמיתיים לוקין על ידם, וכולמו חוטאים במכת העודף והיתרון שאומרים כי לפי מצב דהאידנא כלום יש צורך בידיעת הש"ס או בשו"ע חו"מ ואה"ע, וגם החלק או"ח יתרת הוא להם מצמצמים ידיעותיהם רק בחלק יו"ד ואידך כולהו יתר ועודף הוא, כאשר בדידי הוה כמה עובדות מרבנים צעירים הבאים לבקש סמיכת חכמים, ויהיו ערומים מכל ידיעה בד' חלקי שו"ע ולא יתבוששו להגיד לי, כי אין צורך אלא בחיו"ד בלבד, אוי לנו שכך עלתה בימינו צעירים שלא למדו ולא שמשו, שבין לילה הי' לת"ח ובין לילה אב"ד ומנהיג המדינה, ההדיוטים קופצים בראש כל דבר נפל בישראל, ודוחקים רגלי ת"ח האמיתיים, והנה אלו הן חטאת הרבנים והלומדים, אכן הבע"ב וכל איש ישראל הולכים עוד יותר הלאה, הם אינם אומרים די בצמצום לימודי התורה, אלא ויהי העם כמתאוננים גם על מצוות מעשיות שבתוה"ק, שמספר תרי"ג מצוות יתרון הוא לפניהם, והשפיע להם הקב"ה רבוי כזה שאינם יכולים לקבל, הטובים שבהם פורקים עול של כמה מ"ע, ויש אשר גם במנין הל"ת ישלחו ידם, והגרועים שבהם גם מאיסורים היותר חמורים במו חילול שבת, מאכלות אסורות ואיסור נדה יפרקו עולם ויצמצמו חובת היהדות שלהם רק ביא"צ ובבקור בביהכ"נ בר"ה ויוכ"פ ודי, אין פה המקום לפרוט כל הפרטים. דוגמא באתי להראות כי כל המפלגות שבקרבנו לא ינקו מלחטוא בזה כ"א לפי ערכו וכלנו חוטאים בעודף ויתרון, שיש יתר בתוה"ק, וזהו מקור הרעה מה שהתורה ירדה כ"כ פלאים, והגענו לרעב רוחניי נורא רעב לשמוע דבר ד' ולהשתלם בעמק ידיעת התורה ובשמירת מצוותיה, מפני שסוברים אנו כי הכל יתר והעדפה הוא, להדפיס ספרים חדשים ודאי שדבר מיותר הוא לגמרי, ש"ס ורמב"ם נמי אין צורך בהם, ואפי' השו"ע יתר הוא ברובו, וכאשר נפשפש היטב נמצא דרעב התורה בא מסבת עודף ויתרון הוא בא ואולי שמפני וה לוקינו כעת מדה כנ"מ לסבול רעב שבא מחמת יתרון התבואה והעדפה יתירא בכל גדולי קרקע: כתבתי הדברים הללו בריש ספרי זה, בהיות שהוא כבר החבור השנים עשר אשר זכני ה' בחסדו, והנני מרגיש שכבר הייתי למעמסה, לא רק על הקנאים הפוגעים, קנאת סופרים שאינה מרבה חכמה, אלא הקנאים העושים ימיהם כהנים ומתעצלים לעמל בתורה, שבודאי עיניהם צרה בגדלותן ופרי תנובת תורתן של אחרים, אלא אפי' הישרים והטובים בלבותן, שעד הנה קבלו ספדיי באהבה וכבוד, גם עליהם מסתפינא שלא אהי לטורח ויאמרו השפעת עלינו רוב טובה אין אנו יכולים לקבל, וכדי שלא תבא תקלה על ידי להכשיל לרבים בחטא