זקן אהרן חלק א לז

מסקנת הדברים, תבשיל שיש בו מרק כשנצטנן אסור משום בישול, ויבש שאין בו מרק אסור עכ"פ הטעם הושבה לכתחלה כמ"ש המג"א, ולדידי משום בישול נמי, ולהעמיד דבר יבש לגמרי מע"ש דלית בהו הנהו טעמי, אפ"ה אין להתיר משום זלותא דשבת: והיה בזה שלום לכת"ר כנפש ידידו דו"ש ומברכו בברכת אהרן וואלקין סימן י"ז ב"מ יום ב' כ"א תמוז תרפ"ה פינסק כבוד ידידי הרב וכו' מהור"ר מרדכי שלמה הורוויץ שליט"א אב"ד דק"ק קאמאווא ע"ד השאלה אשר שאל כת"ר בהיות שבעירו נדברו שונאי ישראל איש אל רעהו, שלא לעשות שום מלאכה אצל ישראלים בשבת, והדת נתנה גם מטעם הכומרים, ששום א"י לא יחלוב פרותיהן של יהודים, ולכן שואל כ"ת אם אפשר להתיר לחלוב ע"י ישראל גופא ע"י שינוי, ופיו פתח בחכמה למצוא עצה לחלוב ביד שמאל, דמיקרי עי"ז חליבה שלא כדרכה וכמו דמשכחינן לגבי מלאכת כותב, דביד שמאל פטור, וגם לחלוב לתוך אוכלין דבכה"ג אין בזה איסור דאורייתא כ"א שבות דרבנן, ושבות דרבנן שרי לאחר יד במקום צערא כההיא דגונח יונק חלב בשבת משום דהוי כלאחר יד ובמקום צערא לא גזרו, (כתובות ד"ס, ולזה רוצה כ"ת להתיר בכה"ג גם משום צערא דבהמה, דצעב"ח הוי מצוה מה"ת, זהו תוכן דבריו: והנה מראש אמינא אם נבוא לחפש צדדי היתר בזה, לא מטעם צעב"ח ומצוה ניתי עלה, אלא משום פסידא, דידוע הדבר דבהמות שעומדות יום שלם בלא חליבה יתקלקלו ויתמעט החלב וגם הבהמות גופייהו נחלשות נכחשות ונפסדות עי"ז, וטעם דפסידא עדיפא וחמיר יותר מטעם צעב"ח ומקום מצוה, דאילו במקום פסידא מצינו להדיא בש"ם (כתובות ד"ס) דצינור שעלו בו קשקשין ממעכן ברגליו, הרי להדיא דשרו שבות גם ע"י ישראל בעצמו כשעושה אותו שלא כדרכו, ואילו משום מצוה לא שרינן לישראל לעשות בעצמו אפילו שלא כדרכו, דכן מוכח מש"ס (ב"ק ד"פ) דקונה בית בא"י כותבין עליו אונו אפי' בשבת ופריך הש"ס בפשיטות, בשבת ס"ד, ולשיטת האו"ז המובא ברמ"א (או"ח סי' ש"ו) דדוקא כתב אשורית דאורייתא אבל כתב של גלתות אינו אלא שבות, א"כ מאי פריך בפשיטות בשבת סלקא דעתך, הא אפשר לכתוב בכתב של גלחות ושלא כדרכו דהיינו בשמאל, ועיין בנו"ב (מהדו"ת חאו"ח סי' ל"ג) דפשיטא לו שאם היה בכתיבה הזאת רק שבות הו"ל למישרי אפילו בכותב כדרכו, והשיג מהש"ס הזה באמת על האו"ז הנ"ל, דאי כדבריו דכתב שאינו אשורית אינו דאורייתא א"כ מאי פריך בשבת ס"ד, הא אפשר לכתוב בכתב גלחות, אלא ודאי דאי"א כלל שיהיה איזה כתב שבעולם מותר בשבת ע"ש, ונהי דדברי הנו"ב יש לדחות, דניחזי אנן דאפי' לדבריו מי ניחא, דאטו לא משכחינן שום כותב שלא יהי' כ"א דרבנן, והא בכותב שלא כדרכו כגון בשמאל וכדומה לכו"ע אינו אלא דרבנן, וא"כ אכתי מאי מקשה בשבת ס"ד הא י"ל דכותב שלא כדרכו, אע"כ דפשיטא לי' לש"ס דשבות כזה שנעשה ע"י ישראל אינו נדחה אפי' לצורך מצוה, דדוקא שבות דאמירה לעכו"ם שאין ישראל בעצמו עושה שום מעשה, דוחים שבות זה אצל מצוה וכמ"ש התורי"ד (גיטין ד"מ) ליישב מהך דהזאה שבות שאינה נדחית נמי מפני הפסח ע"ש, וממילא שגם ראיית הנו"ב אידחו דשפיר י"ל דכותב בגופין שלהם נא הוי כ"א דרבנן, ואפ"ה פשיטא להש"ס שאין שבות היה נדחה מפני שום מצוה כיון דישראל הוא העושה אם המלאכה, אבל אכתי קושיתי במקומה עומדת לשיטת האו"ז גופא דכתב גלחות אינו כ"א שבות, וגם שיכתוב שלא כדרכו, דבזה הא שרינן להדיא משום פסידא גבי צינור שעלו בו קשקשים ומשום דהוי מתקן כלאחר יד, ואמאי לא נתיר גם לכתוב כתב גלחות בכתיבה דכלאחר יד ונימא נמי דשבות דלכאחר יד לא גזרו במקום מצוה דקניית בית בא"י, אע"כ דחילוק יש בין מקום פסידא למקום מצוה, ודוקא בהך דצינור שרינן שבות דלכאחר יד משום דהוי מקום פסידא, ומשום פסידא שרינן יותר דכיון דאדם בהול על ממונו אי לא שרית לו איסורא זוטא דלכאחר יד יבוא לעשות איסורא רבה ע"י עצמו, אבל משום מצוה דלא שייך האי טעמא לא שרינן שום שבות כשישראל עושה בעצמו, וכעין זה תי' בהגהות מרדכי הובא במג"א (סיני ש"ז סק"ז), הרי לפנינו ראיה גדולה שבמקום פסידא עדיפא מבמקום מצוה ומקילינן בה טפי, ועיין עוד בתפא"י כלכלת שבת בדיני מוקצה שכתב נמי דטעם דפסידא עדיפא מן צעב"ח, דהא לא התירו לטלטל מוקצה משום צעב"ח כמבואר באו"ח (סי' ש"ו) דבהמה שנפלה לאמת המים ע"י טיט אסור למושכה ולהעלותה, הרי דאפי' במקום צעב"ח גדול כטביעת הבהמה לא התירו לטלטל מוקצה, ואילו משום פסידא מטלטלינן מוקצה ע"ש, והוא הדבר אשר אמרתי שעדיפא לנו לבנות צדדי ההיתר על יסוד דפסידא, מלבנות על יסוד דמצוה, ובמקום פסידא הרי פשוט בש"ס ופוסקים דשרי לישראל עצמו לעשות שבות שלא כדרכו בש"ס, מהך דצינור שעלו בו קשקשים, וכ"כ הראב"ד להדיא הביאו המ"מ (פ"ו מהלכות שבת) דאפי' ישראל עצמו שרי לעשות שבות שלא כדרכו במקום פסידא, וכ"כ המג"א (סי' ש"ז סק"ח) וז"ל לכן נ"ל דבמקום הפסד גדול יש להתיר שבות ע"י עכו"ם אפילו כדרכו ושבות ע"י ישראל שלא כדרכו עכ"ל, וכ"כ התפא"י בכלכלת שבת דין אמירה לעכו"ם אות ז' ע"ש, ולפ"ז בנ"ד דמניעת החליבה יום שלם הוי הפסד גדול כידוע שבהמות מתקלקלות עי"ז וגם החלב נתמעט, היה נראה פשוט להתיר בחליבה כזו שאינה אלא משום שבות ושלא כדרכו: ועתה עלינו לבאר רק באיזה שינוי ואיזה שבות לבחור, דעל השינוי שהמציא כ"ת לחלוב ביד שמאל, יש לי לפקפק הרבה, דאם שלגבי מלאכת כותב הוי שינוי דשמאל שינוי גמור, דמשנה שלימה הוא הכותב בשמאל פטור דהוי שלא כדרכו, נלע"ד פשוט שדוקא לענין כותב הוי זה שינוי ומשום דבשמאל אי"א להיות כתיבה תמה ויפה כ"כ כמו בימין, וא"כ הוי חסרון עי"ז בעצם המלאכה, אבל לענין חליבה, שבעצם המלאכה אין שום גריעותא וחסרון וא"כ מה לי אם חלבה בשמאל, ולבר שזה נכון מצד הסברא, עוד יש להביא ראיה דבשאר מלאכות לא הוי שינוי דשמאל שום ריעותא, דהא לענין מלאכת הוצאה שנינו בהדיא דהמוציא בשמאלו נמי חייב, והטעם דלא דמי לכותב שפטור בשמאל, הוי ודאי כמו שבארתי דבכתיבה יש שינוי עי"ז בעצם הכתיבה שאינה יפה כ"כ ויש היכר בין כותב בימין לבין כותב בשמאל, אבל בהוצאה כלום שינוי והיכר יש באיזה אופן הוציאה, כת"ר אמנם הוכיח ממשנה זאת להיפוך, מדקאמר שם הטעם שכן משא בני קהת, משמע דבשאר מלאכות הוי יד שמאל כלאחר יד ובמחכ"ת לפום חורפי' לא עיין יפה, דטעם זה לא קאי כ"א על מוציא בכתיפו דקתני התם נמי דחייב, ע"ז קאמר