זקן אהרן חלק א מח

וכאחד הגדולים ידבר, בכ"ז מרובי הטרדותי די לי ב"ה אם אוכל להשיב דבר מה שנוגע לעצם הדין ולא לפלפולא: ויקבל החוה"ש מאדוה"ש כנפש המוקיר רום ערכו מברכו בברכת אהרן ואלקין: סימן כ' ב"ה יום ג' י"ב אלול תפר"ח פינסק כוח"ט לכבוד הרב וכו' מהור"ר נחום נפתלי בלייווייס שליט"א רב בזירהטון. ע"ד שאלתו שבעירו יש בין בית לבית חצרות וגינות המוקפות גדר אבל המחיצות אינן כהוגן כי מדף לדף יש יותר מג' טפחים ולכן רוצה כ"ת לתקנם ע"י צוה"פ היינו שימתח על גביהן חוט ברזל, אלא שנסתפק כיון שהקרשים של הגדר המונחות מטה מפסיקים, מבטלים את צוה"פ, או דלמא לא נתבטל על ידי זה צוה"פ שנעשה מלמעלה כהוגן: והנה בתחלת העיון טרם הספקתי לחפש בפוסקים עלה בדעתי להוכיח שהקרשים שבאמצע אינם מפסיקים, מהירושלמי פ"ק דעירובין על משנה דמקיפין בחבלים שלשה זו למעלה מזו ובלבד שלא יהא בין חבל לחבירו ג' טפחים, ופריך עלה בירושלמי למה לן ג' חבלים ותסגי בחבל עליון לבד משום צוה"פ ע"ש. ובע"כ דכוונת הקושיא לא הוי דלמה לן כלל החבלים האחרים, דהא י"ל דהחבלים האחרים לא בעינן באמת לצורך היתר הטלטול, אלא לצורך עצמן שיהיה כגדר גדור בפני בהמות שלא יוכלו לכנוס שמה אבל היתר הטלטול איה"נ דלא הוי כ"א בעליונה לבד משום צוה"פ, אע"כ דהקושיא הוא דא"כ למה לן שיהיו החבלים דוקא בפחות מג"ט בין זה לזה ולא יותר. ומדתני במשנה ובלבד שלא יהא בין חבל לחבל ג"ט מכלל דההיתר הוא לא משום צוה"פ אלא משום מחיצה, ולכן מקשה הירושלמי שפיר ותסגי באחד משום צוה"פ ולא איכפת לן תו גם אם שארי קרשים יהיו רחוקים יותר מג"ט ולא יהיו מחיצה כדין ואי נימא דהיכי שיש הפסק בינתים מבטל לצוה"פ, מאי פריך הירושלמי הא אי"א להתיר משום צוה"פ דחבלים התחתונים מפסיקים ומבטלים לצוה"פ העליונה, אע"כ דכל מה שבאמצע אין מקלקל כלל: ואמנם אחר החיפוש מצאתי ראיתי בספרי האחרונים שכבר נשאלה שאלה כזו ממש בשו"ת בית שלמה חא"ח סי' מ"ד וז"ל בצוה"פ שבאמצע הגובה כמו ה' טפחים מן הארץ עשו עוד קנה ברוחב מקנה זה לכשנגדו ומן הקנה האמצעי ליכא גובה עשרה עד הקנה העליון וגם הוא באמצע הלחיים והוי צוה"פ מן הצד, והתיר בפשיטות דאינו מבטל צוה"פ שעשוי כדינו, והביא ראיה מדברי מוהרי"ל בליקוטיו חצר היה כלה לכרם והקיפוה בצוה"פ מג' צדדים והי' שם למטה מצוה"פ עץ אחד מחובר לרוחב הפתח שהיה גפנים קשורים בו ושאלו מאחר דאותו העץ קשור מן הצד ולמטה מעשרה אי מבטל צוה"פ שלמעלה הימנו והכשיר ע"ש. והנה תשובת בית שלמה אין אצלי ולא ראיתי אלא הקיצור שהובא בשמו, ולכן לא אדע לא צדדי הספק שלו וגם לא טעמי ההיתר וראיות שלו, ורק מבין השורות ממה שכתב דמן הקנה האמצעית ליכא גובה עשרה עד הקנה העליון, וגם דהוי צוה"פ מן הצד, נראה שרצה לדון ולומר דהקורה האמצעית גופא יהיה צוה"פ, ודל קורה עליונה מכאן, ע"ז כתב דקורה זאת אי"א לחשבו לצוה"פ מכח שני אלה: א) דהוי פחות מי' טפחים, ב) משום דהוי מן הצד, ומפני שבקיצור הזה לא פי' דא"כ כיון דקורה אמצעית אי"א לחשבם לצוה"פ א"כ למה הכשיר באמת ולבה לא נימא דפליונה. לא מהני צוה"פ כיון שתחתונה מפסיק באמצע, ולכן ניחזי אנן מעצמנו למצוא טעמי ההיתר בזה, הנה מה שמשס הבית שלמה משום דהוי פחות מי"ט, נ"ל פשוט דלאו חששא הוא כלל, חדא דהא הרמב"ם סובר דדוקא בקורה לחוד בעי' שלא תהא נמוכה מי' טפחים אבל בצוה"פ מועיל להתיר אפי' בנמוך מי"ט וכמ"ש בפי"ז מהל' שבת הי"ד וז"ל כמה יהיה פתח המבוי ויהי' די להכשירו בלחי או קורה גבהו אין פחות מעשרה טפחים כו' בד"א שלא היה לו צוה"פ אבל אם היה לו צוה"פ אפי' כו' פחות מעשרה ה"ז מותר עכ"ל, וכדבריו מפורש בירושלמי (פ"ק דשבת וכמו שהביא בס' הקובץ על הרמב"ם שם, ואמנם אפי' לשיטת הרשב"א שהביא המ"מ שם שחולק הרמב"ם וסובר דבפחות מי"ט אפי' מחיצה גמורה לא מהני וכ"ש צוה"פ נ"ל דהיינו דוקא כשאין בצוה"פ אלא קורה אחת שהיא נמוכה מי"ט, אבל בנ"ד שקורה עליונה מונחת כדין למעלה מי"ט לא קפדינן תו אפי' אם יש עוד קורה שניה למטה מי"ט, וראיה לחילוק זה מדברי הרא"ש (פ"ק דעירובין די"ד) וכן פסקו הטושו"ע (או"ח סי' שס"ג סעיכ"ד) דאם הניח קורה למעלה רחבה שנמשכת קצת למטה מעשרה כשירה, וכתבו הט"ז ופמ"ג שם דהיינו טעמא דכיון שראשה העליון למעלה מי"ט אע"פ שבסופה נמשכת למטה מי"ט כשר דרואין את מה שתחתיה כאילו אינו ע"ש. והשתא התם דהקורה רחבה עשרה טפחים וכמ"ש הרא"ש שם דמיירי בקורה רחבה כזאת וא"כ נסתם עי"ז כל חלל הפתח עד למטה מעשרה ואפ"ה כיון דראש הקורה למעלה מי"ט כשירה, כ"ש בנ"ד דכל חלל הפתח פנוי ורק קרש קצר ודק הוא למטה מעשרה, ובין העליונה לאמצעית איכא חלל, דכשר, ואי"ל אדרבה היא הנותנת דכיון דקורה הוי רחבה י"ט דהיא גופא הוי מחיצה, א"כ הוי ההכשר התם לא משום צוה"פ אלא משום מחיצה, אבל בצוה"פ כשנכנס למטה מי"ט פסול, דז"א דהא הקורה אע"ג שרחבה עשרה אפ"ה לא הויא מחיצה כיון דגבוה יותר מג"ט מן הארץ והוי מחיצה שהגדיים בוקעין בה וכמ"ש הרשב"א שם דאינה מחיצה מה"ט, ובע"כ דההיתר הוא משום צוה"פ אע"ג שנמשכת למטה מעשרה דכיון שראשה העליון הוי למעלה מעשרה סגי וכ"ש בנ"ד דאיכא חלל בין הקירות דמהני אפי' כשקורה תחתונה הוי למטה מי"ט וזה נכון: הן אמנם שהאחרונים חולקים על הט"ז במה שפי' דהאי קורה רחבה שנמשכת קצת למטה מעשרה שכתב הרא"ש, מיירי שנמוכה מי"ט וסברי דבכה"ג לית מאן דשרי, ואפי' בראשה העליון למעלה מי"ט נמי וכמ"ש הב"ח וכל הפוסקים האחרונים, ועיין בערוך השולחן (סי' שס"ג) שסמכו עצמם על יסוד ש"ס ערוך דסוכה דאמרו שם היתה גבוה י"ט והוצין יורדין לתוך עשרה. סבר אביי להכשיר כמו בגובה למעלה מעשרים דכשר בכה"ג וא"ל רבא הא דירה סרוחה היא ואין אדם דר בדירה סרוחה והכי קיי"ל (שו"ע או"ח סי' תרל"ג) אלמא דלמטה בעינן י"ט פנוים לגמרי, ואין לחלק בין סוכה למבוי לענין זה דהא גם במבוי צריך הילוך יפה כמו בסוכה דירה יפה, ומחמת ראיה זאת השיגו על הט"ז וא"ר והגר"א שפירשו לדברי הרא"ש כהט"ז דאם ההתחלה למעלה מי"ט כשר אפי' כשנמשכת נמוך מי"ט, והם השיאו דברי הרא"ש לכוונה אחרת עיין בדבריהם, אכן אי משום קושיא זאת אין כדאי להשיג על הנהו רבוותי דלא דמי כלל לההיא דסוכה, דהתם מיירי שחלל של הסוכה נתמעט מעשרה טפחים על ידי ההוצין וכמ"ש בש"ס והוצין יורדין לתוכה, דהיינו לתוך חלל הסוכה, וחלל הסוכה ודאי דבעינן עשרה טפחים פנוים לגמרי, ואיה"נ הכא לגבי חלל המבוי אם היה נמוך מי"ט שהי' פסול, אבל הרא"ש הא מיירי דכותלי המבוי מבחוץ וגם החלל מבפנים הוי עשרה