זקן אהרן חלק א ד

של שחרית, ותפלה של שחרית ודאי דזמנה היא משעלה עמוד השחר. דתפלה זאת במקום תמיד תקנוהו, וזמן התמיד של שחד הוא משעלה עמוד השחר, ואע"ג דעיקר מצותה עם הנץ החמה, מ"מ אם התפלל בעלות השחד יצא, וכמ"ש בשם הרא"ש (בדכות דפ"ד) וכיון שאחרים סברי דזמן תפלת שחרית משיכיר חבירו בע"כ דשיעור דמי שיכיר, ושיעלה עמוד השחד זמן שוה הוא, וכ"כ הב"י (או"ח מסי' פ"ט) דלשיטה זאת דגרס לתפלה כאחרים, בהכרח צ"ל דזמן דאחרים שוה לזמן דעלות השחד עיי"ש. וזה כוונת היראים במה דאמר פירשנו להקדים לאחרים, כלומר שפירושו הוא שיטה חדשה, דלכל הפוסקים הזמן דאחרים דמשיכיר לחבירו הוא המאוחד שבכל הזמנים השנוים שם במשנה, וברייתא דברכות (ד"ט) מאוחר מזמן דתכלת ללבן, וגם מתכלת לכרתי לש"ס דילן, דק לירושלמי שוה הוא לבין תכלת לכרתי, אבל מתכלת ללבן מאוחר הוא כו"ע אפילו לירושלמי, וכ"ש דמאוחר הוא מזמן דעמוד השחר, וא"כ הוי הזמן דאחרים המאוחד מכל הזמנים, ואילו לפי היראים דמשיכיר חבירו זמן תפלה הוא, בע"כ דזמן דאחרים הוא המוקדם מכל הזמנים, כיון דזמן זה שוה הוא לעלות השחר שזה זמן היותר מוקדם, וזה מה שכתב פירשנו להקדים לאחדים כלומר דלפירושי דלתפלה דקאמר אביי, היינו זמן תפלת שחרית, בע"כ שיוצא לנו פי' חדש בזמן דאחרים ולומד דזמנם הוא היותר מוקדם, ודלא כהפוסקים אחדים דמפרשי דשיעור של אחרים הוא המאוחד. ולפי"ז הוא מה שסיים היראים דגבי ק"ש, אם כי מצוה מן המובחר כותיקין אבל אם הקדים לקרות באחרים יצא, היינו גמי משעלה עמוד השחד, דאז הוי זמנה כאחרים, וגם בזה יש נ"מ בין היראים לשאר הפוסקים, א"כ לכולם יצא מעמוד השחר, אבל לדידהו זמן העיקרי הוא קודם הנץ, כיון דלדידהו סמץ דמשיכיר הוא סמוך לנץ, ודק בשעת הדחק יצא מעלות השחד, ואילו להיראים הזמן העיקרי הוא מעלות השחר. דזהו הזמן דמשיכיר, ומיושב בזה קושית הרמב"ן במלחמות (הביאו המג"א סי' נ"ח סק"ז) למה נקבע זמן ק"ש משיכיר, ולא מעמוד השחד, הא ובקומך כתב וזה זמן קימה, ולמ"ש בשם היראים באמת הוי זה זמן דעלות השחר וכמ"ש. ולפי"ז מיושב קושיתי, למה התירו כולם להתפלל מעמוד השחד, ולא חשו לשיטת היראים ורבינו ירוחם שפוסקים לתפלה כאחדים. דלמ"ש גם לדידהו זמן דאחרים גופא הוי מעמוד השחר ודו"ק כי זה מתוק. עכ"פ קודם עמוד השחר, לא עלה ע"ד שום פוסק להתיר אפילו למי שהוא אנוס ודחוק שצריך לילך לשיירא שלא ירצו להמתין וכמ"ש להדיא בסוד (סי' פ"ט) וז"ל אע"פ שעיקר מצותה הוא עם הנץ, מי שהוא אנוס כו' יכול להתפלל משעלה עמוד השחר, וימתין מלקרות ק"ש עד שיגיע זמנו כו' דגם מי שאנוס. אפ"ה לא הותר כ"א לאחר עמוד השחד ולא קודם. ובזה מבואר זמן תפלה, וזמן ק"ש נמי א"כ עיקר זמנה לכתחלה יש בזה מחלוקת הפוסקים הרמב"ם (פ"א מהלכות ק"ש) כתב דזמנה ביום מצותה שיתחיל לקרותה קודם נץ החמה, כדי שיגמר ברכה אחרונה עם נץ החמה. ושיטת ד"ח ור"ת בתוס' (יומא ל"ז) דעיקר מצותה מה"ת אחר נץ החמה, והטור (סי' נ"ה) פוסק דזמנה הוא משיראה חבירו מרחוק ויכירנו, וכ"ה דעת הרא"ש, ודוב הפוסקים מ"מ בשעת הדחק, כולם שוים דאם קראוה לאחר עמוד השחד יצא, אבל לא קודם, ותפלין נמי לכו"ע זמנה הוי משיראה חבירו ויכירנו, וכנ"ל ולא קידם כמ"ש הסוד (סי' ס"ז). הן אמנם דלכאורה הי' אפשר המצא דעה יחידית להתיר בשעת הדחק תפלה ותפלין גם קודם עמוד השחר. והוא דעת רש"י ז"ל (ברכות ל') גבי אבוה דשמואל ולוי כי הוי בפי למיזל לאורחא הוי מקדמי ומצלי, ופרש"י דמקדמי קודם עמוד השחר, כן הוא לפי גירסת תוס' שם, הרי להדיא דבשעת הדחק הוי מצלי קודם עמוד השחד, וכן לגבי תפלין במנחות (ל"ו) הי' רוצה לצאת לדרך מניחן בהשכמה, וכשיגיע זמנו ממשמש בהן ומברך, פירש"י בהשכמה קודם עמוד השחד. אך באמת אין לסמוך ע"ז כלל, שודאי לא עלה על דעת דש"י להתיר התפלה קודם עמוד השחר רק ברש"י אשר לפנינו, לא כתב קודם עמוד השחר כמ"ש הד"ח בתוס' בשמו, אלא כך כתב דהוי מקדמי קודם אוד היום, וכוונתו דאע"ג שלענין ק"ש אכתי לא מיקרי יום, מ"מ בשעת הדחק היו מתפללים בזמן זה. ועיין ברכות (ח') דקודם נץ החמה יוצא ק"ש שחרית וערבית כאחד דנחשב גם לילה לענין שיוצא ק"ש של ערבית, וה"נ כוונת דש"י אע"ג דלענין ק"ש לא מיקרי עדיין יום אפי"ה היו מתפללים, אבל ודאי דמיירי לאחד עמוד השחד, וזה שכתב רש"י מקדמי קודם אוד היום, ד"ל קודם דהוי יום גמור. ולשון כזה מצינו ברש"י גופא, ביומא (ל"ז) שאנשי משמר היו מקדימים לקרא ק"ש קודם היום, והתם מוכרח דלאו קודם עמוד השחד קאמר, דהא משנה שלימה שנינו, דלא היו מתחילין בעבודה כלל דק אחד שהאיר פני המזרח, ובודאי דמיירי לאחר שעלה השחד והאיר פני המזרח, ואפילו הכי קרי זה קודם היום, משום דלגבי ק"ש ותפלין הוי יום. ואין ספק שזאת הכוונה האמיתית ברש"י. ואם כי קיימתי' מסברא דנפשאי זה זמן כביר בשעה שהייתי עומד בסוגיא זאת, אכן כעת מצאתי שכבר קדמוני בזה בס' ברכי יוסף. ובס' ברכת דאש בחדושיו לברכות הוסיף עוד, שאפילו אם הי' גירסת תוס'. ברש"י קודם עמוד השחר נמי אתי שפיר, דהרי כתב דש"י כן על הא דמקדמי, ולא על דמצלי, וד"ל דמקדמי קודם עמוד השחר בכדי שיהיו מוכנים להתפלל תיכף בעמוד השחר, קודם זמן ק"ש, אבל חלילה לומד דרש"י התיר התפלה קודם עמוד השחר, וגם הוא סובר דאסור משום דעדיין לילה ממש ואסור להתפלל, וכמ"ש התוס' שם למילתא דפשיטא, שקודם עמוד השחר אסור להתפלל. וגם מה שפרש"י בתפלין קודם עמוד השחד, נמי אין ראי' לדידן, דהנה הרמב"ם השמיט לגמרי ברייתא זאת, דאם צריך לילך לדרך מניחן בהשכמה, ובב"י (או"ח סי' ל') כתב ליישב, דברייתא זאת התירה משום דסוברת לילה נמי זמן תפלין. ודק רבנן גזרו שלא להניחן בלילה, וכיון שמדינא מותר גם בלילה. ואשעת הדחק לא גזרו, ומותר אפילו בלילה. אכן הרמב"ם לשיטתו שפוסק דלילה לאו זמן תפלין, ממילא בטלה ההלכה לפי דעתו, דכיון דמדינא אסור בלילה, אפילו בשעת הדחק נמי אסור, ע"ש. וכדברי הרמב"ם פוסק נמי היראים. דלילה לאו