זקן אהרן חלק א מט

טפחים, ורק במקום פתת המבוי נתמעט חלל הפתח ע"י הקורה שנמשכה למטה מי"ט, וזה, אין מזיק, וחילוק כזה כתב הגר"א בסי' שס"ג דאפי' הרשב"א דס"ל דבפחות מי"ט לא מהני מחיצה, היינו כשחלל המבוי פחות מי"ט אבל אם חללו גבוה י"ט ורק במקום פתח המבוי נמוך הוא מעשרה בזה מהני צוה"פ והוא שהי' עשוי כדין שהקנים גבוהים ע"ש: ובזה אפשר להשוות גם דברי הרמב"ם שסובר דצוה"פ מהני גם בפחות מי"ט, אשר באמת טענת הרשב"א אלימתא טובא, דהא גם מחיצה גמורה לא מהני בפחות מי"ט וכ"ש צוה"פ וכנ"ל, ולמ"ש י"ל דהרמב"ם נמי לא התיר כ"א במקום שרק הפתח הוי נמוכה אבל חלל המבוי גופא גבוה י"ט ובכה"ג גם הרשב"א מודה ואין שום מחלוקת ביניהם, ויש לי מקום עיון בזה בדברי הגר"א ז"ל דגבי קורה רחבה שנמשכת למטה מי"ט פוסק לאיסור ומשיג על הט"ז הנ"ל, ואמאי הא איהו גופי' סובר דאם כל חללו של מבוי גבוה י"ט רק שחללו של פתח נמוך כשר אפי' לרשב"א, ובקורה רחבה הא נמי כל החלל גבוה י"ט וגם צוה"פ נעשה כדינו דהא הקנים גבוה עשרה ותחלתה של קורה הונחה כדין, וא"כ מה לן שנמשכת למטה נמוך מי"ט, והא בפתח גופא לא איכפת לן אפילו כשנמוך, ודבריו קשים לפ"ז מדידי' אדידי' וצ"ע, ועכ"פ נ"ד כשר לכל השיטות, דאי כפשיטות לשון הרמב"ם אשר הבאתי לעיל, הרי התיר בצוה"פ אפי' בנמוך מעשרה, ואפי' אם נפרש כונתו כמו שבארתי דהרמב"ם נמי לא התיר כ"א כשחלל המבוי גבוה ורק במקום הפתח הוא נמוך מי"ט, א"כ עכ"פ בנ"ד שהחלל בפנים ובכתלים גבוהים י"ט והקורה העליונה הונחה כדין, א"כ צוה"פ נעשה כדין בגבוה י"ט ואין מזיק תו גם אם באמצע מפסיק ואין ברחבו י"ט, וזה כשר לכל השיטות אפי' להרשב"א דבכה"ג לא פליגי וכמ"ש, וצדקו דברי הב"ש שהכשיר בכה"ג אע"ג שמקורה האמצעית אין עשרה טפחים: החשש השני של הבית שלמה משום דהוי פתח שעשאו מן הצד דלאו פתח הוא וכמ"ש (עירובין די"א) לאו כללא הוא לומר כן בכ"מ, דזה תלוי באופן הדבקת הקרשים האמצעים עם הקנים העומדים, משום דפעולה הזאת נעשית באופנים שונים, א) מניחים הקרשים שברוחב ע"ג הקנים העומדים מן הצד ומדבקים אותם ע"י מסמרות ברזל, ב) חותכין קצת מבחוץ מעוביו של הקנה העומד ועושין בקנה העומד מקום להכניס שם הקנה שברוחב, ג) שחקיקה זאת אין נעשית מבחוץ של קנה כ"א בצדן של הקנים מבפנים ובתוך החקק שבקנים העומדים מכניסים הקנה שברוחב, והנה אם הדיבוק נעשה באופן הא' ודאי שזהו מן הצד כיון שהקרשים מונחים מן הצד ממש, אכן אם נעשה באופן הב' דהיינו שהקורה שברוחב הוכנסה בעובי של הקנה העומד, פשוט שאין זה חשוב מן הצד אלא על גבו ממש, דבמקום החקק הרי מונח על גביו, והגע עצמך בעירובין דידן אם קנה העומד עב למשל טפת וחתך מעוביו החצי בקצת גובהו ונתן המשקוף על הקנה באותו מקום הקצר דהוי שפיר צוה"פ על גב קנה ולא איכפת לנו במה שקולט מהקנה בחצי עוביו השני דדיינינן לי' כנטול וכאילו אינו והוי הקנה על גביו, ומה"ט גם בכרוך חוט העירוב ע"ג יתד או מסמר התחוב בקנה דמהני וכמ"ש הפמ"ג (סי' שס"ג) דהוי נמי מה"ט, אע"ג דלגבי היתד או המסמר הוי זה מן הצד, מ"מ כיון דלגבי שאר רוחב הקנה הוי זה ע"ג כשר, וה"נ כיון דלגבי אותו חלק מן הקנה שנחתך עוביו, מונח על גביו, לא איכפת לן תו אפי' כשבולט מן הקנה העומד, דאטו בעינן שהמשקוף יהא מונח ע"ג כל רחב הקנה, והא לא בעינן כ"א שיהיה מונח על מקצת עוביו, ואם באותו מקנת מונח על גביו כשר שפיר ודו"ק: ואם היה הקנה שברוחב תחוב בחקיקה שבין קנה לקנה כאופן הג' נמי יש להכשיר, דכיון שבתוך החקק הרי מונח על גב קנה ולא מן הצד נחשב שפיר כמונח על גבו ממש אע"ג שקנה עולה עוד ע"ג המשקוף, וראיה מעירובין די"א גבי כיפה דהוי צוה"פ אף דאמרינן לר"מ חוקקין להשלים וכיון שהצוה"פ נעשה ע"י חקיקה א"כ המזוזות הם מגוף הכותל והכותל הרי גבוה הרבה ובכ"ז הוי שפיר צוה"פ, וכן מהא דקיי"ל (יו"ד ר"ס רפ"ז) שאם הפתח ממלא כל הרוח חייב במזוזה משום דכותלים שבצדדים נחשב כמזוזות, הרי דחשיב מזוזות אף שכותלי הבית גבוהים הרבה מהמשקוף שעל הפתח, ובמקור חיים בתיקון עירובין כתב להדיא שאם הקנה העליון תחוב בין שני העמודין העומדין מזה לזה באמצעיתן פסול דהוי צוה"פ מן הצד, אבל ראיתי בתשובת דב"מ (ח"ג סי' ט"ז) שפי' דההג"א מיירי שמונח כן ביניהם ואינו נופל בשביל שהוא מצומצם ודחוק ביניהם או שקשור שם אבל אם יש שם חקק בקנים שבצדדים והקנה העליון מונח בתוך החקק והחקק נראה וניכר לכל ודאי דהוי כמשקוף גמור ומה לנו מה שהקנים עולים קצת למעלה ודייק כן מלשון ההג"א דפשטות לשונו נראה כן דאי כוונתו כשתחוב בחקק וכמ"ש החת"ס הכי הול"ל שתחוב בתוך הקנים, ולשון בין הקנים שכתב משמע שמונח בין שניהם ולא שתחוב בתוכם: ומעתה נחזור לענין שלפנינו אם הגדר נעשה ע"י חקיקה, הן שהחקיקה היתה מבחוץ בעובי הקנה העומד, וכאופן הב', הן שהחקיקה היתה מבפנים בין קנה לקנה כאופן הג' ודאי דמהני ולא חשוב זה מן הצד, אלא אפי' כשמונחים מן הצד ממש וכרוב הגדרים בערים הקטנות שעשויין ק, אפ"ה כשר בנ"ד עפמ"ש בתשו' שו"מ מהדו"ק ח"ב סי' פ"ח להתיר עמודי הטלגרף לצוה"פ אף שהחוט הוי מן הצד, וכתב דהא דעשאו מן הצד פסולה היינו כשתחלת הנחת המשקוף הי' לצורך צורת הפתח דלפ"ז הו"ל להניחו על גבה ולא מן הצד וכדרך כל הפתחים דעבידי הכי המשקוף ע"ג המזוזות, ואם הוא הניח מן הצד הרי עשה בכוונה מעשה להיפוך לשנות מדרך כל הפתחים, משו"ה פסול, אבל בעמודי הטלגרף שהחוט נעשה מן הצד לשם סבה אחרת, וממילא חשוב נמי צוה"פ אפי' מן הצד כיון דלא בכוונה שינה ע"ש בטעמו. ולשון הש"ס צוה"פ "שעשאו" מן הצד מוכח כן כפירושו, שעשאו בכוונה מן הצד לשם צוה"פ, דאל"ה הול"ל שנעשה מן הצד, אע"כ דכל שנעשה ממילא מן הצד שלא בכוונת שינוי מכל הפתחים לא נפסל משו"ה, ולפ"ז בנ"ד הקנים האמצעים לא הונחו מתחלה לשם צוה"פ אלא לצורך גדירת הגינה ולכן ממילא הוי צוה"פ אפי' כשהוא מן הצד: ובלא"ה נמי הא כבר חידש בתשו' חסד לאברהם מהדו"ת חאו"ר סי' מ' דמה דאמרינן מן הצד לא מהני זהו רק במבוי מפולש דבעי' צוה"פ מה"ת, דהא בש"ם (עירובין די"א) מייתי מימרא דר"ח דמן הצד לא מהני מהא דתנינן מעשה באדם אחד בבקעת בית חורתן שנעץ ד' קונדסין בד' פנות השדה ומתח זמורה עליהן כו' ואר"ל כשם שהתירו לענין כלאים כך התירו לענין שבת ור"י אומר לענין כלאים התירו לענין שבת לא התירו ומוקי לה במן הצד, ופרש"י דשבת חמור מכלאים, ולפ"ז רק במבוי מפולש דומיא דכלאים לא מהני מן הצד אבל בסתם מבוי דמה"ת הוי רה"י וליכא איסור כ"א מד"ס מהני מן הצד, ולפ"ז עכשיו שאין רה"ר דאורייתא אין איסור דמן הצד כלל, ואם כי הרבה יש להשיב על דבריו כדאי הגאון הזה להצטרף להיתר אחרי שבלא"ה רה"ג והרי"ף ורמב"ם ועוד