זקן אהרן חלק א נד

להדיא דבבתו הקטנה אם אינה סמוכה הוי מציאתה שלה, ולזה כתב כן גס בהלכות עירובין שע"י בתו הקטנה יכול לזכות ומיירי נמי בכה"ג שלא שייך חששא כיון שכן פי' הטור מלתא דר' יוחנן, ובעירובין דנקט כר' יוחנן פוסק כן ועכ"פ אין סתירה בדבריו ודו"ק היטב: סימן כ"ה ב"ה יום ד' ח"י תמוז תרפ"ו פינסק. כבוד הרב וכו מוהרא"ג שליט"א רב ברודניק. ע"ד שאלתו במקום אשר מצד שלטון העיר לא ינתן רשיון לתקן העירובין בצוה"פ אם יש היתר לתקן בדלתות, וכ"ת מפקפק בזה כי לדעתו כל היתר דדלתות אפי' כשהן ננעלות היינו דוקא כשיש גם צוה"פ על גביהן, ודלתות לחוד בלא צוה"פ לא מהני, ולא הי' צריך הש"ס להזכיר זאת משום דכן הוא סתם דלתות ושערים שמונח משקוף על גביהם, דהיינו צוה"פ, והוכיח כן מש"ס ותוס' כאשר יבואר: יסלח לי כ"ת אם אומר לו כי למרות חפצי להפוך בזכותו ולתרץ דבריו, לא יכולתי בזה, דכלום אפשר להעלות על הדעת דדלתות נעולות לא יועיל אפילו כשאין משקוף ע"ג וליכא צוה"פ מלמעלה וכגון שהדלתות עשויות מקרשים ואין משקוף עליהן, והא ודאי כשהדלתות נעולות הוי כל הרה"ר כמו חצר אחד סגור וכמ"ש רש"י (עירובין ד"ו) דנעילת דלת משויא לה כחצר של רבים וכו' וגם אם היה מקום לומר דדלתות לא מהני ונצרך לזה עוד הוספת איזה תיקון, מה שייך הוספת צוה"פ במקום דאיכא פתח ממש, ומ"ש כת"ר דמלשון הש"ס (עירובין ד"י) גבי כיצד מערבין רה"ר משמע דדלתות לא מהני בלא צוה"פ, איני מבין כוונתו בזה, דאנכי לא אמצא כן היכי משמע מהתם דהא לא פליגי התם כ"א אי בעינן שני דלתות משני צידי המבוי או דסגי בדלת אחת מכאן ולחי וקורה בצד שני אבל דלתות ודאי דמהני אפי' בלא צוה"פ, וכן מה שהוכיח מדפוסק הרי"ף והרא"ש שדוקא דלתות נעולות מהני ודלתות שאינן נעולות לא הזכיר כלל, ואי נימא דלהתיר מבוי סגי בדלתות שאינן נעולות הו"ל להרי"ף להביא גם דין זה ולהורות דבמקום דאי"א בצוה"פ סגי בדלתות שאינן ננעלות, אע"כ דדלתות בלא צוה"פ לאי כלום, וצוה"פ הא גם לחודי' סגי להתיר במבוי וא"כ אין שום נ"מ בדלתות, במחכ"ת לא כיון יפה, כת"ר סבור דמה שמצריך נעולות דוקא, היינו דוקא ברה"ר גמורה אבל להתיר במבואות סגי גם לדידי' בדלתות שאינן ננעלות: ולפי"ד שפיר הקשה דא"כ הו"ל להזכיר דמבואות היכי שא"א בצוה"פ מהני דלתות, אבל באמת לא כן, דפשוט שבזה ליכא חילוק בין רה"ר גמורה למבואות דלא שאני ביניהם אלא שבמבואות סגי בדלת אחת וברה"ר גמורה בעינן שני דלתות משני הצדדים, אבל לענין נעולות אין חילוק ביניהם דלמאן דפוסק דלא בעינן נעולות, והוא שיטת הרמב"ם, אפילו ברה"ר גמורה נמי סובר הכי, ולשי' הרי"ף ורא"ש דפסקי דבעי' נעולות, אפי' במבואות נמי לא סגי בלא"ה דכל שאינן נעולות לא חשיב כלל כפתח לדידהו, עיין טעמי פלוגתתם בב"י וב"ח (או"ח סי' שס"ד) ותמצא כן, ולפ"ז ודאי דלהרי"ף לא מהני דלת שאינה נעולה גם במבואות, אבל אין זה מטעם שחשב כ"ת משום דלית להו צוה"פ, אלא דכל שאינן נעולות לא פתח הוא וכמאן דליתנהו, והנה כ"ת הוכיח עוד ממ"ש התוס' (עירובין דכ"ב) דבירושלם היה נמי צוה"פ ובא להוכיח מהתוס' בשני הוכחות דדלתות לחוד בלא צוה"פ לא מהני אפי' בנעולות דהא בירושלם היו דלתותי' נעולות וכמו שאמר רבב"ח אר"י ירושלם אלמלא דלתותיה נעולות וכו', ואפ"ה היה להו נמי צוה"פ, ובע"כ דלהיתר טלטול הי' נצרך הצוה"פ, מ"מ אם איתא דדלתות מהני בלא צוה"פ למה לתוס' לומר הואיל והיה צוה"פ, עדיפא הו"ל לומר הואיל והיה להם דלתות, אלא ע"כ דדלתות לחוד בלא צוה"פ לא מהני וזהו תוכן דבריו גם הוכחות הללו אין משמשות כלום, דראיה ראשונה מנ"ל לתוס' שהיה בירושלם צוה"פ, נראה פשוט שזה ודאי דבירושלם היה צוה"פ וכמפורש בפסחים פ"ה, דאמר ר"ש בר"י מפני מה נתקדשו שערי ירושלם מפני שמצורעים מגינים תחתיהן בחמה מפני החמה ובגשמים כו', הרי להדיא שהיו שם שערים מכוסים במשקוף כזה שאפשר היה להטמין ולהתכסות תחתם מפני הגשמים אבל לא נעשה זה משום צורך עירוב כ"א לאיזה צורך אחר ופשיטא דלצורך עירוב אין נצרך לשום הוספה יותר על הדלתות שהם פתח ממש, וראיה השני' דהו"ל לתוס' לומר הואיל והיה להם דלתות, לא הבנתי כוונת כ"ת בזה דהא אדרבא שם מבואר דדלתות מהני, דהכי הוא הצעת הסוגיא ר"י ור"א אמרו תרווייהו כאן הודיעך כחן של מחיצות, כלו' שאעפ"י שעוברין ושבים מפסיקין כמו רה"ר שיש שם מחיצות נעשה כרה"י, ופריך הש"ס והא רב"ח אר"י ירושלם אלמלא דלתותיה נעולות חייבין עליה ובעינן דלת דוקא, וע"ז הקשו התוס' מה פריך הש"ס מירושלם דלמא שאני ירושלם משום דרחבה ט"ז אמה אבל בפחות מט"ז אמות לא בעי' דלתות דוקא וסגי נמי בפסין, ותי' דהא גם בירושלם הי' צוה"פ דלא גרע מפסין ואפ"ה בלא דלתות לא הותרה ושפיר פריך הש"ס מירושלם, ולפ"ז אין מקום תו לדברי כ"ת, ובעיקר הדין כבר כתבתי לעיל סימן כ"ב להתיר ע"י דלתות ואין להאריך עוד: הנני ידידו הדו"ש ומברכו בברכת אהרן וואלקין סימן כ"ו ב"ה יום א' י"א תמוז תרפ"א מסטילאוו כבוד ידידי הרב וכו' מהו' נחמיה בריסקין רב בקאיסאווייץ ע"ד שאלתו לעת כזאת שרבו בעוה"ר אנשים שאינם מודים בעירוב האוסרים רשות וקשה לבקש מכולם שישכירו רשותם איך אפשר לתקן הרחובות שלא יוצרך לבקש מהם, וגם בדרך כלל אם כדאי לתקן עירוב בעיר שלא הורגלה בזה: לא אדע מה זו שאלה, כי לא רק רשות וכדאי הדבר אלא חובה גמורה היא בדור פרוץ כזה שבודאי מטלטלים גם בלא עירוב, שכל מה דאפשר לתקוני ולהציל מחילול שבת מתקינן, וחיב בזה להשתדל ככל האפשר לתקן עירובין, ומה שחשש איך אפשר בשכירת רשותם של האינם מודים בעירוב, הנה מדינא באותן המקומות שעד עתה היו מתוקנות בעירובין אין צורך כלל לשכור הרשות מהני רשיעי החדשים שנתוספו כספחת בעדה הישראלית, דבתחלה כאשר נתיישבו ישראל בעיר ודאי שעשו כדין ושכרו הרחוב משר העיר, ואין שוב שום נכרי, מומר ואפיקורס יכולין לאסור על הישראלים להוציא לרחוב, והן אמנם דהמחבר (או"ח סי' שפ"ב) פסק דאם שכרו משכירו ולקיטו והוה"ד מגזבר הממשלה ואח"כ סילקו מהיות שכירו ולקיטו וגזבר