זקן אהרן חלק א מו

דאורייתא כשא"צ לעפרה, ובע"כ משום דכיון דאין צורך להעפר דהא חזינן דלא קפדי שיתקבץ שם עפר כ"כ עד שיוסתמו ולא חשש להסירם מעט מעט כשהתחילו להתקבץ, וכיון שבלא"ה אין דרך ורגילות להסיר העפר מיקרי סתימה מעליא, וכ"ש בגדר חזק וקיים שאינו עומד לסתירה מצד עצמו, דהוי גדר ומחיצה מעליא ודוקא בפירות דמצד עצמם ראוים ועומדים לטטלם לאכילה, ומתחלה הונחו בבור ע"מ לנוטלם, אלא שבשבת הדין מעכב, בכה"ג שפיר אמרינן כיון דמה"ת שרי אין מניעה גם מצד הדין, אבל לא בגדר חזק שמצד עצמו אין עומד לסתירה ודאי דהוי מחיצה מעליא אע"ג שמותר לסותרו וז"ב מאד, ובלא"ה נמי י"ל כיון דאין רגילות למיעבד הכי צוה"פ לא הוי צוה"פ וכמו פתחי שמאי דלא חשיבי פתח מה"ט, וכ"כ התפ"י כיון דדרך המזוזות להיות מבחוץ א"כ כשהכותל ומפסיק אין זה כדרך פתח ולא מהני, ומכל הלין נלע"ד דאע"ג דההיתר נפתח בגדולים החת"ס וישוע"י אפ"ה העיקר כשי' המחמירים ואוסרים כשהקנה עומד אחורי הגדר: ספק הב' שנסתפק כ"ת אם הקנה עומד בריחוק ג' טפחים מן הכותל אם מהני, הנה מקור הדין בתבו"ש בחי' לעירובין (די"א) שהוכיח כן מדברי התוס' בהא דבעי התם אי מהני צוה"פ בגובה יותר מעשרים, והקשו התוס' ל"ל לצוה"פ דל צוה"פ מכאן ולתכשר בקנה שמכאן ומכאן דהוה לחי משהו, וא"נ דהקנים יכולים להיות ג' טפחים מהכותל לא הקשו התוס' מידי דהא בלחי בעינן פחות מג' טפחים לכותל כמ"ש בש"ס שם (ד"י) וקמיבעי לי' אם עבד צוה"פ רחוק מהכתלים אי מהני אע"כ דאין חילוק בין לחי לכותל ובכותל נמי פסול אם הרחיק ג' טפחים מהכותל ע"ש, ואמנם בתחלת ההשקפה הכרתי בחולשת ראי' זאת דמה הוכחה הוא מדלא זכרו התוס' לנ"מ הזאת שבין לחי לכותל, הא בתוס' שם תי' באמת דמיבעי לי' היכי דלא מהני לחי וכגון במפולש או ביותר מעשר דבעי צוה"פ ולחי לא מהני, וא"כ י"ל דמיבעי להו גם לנ"מ זאת שבין לחי לצוה"פ דבצוה"פ כשר גם בהרחיק ג"ט, ואטו כי רוכלא ליחשב כל הנ"מ שבינייהו: ושוב ראיתי שהחת"ס (סי' צ"א) קדמוני בזה, ולבד שהראיה לאו אלימתא היא לבנות עליה יסוד דין חדש, עוד בעיקר הדבר תמוה מאוד לומר שגם בצוה"פ יהא צורך דוקא בתוך ג"ט לכותל, דזיל בתר טעמא דבזה ושום אחד מהטעמים שפסלו בלחי כשרחוק ג"ט מכותל, לא שייך בצוה"פ, דטעם הראשון שכתב המג"א (סי' שס"ג סק"ה) בשם רבינו יונה משום דאתי אוירא דמהאי גיסא ומהאי גיסא ומבטלי לי', ודאי דלא שייך בצוה"פ וכמ"ש הרשב"א וריטב"א (עירובין ד"י) דלא אמרו אתי אוירא דמה"ג ומה"ג ומבטל כ"א בלחי או קורה שאינם מחיצות גמורות, והראיה דהא אינם מתירות ביותר מעשר, אבל בצוה"פ שמתרת כל אויר אפי' יותר מעשר אין אויר מבטלו טעם הב' מ"ש הבכור שור דמשו"ה פסול בלחי שהרחיקו ג"ט משום דהוי מחיצה שהגדיים בוקעין, י"ל נמי דהיינו דוקא בלחי או קורה שאינם מחיצות גמורות, אבל צוה"פ דהוי מחיצה גמורה אפי' גדיים בוקעין בה נמי מהני, דחסרון דגדיים בוקעים אין בכחה לבטל מחיצה גמורה, ואפשר להביא ראיה לזה ממ"ש הריטב"א (עירובין די"ד) למ"ד קורה משום מחיצה והא הו"ל מחיצה שהגדיים תחתיו ותי' כיון דאגמרי' רחמנא גוד אחית מחיצה דהו"ל כמחיצה מעליא לא איכפת לן בקיעת גדיים משום דהו"ל כסתום ע"ש, ולפ"ז צ"ע דא"כ בלחי נמי כיון דקי"ל דלחי הוי משום מחיצה למה לא נימא ג"כ כיון דמחיצה הוי כסתום מה איכפת לן אם הוי רחוק מן הכותל ולמה יופסל משום גדיים בוקעין ובע"כ דנ"מ יש בין מחיצה דלחי למחיצה דקורה ובקורה דהויא מחיצה יותר מלחי לא נפסל גם כשהגדיים בוקעין, וא"כ כ"ש בצוה"פ גמור דהוי מחיצה ממש דלא מיפסל תו משום גדיים בוקעין בה, טעם הג') שכתב המחה"ש (סי' שס"ב סק"ה) דפסול ברחוק ג"ט מכותל דאף לחי שהוא משום מחיצה צריך היכר קצת כמ"ש התוס' והובא במג"א (סק"י) וכיון שרחוק מן הכותל ליכא היכירא, וא"כ לא שייך זה אלא בלחי אבל בצוה"פ הא לא בעינן היכירא דהא חזינן דלמעלה מכ' נמי כשירה וכמבואר בברייתא להדיא דאם יש לו צוה"פ א"צ למעט אע"ג דקורה שהניחה למעלה מכ' צריך למעט משום דליכא היכירא, אבל צוה"פ א"צ למעט, הרי לא בעי היכירא ופשוט דכמו דלא בעי' היכירא למעלה, כן נמי מן הצד, ולכן גם בהרחיק מן הכותל ג"ט דליכא היכירא לא מיפסל נמי ואלא דאפשר לומר דאף שצוה"פ הוי כמחיצה דיו להפקיע עצמה שיחשב כסתום איהו גופי', אבל לא שיהיה כעומד ממש שיתיר גם האויר שבינו לכותל וכ"כ האחרונים ועיין בישוע"י שכתב דהדבר ברור כשמש דלענין צוה"פ אף שהקנים רחוקים יותר מג"ט מכותל אינו מזיק וכ"כ בתשובה שבשו"ע הרב הרש"ז סי' ג' דכן המנהג הפשוט שלא לדקדק בהעמדת הקנים שיהיו סמוכים לכותל, וא"כ מי יחמיר נגדם: ג) מה שנסתפק כ"ת בצוה"פ שאין בחללו עשרה טפחים רק עם המשקוף אשר עביו כארבעה טפחים אם מצטרפין המשקוף למזוזות, והביא דברי הרמב"ם שסותרין זא"ז, דבפ' ט"ז מהלכות שבת כתב גובה שני הלחיין י' טפחים, ובפי"ז כתב דאם הי' לו צוה"פ אפי' גבוה מאה אמה או פחות מעשרה ה"ז מותר, והנה כשאני לעצמי איני רואה בזה שום סתירה, דבפי"ז לא מיירי בגובה דצוה"פ אלא בגובה דופני המבוי גופא דבעי' שיהיו גבוהין עשרה דוקא, דאם אין הקרקע שבפנים נגר הכתלים שיעור י' טפחים אין עליו תורת מבוי, דמתנאי המבוי שיהיו לו מחיצות פחותה מעשר, ובזה הוא דכתב הרמב"ם דהא דמבוי שאינו גבוה עשרה אין עליו דין מבוי, היינו להתירו בלחי או קורה, אבל בצוה"פ מותר גם מבוי כזה שאין גובה הדפנות שלו עשרה, אבל הצוה"פ ודאי שצריך שיהי' גובה עשרה דוקא וכמ"ש בפט"ז דפחות מעשרה לא הוי צוה"פ וז"ב בכוונת הרמב"ם, וכן נראה להדיא ממ"ש המ"מ בטעם הרמב"ם שסובר דצוה"פ מועיל גם לפחות מעשר מדתניא במס' עירובין (די"א) מבוי שגבוה עשרים ימעט ואם יש לו צוה"פ א"צ למעט ומתוך כך סובר הרמב"ם שהוה"ד לפחות מעשרה שצוה"פ מועיל בו ע"ש, הרי להדיא דמפרש דלא מיירי כאן הרמב"ם בגובה דצוה"פ גופא אלא במחיצות שבמבוי, אלא דלפ"ז תמוה מה שמסיים המ"מ דהרשב"א חולק ואומר שאין מחיצה פחותה מעשרה טפחים וכ"ש צוה"פ ע"ש, הא בצוה"פ גם הרמב"ם מודה דאינו פחות מעשרה, ועיין בב"י (סי' שס"ג) שהגיה וכתב שכן הוא דעת הרשב"א, ובפמ"ג שם כתב דט"ס הוא בב"י וצ"ל שאין כן דעת הרשב"א, ולמ"ש אין כאן ט"ס דודאי שכן הוא דעת הרשב"א כהרמב"ם דלא פליג בזה כלל ובגוף המבוי ודאי דלשניהם מהני גם בפחות כשיש לו צוה"פ עשרה אבל צוה"פ גופא ודאי דאין פחות מעשרה: והנה כת"ר כתב עוד דאם נימא דעובי הקורה שמונחת ע"ג הקנים יהיו מצטרפין להשלים שיעור אורך הקנים בגובהן עד י"ט, ומה שבין הקנים יהא נחשב משקוף א"כ יהיה בזה המשקוף מן הצד ולא מהני דבעינן שהמשקוף יהיה למעלה ע"ג הקנים הנה גם אנכי רציתי בתחלת ההשקפה לומר כן אבל שוב ראיתי דקרוב הדבר לומר דבכה"ג כשהמשקוף נתונה באמצע הרוחב שבין שני הקנים