זקן אהרן חלק א לא

ולפ"ז מקח וממכר ודאי שלא הותר אפי' משום מצוה ודחק גדול כיון דאיכא בו חשש קנין, וקנין לא הותר בשום מקום וכמ"ש, ולכן בנ"ד שמוכר הלחם לנכרי ודאי דאין שום היתר, ואף שבעצמו אינו עושה דבר רק השפחה הכנענית מוכרת, גם ע"י א"י אסור למכור וכמ"ש בשו"ע הרב (סי' ש"ו) וכ"ש ע"י שפחתו דהוי כידו וכמ"ש המח"א והדברים ארוכים בזה ולקצר אני רוצה, ולכן איני רואה להתיר אפי' במקום דאיכא מצוה או דרכי שלום, וכ"ש דבנ"ד לא שייך כלל דרכי שלום וכמו שזכר כ"ת מדברי האו"ז שהובא בב"י, דדוקא כשבא לבקש לצורך חולה הוא דאיכא דרכי שלום, ועוד דפשוט דלא שייך דרכי שלום כי אם במקום שלא ירצו לתת לו משום שהוא נכרי ולישראל היו נותנין אבל הכא ידוע לנכרי גופא שמה שאין נותנין לו אינו בשביל שהוא נכרי ומבדילין בין ישראל לעמים, אלא משום שאסור לנו למכור בשבת ואפי' לישראלים אין נותנים, מה איבה שייך בזה, דאיבה לא שייך כ"א כשמבדילין בין ישראל לעמים וכמבואר בש"ס (ע"ז דכ"ו) ואף בפקו"נ שהותר לישראל איתא שם שיודעין העכו"ם שלא הותר השבת רק בשביל מי ששומר שבת וע"ד שאמרו חלל שבת אחת בשביל שישמור שבתות הרבה, וכ"ש דבדבר שאפשר להשיג אצל אחר דלא שייך כלל טעם דדרכי שלום בזה: ומה שרצה כ"ת לומר דכמשלם מעות מזומן לא שייך הגזירה דשמא יכתוב, דלאיזה צורך יכתוב, ג"ז אינו, דא"כ עקרת לכל איסור דמו"מ כשהוא במעות מזומן, ולא אשתמיט שום אחד לומר דבר כזה, וסתם אסרו מקח וממכר בין בהקפה בין במזומן, דגם במזומן שייך שמא יכתוב חשבון הסחורה שהוציא מרשותו וכדאיתא בביצה (דל"ז) אין מקדישין ואין מעריכין משום שמא יכתוב, ופרש"י דדמו למו"מ משום שהוציא מרשותו לרשות הקדש, וכיון שגם במזומן שייך שמא יכתוב, א"כ במקום שאפשר להתיר מכירה, יותר טוב שתהא בהקפה, דכיון שאין משלם מעות מיחזי כשאלה וכמ"ש האחרונים בכיו"ב: קצש"ד היכי שיש חנויות נכרים שאפשר להשיג אצלם דבכה"ג לא שייך דרכי שלום כיון שאפשר להשיג במקום אחר, אין להתיר זה בשום אופן, ואם אי"א להשיג במקום אחר וכיון שלחם הוא דבר שנצרך לשעה ואין לדחותו על מוצש"ק ושבין כך יסבל רעב, בכה"ג שייך ודאי דרכי שלום, לכן אפשר להתיר ע"י שינוי, היינו שלא ליתן לידו רק הנכרי יקחנו מעצמו ושלא להגיד לו סכום המקח, וגם שלא ישקל במשקל וכההיא דשבת (דקמ"ח) דמניח טליתו ועושה חשבון לאחר שבת, דמכירה שע"י שינוי התירו חז"ל, משום דהכא ל"ש גזירה דשמא יכתוב, דכיון שעושה ע"י שינוי, השינוי גופא מזכירו שלא יבוא לכתוב וכמבואר באו"ח (סי' שכ"ג) כמה גווני מכירה ע"י שינוי שהותר ע"ש, וגם זה רק במקרה אפשר להתיר אבל חלילה להתיר כן בקביעות לעשות כן, דאם נבוא להתיר בזה וע"י היתרים כאלו יהיו כל החנויות פתוחות, ושמחמת זה הי' באמת ראוי לאסור כל מכירה אפילו במקום שאפשר לדחוק ולמצוא היתר, ולא מפני שהדין כך אלא שהשעה צריכה לכך, כי מי יוכל לשער הקלקלות שאפשר ליצא מהיתרים כאלו בדור פרוץ כזה, ואף אם יפגוש באיזה ספר שהתיר בזה וכיו"ב, לא יאבה ולא ישמע לו, באשר אין כל הדורות שוות, מה שאפשר היה להתיר בכמה דורות מלפנים, אי"א להתיר בדורות הללו, קרוב אמנם לשער כי גם אם נאסור להם ולא ישמעו בקולנו, אבל יעשו זה על דעת עצמם ולמה יתפארו עוד לומר שלום יהי' לנו כי התירו רבנים ופרושים את הדבר, וכ"ש שאין צד היתר מן הדין למכור במכירה גמורה אם לא במכירה ע"י שינוי שזה מצינו שהתירו חז"ל במקום מצוה, ולכן כל היכי דאיכא דרכי שלום הוי נמי מצוה ואפשר להתיר במקרה כשאי"א להשיג ע"י אחר, ודוקא במיני מאכל שנצרך לשעה אבל סחורה אחרת שאפשר לדחות על מוצש"ק אין להתיר בשום אופן: וד' יזכהו להיות מגודרי גדר ועומדים בפרץ ולא מפורצי גדר ויתברך בשנה טובה ומוצלחה כנפש ידידו המברכו בברכת אהרן וואלקין. סימן ט"ו ב"ה יום עש"ק ה' אלול תרפ"ז פינסק כוח"ט לכבוד הרב וכו' מהור"ר שלמה פראנקורטפר שליט"א רב דקהלת אהבת רעים בברלין ע"ד שאלתו דשאילנא ממר אם מותר לחמם תבשיל שכבר נתבשל מע"ש, אם רשאי לחממו בשבת ע"י נכרי, על תנור עלעקטרי, ע"י עלעקטרישע שאלטאוהר שמעריכין ומעמידין בע"ש שלמחר בשבת בשעה מיוחדת יודלק זרם העלעקטרי מעצמו ויחמם את התבשיל אשר הועמד על התנור ע"י נכרי בשבת, והנה אם כי בכל מלאכת שבת נראה פשוט דשרי בכה"ג שאינו עושה המלאכה בידים כ"א בגרמא וכמ"ש בירושלמי רפ"ב דשבת, א"ר יוסי כתיב לא תעשה מלאכה, נעשית היא מאליה, פי' לא תעשה אתה, וכל היכי שנעשית מאליה והאדם אינו כ"א הגורם שרי, ובהדיא אמרו (שבת דק"כ) לא תעשה, עשייה הוא דאסור אבל גרמא שרי, אכן במלאכת אפייה ובישול כמו בנ"ד, היה נראה לכאורה להוכיח ממכילתא שאסור מה"ת אפילו גרמא, דז"ל המכלתא (פ' בשלח) על הפסוק ויאמר אלהים הוא אשר דבר וגו' את אשר תאפו אפו וגו' ר' יהושע אומר מי שהוא רוצה אפוי הי' מתאפה לו והרוצה מבושל הי' מתבשל לו, וכבר דקדקו מפרשי המכלתא מנ"ל לר' יהושע לדרוש זאת מפסוק דאשר תאפו אפו, והיכן רמוזה זאת בקרא זה, ונראה משום דהי' קשה לו כיון דכבר הזהיר במרה על מצוות שבת בכללה, וא"כ מה צורך היה להזהיר תו על בישול ואפייה לבדנה, הא בישול ואפייה דמלאכות חשובות הן ודאי שהיו בכלל האזהרה, ומכח זה הוכיח ר' יהושע דבמן לא היו מבשלים בפועל, כ"א במחשבת רצונם או בדבור בעלמא, וא"כ הוי ס"ד דשרי כיון שאין בזה מלאכה בידים לא היו בכלל האזהרה, לכך הוצרך תו להזהיר על מלאכות הללו לבדנה שאפ"ה אסור: ולפ"ז מוכח מהמכלתא דאפי' במקום שגורם להאפייה והבישול לא בשום מעשה בידים, אלא במחשבה ודבור בעלמא אפ"ה אסור, ויש לתת טעם למה באמת הדין כן, משום דשאני מלאכות אפייה ובישול משארי מלאכות שהתורה אסרה בהם את גוף המלאכה, משו"ה אינו אסור כ"א כשעושה בידים: משא"כ בבישול ואפייה שלעולם אינו עושה את גוף המלאכה, ואינו כ"א מכין שיאפה ויתבשל, אבל גוף האפייה והבישול נעשה מאליו ואפ"ה חייבתו תורה, ובע"כ דחיוב זה אינו כ"א על התכלית כיון שע"י גרמתו ומחשבתו נעשית תכלית הבישול חייב, וראיה ברורה לחילוק זה מסוגיא (ב"ק ד"ס) גבי זורה ורוח מסייעתו דאמר רב אשי כי אמרי' זורה ורוח מסייעתו חייב ה"מ לענין שבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה אבל הכא גרמא בעלמא הוא וגרמא בנזקין פטור, הרי להדיא דאע"ג דזורה ורוח מסייעתו לא הוי אלא גרמא ואפ"ה חייב לענין שבת, וכבר העירו האחרונים שסוגיא זאת סותרת לסוגיא (שבת דק"כ) דאמרי' התם עשייה אסור