זקן אהרן חלק א לח

הטעם שכן משא בני קהת וכמשה"כ בכתף ישאו, אבל על שמאל חייב בלא"ה, וכן פרש"י שם להדיא דטעם דמשא בני קהת לא קאי כ"א על כתף, הרי שממקום שהביא דגם בשארי מלאכות הוי שינוי בשמאל משם מוכח להיפך דבשארי מלאכות חייב גם בשמאל, ואין להקשות דלפי ההסבר שכתבתי דמשו"ה בכתיבה דוקא חשיב שינוי כשכתב בשמאל, דהיינו משום דהתם נעשה שינוי עי"ז בגוף הכתב אבל בכל שארי מלאכות דבגוף המלאכה ליכא שום שינוי והיכר בין נעשה בשמאל לנעשה בימין, ולכן אין קפידה בזה באיזה יד שנעשית המלאכה, א"כ גם אם הוציא בכתיפו למה הוצרך התנא לטעם שכן משא בני קהת, וכלומר דאורחי' הוא, הא אפי' בהוצאה דלאו אורחי' נמי צריך להיות חייב כיון דבגוף ההונאה אין שינוי והיכר אם הוציא בידו או בכתיפו א"כ מה קפידה שייך בזה באיזה אופן הוציא, דזה אינו, דודאי שכל מלאכה שלא נעשית בידיו, אין זה כדרך הרגיל ופטור דהוי זה שלא כדרכו, משום דרק הידים נבראו למלאכה, ודרך כל אדם לעשות מלאכה בידיו ולא באבר אחר, וכל שלא בידיו אין זה כדרך הרגיל, דבכל מלאכה דשבת בעינן שהמלאכה תהא נעשית כדרך רגילתן, משא"כ במלאכה שנעשית בידיו, והחילוק הוא רק בין יד שמאל לימין, זה לא מיקרי שינוי כ"א במקום שע"י שינוי הזה נעשה שינוי והיכר בגוף המלאכה, וכגון בכתיבה, משא"כ בשארי מלאכות שבעצם המלאכה לא נעשה שום שינוי על ידי זה שנעשה בשמאל, ובאופן עשייתו נמי ליכא שינוי, דהא בידיו נעשית, א"כ פשוט דלא מיקרי שלא כדרכו גם כשנעשית בשמאל, מידי דהוה אשולט בשתי ידיו דחייב אפי' בכותב גופא גם כשכתב בשמאל, ומשום דבמלאכה גופא אין ריעותא כיון דיכול לאמן ידיו לכתוב יפה גם בשמאל, וגם באופן עשייתו אין שינוי כיון דבידיו נעשית המלאכה, וא"כ גם במוציא בשמאל נמי דהמלאכה נעשית ע"י היד, ובגוף המלאכה נמי אין היכר באיזה יד הוציא, ודאי דחייב, ורק במוציא על כתיפו שהוצאה הזאת נעשית שלא בידיו, ולכן שפיר היה פטור אי לאו טעמא דשכן משא בני קהת: ויש ליישב בזה קושית האחרונים שהביא כ"ת על הא דמילה דוחה שבת, ואמאי הא אפשר לקיים שניהם, היינו שימול ביד שמאל, דחילול שבת ליכא בשמאל ומצות מילה יקיים, ולמ"ש לק"מ, דבמילה ודאי שנצרך לזה אומנות וזהירות יתירא לאמן ידיו שלא יחתוך יותר מעור הערלה ולא יגע בגיד אשר בכל שהוא עושה כרות שפכה, וכן הציצין והנימין המעכבים את המילה, ואם יקלקל את המילה לבד שיוכל לסכן את הולד, עוד הרי הוא מחלל שבת שלא לצורך מצוה, וא"כ ממ"נ מה היתר שייך יותר בשמאל דאם אינו שולט בה יפה ולא יוכל לאמן ידו השמאלית, מי התיר לו למול בכה"ג אפי' בחול וליכנס לחשש סכנת הולד, וכ"ש בשבת ובע"כ כששולט בשתי ידיו, וא"כ אין שוב נ"מ בין שמאל לימין וגם בשמאל חייב, ולפ"ז הוה"ד בחולב בשמאל נמי לא מיקרי זה שלא כאורחי' כיון דבפעולת החליבה ליכא שום שינוי והיכר, דמה לי אם החלב הוציא בימין או בשמאל, וגם באופן העשייה ליכא שום שנוי כיון דבידיו נעשית, ועדי בשחק כי כל הדברים הללו כצורתם וככתבם קיימתים מסברא דנפשאי מיד כאשר החלותי לעיין בזה, רק אח"כ כאשר דקדקתי יותר במכתב כ"ת וראיתי שהביא בשם הא"ר דבמלאכת מוחק נמי הוי שינוי כשנעשית המחיקה בשמאל, שזה הוי לכאורה סתירה לסברתי, והיא שעמדה לי לחפש ולחקור יותר אחרי אמתת סברתי וחידוש הדין שחדשתי דבשארי מלאכות לא חשיב יד שמאל שינוי, יגעתי ומצאתי לי רב וחבר ב"ה דהתפא"י בכלכלת שבת בכללי ל"ט מלאכות כתב בקצרה ובפשיטות דשינוי דשמאל אינו אלא בכותב, דאטו אם ידליק נר בשמאל יהא פטור ע"ש, והדבר מפורש בתוספתא (שבת פ"י) וז"ל התולש בידו בין בימינו בין בשמאלו חייב, לאחר ידו ברגלו או בפיו כו', הרי להדיא שדוקא ברגלו ובפיו הוי כלאחר יד אבל בשמאל חייב, וכן פסק הח"א כלל ט' ע"ש, וגם מגוף הדין דמוחק אפי' אי נימא דפטור כאשר מחק ביד שמאל, נמי אין התירה לדברי, דבמוחק נמי ברוב הפעמים נצרך אומנות לזה שתהא המחיקה מדויק ומצומצם כפי הצורך, דבחסר או יתר קצת יוכל להפסיד צורת האותיות והתיבות הסמוכות, וגם שלא ינקוב ויקלקל את הנייר, אשר ביד שמאל שאין שולט בה כ"כ אי"א לצמצם כפי הצורך, וא"כ גם בזה ימצא שינוי והיכר בגוף המחיקה רק אם הא"ר כתב כן לענין שבירת עוגה שיש בה אותיות דישברנה בשמאל, בזה איני מבין באמת מה חסרון וקפידה יוכל להיות בזה כשנעשית בשמאל, ובודאי שאין שייך לומר שאין דרכן של בני אדם לשבור עוגה בשמאל, דמאן קפיד ומדקדק ע"ז בקצרה, לענ"ד קשה להסכים ע"ז ולומר דשובר עוגה ביד שמאלית יהא פטור יותר מבימין, ואפי' אם הדבר יצא מפי גברא רבה כהאליהו רבה, ואפי' אם הדין היה בזה כהא"ר דגם בכל מלאכות הוי נמי שלא כדרכי כשנעשו בשמאל, הא תינח במקרה פרטיי אם הי' בא אחד לשאול במקרה בודד, אבל להורות לרבים ולא על פעם אחת, בדבר כזה שאין השינוי שבין שמאל לימין בולט וניכר לעין הרואים, אי"א בשום אופן להורות כן, דודאי יוצא מזה חורבה שהם עצמם או אחרים הרואים יבואו לזלזל ולחלוב גם בימין, חלילה לנו להסיח דעת מתפלת ר' יוחנן, ולואי שתהא מורא שמים כמורא בו"ד, ועיקר המונע את האדם מעשיית עבירה, הוא הבושה מפני הרואים ומה דנשים זהירות כל כך בחליבת בהמות, גורם גדול לזה הוא מפני שמתביישות וגם מתייראות מפני הרואים, אבל בדבר שלא יכלה להתפס כמחללת שבת, חשודה היא לחלוב גם בימין, ואם תרגיש יוצא ונכנס תתחיל לחלוב בשמאל, ומכל הלין אין נ"ל השינוי שהמציא כת"ר לחלוב ביד שמאל: ומטעם זה אין נראה להמציא עצה שתהא חליבה דכלאחר יד כגון שתחלוב רק בשתי אצבעות ולא בכל היד, דזה מיקרי שלא כדרכו וכמ"ש רש"י (שבת דפ"א) גבי ההיא דאמר רבא דאסור למשמש בצרור בשבת כדרך שמשמש בחול, ומוקי כלאחר יד, ופרש"י דהיינו לא שיאחז הצרור בכל היד כ"א בב' אצבעותיו, וכן הפוסק בשו"ע (או"ח סי' שי"ב) וז"ל לא ימשמש בשבת כדרך שממשמש בחול דהיינו שאוחז הצרור בכל היד וכו' אלא ממשמש כלאחר יד דהיינו שיאחז הצרור בב' אצבעותיו וממשמש ע"ש, ולעצה הזאת העירני ידידי הרב מהוררי"י הינדון המו"צ דפה, אכן באמת גם זה לאו עצה היא מתרי טעמי, חדא דאיך אפשר לומר בפעולה שבשתי אצבעות לאחר יד הוא, הא רוב המלאכות אין נעשות כי אם בשתי אצבעות, כותב, תופר, וכדומה וגם פעולת המשמוש בצרור נמי אינה נעשית כ"א ע"י שתי האצבעות דהיינו האגודל עם האצבע שלאחריו, אע"כ דהכוונה כן הוא, דאם כי כל שארי המלאכות אינן נעשות כ"א ע"י שתי האצבעות היינו עצם המלאכה אבל שארי האצבעות מסייעים לזה, כגון בכותב, דעצם פעולת הכתיבה אין נעשית כ"א ע"י שתי האצבעות, האגודל והאצבע שלאחריו, אבל כל שארי האצבעות מסייעים לאחיזת הקולמוס, ונמצא דהאחיזה הוי בכל היד ורק פעולת הכתיבה הוא בשתי אצבעות, משא"כ אם האחיזה לא היה כ"א בשתי אצבעות ואין שארי האצבעות מסייעים לזה, ודאי שהיה נקרא זה כלאחר יד, וגם לא הי' יכול לכתוב כתיבה תמה ויפה באופן כזה, וזמ"ש רש"י כלאחר יד שאוחז הצרור בשתי אצבעות, כלומר שאחיזת הצרור הוא רק בשתי אצבעות ואין שארי אצבעות מסייעות