זקן אהרן חלק א מז

לא מיקרי זה מן הצד, דהקפידא הוא רק ע"ז שהמשקוף יהי' נתון על אמצע רוחב הקנים ולא מן הצד של הקנים, אבל אין הקפידא שיהיו מונחים דוקא ע"ג הקנים מלמעלה אלא אם נתון באמצע בין קנה לקנה וכגון שחקק בתוך הקנים ונתן הקנה העליון בתוך החקק מכאן ומכאן לא איכפת לן שוב אע"ג שהקנים בולטים למעלה, ועיין בפמ"ג (סי' שס"ג) שמסתפק בזה, אבל באמת הדבר פשוט שבכה"ג מהני, ועיין בערוך השולחן שכתב דטועים הם האומרים שגם בכה"ג מיקרי מן הצד, הן אמנם שהטועים כתבו כן עפ"י לשון רש"י בעירובין שם שכתב מן הצד שמתח הזמורה באמצעיתו מזה לזה ולא מראשו עכ"ל, ולשון זה הטעתם לפרש שכוונתו הוא אף שמונח באמצע רחבן אפ"ה פסול מפני שאין מונח למעלה ממש, אבל באמת טעות הוא והכונה ברש"י באמצעיתו היינו לא בראש העמוד כ"א באמצעו, אבל הכל מן הצד ולא בין רוחב הקנים גופא, ועל דרך זה יתפרש גם לשון ההג"א (פ"ק דעירובין) שכתב כלשון רש"י, ולפ"ז בנ"ד אף אי נימא דראשי המשקוף המונחות על הקנים מצורפים להקנים, אכתי נמצא המשקוף באמצע הרוחב שבין שני הקנים דכשר, ובמקו"ח תיקון עירובין כתב להדיא שאם חקק בקנה ותחב הקנה העליון שם דכשר: אכן בעיקר ספיקו אם אין בחלל צוה"פ י' טפחים נ"ל שפסול, ולא רק בכה"ג שגובה הקנים בעצמן אין בהן י"ט אלא ע"י צירוף המשקוף אלא אפי' אם היו הקנים גבוה עשרה והניח קורה עליהם אם אך הקורה רחבה ונמשכת קצת למטה מעשרה דפסולה דאנן בעי' שיהא החלל י' טפחים ואפי' אם הקנים גבוהים עשרה אם החלל אינה גבוה פסול, וראיה מהא דאמרינן בסוכה (ד"ד) היתה גבוה י' טפחים והוצין יורדין לתוך י' סבר אביי להכשיר כמו בגובה למעלה מכ' דכשר בכה"ג וא"ל רבא הא דירה סרוחה היא ואין אדם דר בדירה סרוחה, אלמא דלמטה בעי' חלל י' טפחים ואין לחלק בין סוכה למבוי לגבי זה, דהא גם במבוי צריך הילוך יפה כמו בסוכה דירה יפה, וכן מוכח להדיא ממ"ש בשו"ע (או"ח סי' שס"ג סעיף כ"ד) דאם הניח קורה רחבה ונמשכת קצת למטה מעשרה כשר, וכמה מהאחרונים הבינו דהכוונה הוא שמכשיר אפי' אם קצת מהקורה נכנס בתוך י' טפחים ומשום דאמרי' רואין את המקצת כאילו אינו והקורה עומדת רק למעלה מעשרה, אכן גדולי האחרונים ה"ה אבן העוזר והגר"א והרש"ז ז"ל כתבו שזה אינו דאם היה נכנס קצת מרוחב הקורה בתוך האויר של י' התחתונים פסולה דבעי' שיהא החלל של המבוי עד הקורה י' טפחים דוקא ע"ש שמשום זה טרחו ליישב כוונת השו"ע, ואפי' להמכשירים התם י"ל משום דהעמודים הם י' טפחים והקורה מונחת עליהם אלא שקצת מן הקורה נכנסת למטה ומשום דרואין המקצת כאילו אינה, אבל בנידון שאלתנו דהעמודים אינם עשרה כ"א בהצטרפות הקורה א"כ אי נימא רואין כמו שאינם יחסר גם שיעור העמודים, וממ"נ אם רואין עובי הקורה כמו שישנם הרי ליכא חלל י' טפחים ואם רואין כמו שאינם חסר מגובה העמודים, ובמקום שאין לומר רואין לא מכשר גם אחד, ועוד שאי"א לומר שהקורה תעשה שתי פעולות להצטרף לעמודים ולהכשיר הקורה, ולכן בכה"ג כו"ע מודים דפסול, א"כ י"ל דחתיכת הקורה שמונחת ע"ג הקנים מצורף רק לגובה הקנים לחוד ואין שם משקוף עליהם כלל ומה שבין הקנים הם המשקוף ואין עליהם שם קנים ונמצא דכ"א מן החתיכות אינו משמש כ"א פעולה אחת, חתיכה זאת משמש קורה וזאת משמש משקוף, אבל גם זה דוחק, וגם אין לחלק בין קורה לצוה"פ לענין זה כיון דגם בצוה"פ בעינן פתחא כדעבדי אינשי וכדפסלינן פתח שעשוי מן הצד (עירובין די"א) וגם פתחי שמאי, משום דלא עבדי אינשי פתחים כאלו, ואנן בעינן שיהא דומה לפתח ממש, דעיקר הטעם שצוה"פ פסול מן הצד הוי משום שאין דרך לעשות פתח רק כשהמשקוף הוי ע"ג המזוזות וגם בנמוך מי טפחים דלא עבדי אינשי הכי לא הוי עליו שם פתח ופסול: אלא שבלא"ה איני מבין מה צורך לבקש היתר בנידון דמר שהמחיצה הזאת הוא על הגשר העומד על אמת המים שגבוה החריץ י' טפחים וא"כ החריץ גופא הוי מחיצה דאע"ג שבפוסקים הקדמונים לא נמצא מפורש אם על ידי חריץ לחוד בלא היתר מחיצה יועיל לטלטול, ורק החכ"צ (סי' ה') כתב דבחריץ הוי כמוקף חומה, אכן לבד אשר בירושלמי מפורש הדבר להיתר, דברפ"ק דעירובין איתא ר"י בר אחא ור' יוסא בשם ר"י עושה חריץ על פתח המבוי עמוק עשרה ורוחב ארבע ומתיר את המבוי, הרי מפורש דחריץ הוי מחיצה וע"ש במה"פ: עוד לענ"ד הדין מוכרח מש"ס בבלי (גיטין דט"ו) היה חריץ עמוק חמשה והקיפוהו מחיצה חמשה אין מצטרפין להיות תוכו רשות היחיד, כן פרש"י שם על מאחז"ל גידוד חמשה ומחיצה חמשה, ור"ת הקשה קושיא חזקה על רש"י ע"ש, ובחבורנו לגיטין כתבתי ליישב דאין כוונת רש"י על רשות החריץ בעצמו שרואה פני עשרה שבזה ודאי דלא אמר רב חסדא דאין מצטרפין, דמ"ש מבור וחוליתו וכקושית התוס' אלא הכוונה על המקום שהחריץ מקיף אותו שהוא אינו רואה פני עשרה, בזה סובר ר"ח דאינו מצטרף. והיינו דקאמר חריץ חמשה ומחיצה חמשה אין מצטרפין שיהא המקום המוקף רה"י, ודוקא ע"י צירוף הוא דאינו מועיל לדידי' אבל כולו בחריץ מועיל גם לדידי', וגס ע"י צירוף הופסק בש"ס דמצטרף, הרי דלשיטת רש"י מבואר בש"ס דילן דחריץ הוי מחיצה לענין שהמקום המוקף יהי' רה"י ובחבורי הארכתי, ואם חושש לדעת הנו"ב דעל ידי הגשר מתבטל המחיצה וצריך תיקון, כבר כתב הח"ס (סי' פ"ט) דמ"ש הפוסקים דהגשר צריך תיקון בצוה"פ היינו בגשר נמוך שמונח על המים בלא מחיצות הוא דמבטל למחיצת החריץ, אבל בגשר שעומד ע"ג העמודים הגשר גופא הוי מחיצה וא"צ שום תיקון דהוי כפסין שהעמודים עצמן עושין רה"י, וממילא לא שייך בזה נמי אתי רבים ומבטלי מחיצתא, חדא דהא בפסין קי"ל דלא אתי רבים ומבטלי מחיצתא כ"ש במקורה נמי בגשר, וגם אין רבים עוברין בפסין כי אי"א לעבור בספינה במקום ההוא ודוקא בגשר גופא דניחא תשמישתי' ורבים הולכין עליו הוא דמבטל למחיצה אבל כיון דהעמודים הוי מחיצה ושם אי"א לעבור ואפי' אם לא יהיה ברגלי הגשר מתלקט עשרה מתוך ארבע מ"מ נחשב לזה גם גידוד המים שבאותו מקום משום גידוד ה' ומחיצה ה' דמצטרפים: ספק הד' בחצר שצריך פס ארבע אי צריך דוקא רוחב הפס ד' או כשהפס רחב טפחיים ויעמידנו רחוק מכותל טפחיים אי מצטרפין ע"י לבוד שיהי' פס ארבע. הנה הדבר פשוט וא"צ תלמוד דלבוד אינו אלא כסותם את האויר ולא כמו שיש מחיצה בפועל ולכן הא תינח בלחי שהעמידו בפחות מג' טפחים מן הכותל דמהני, דהלחי עצמו אין לו שיעור בעביו ורק בעי' שלא יהא אויר בינו לכותל, ובזה שפיר אמרי' דגם כשיש אויר פחות מג"ט כיון דהוי כלבוד חשיב כסתום, ואילו עומד במקום סתום הא לא בעי' שיעור לגבי' אבל בפס שפחות מרוחב ארבע אינו פס מה שייך צירוף אויר לגבי' הא אפי' כשהוא עומד סמוך לכותל ממש נמי בעי' שיהא ברוחבו ארבעה, וגם הראיה שהביא מהתפא"י בפתיחה להלכות עירובין דפס ארבע לא ירחיק מכותל ג' טפחים רק משהו תוך ג"ט לכותל משמע שפשיטא לי' שלא מצטרפין האויר, ודאי דראיה הוא דהכי סובר התפא"י. ותו לא מידי כי אין סובל אריכות, ואם כי לי מה יקרו מאוד דברי כת"ר המלאים חריפות ובקיאות