זקן אהרן חלק א כח

במקום הזה הוה הורדה מקדושת ביהכ"נ, ואין לומר דאויר ביהכ"נ לא נתקדש כלל, דהא איתא בירושלמי (מגילה פ"ד ה"ג) דר' יוחנן היה מקלל לנשים שהיו שוטחין בגדיהם לייבשן על אויר ביהכ"נ, ומוכח שגם האויר נתקדש אלא שזה יש לדחות דהתם לאו משום קדושת האויר אלא משום ביזוי קודש שאסור להשתמש בביהכ"נ בתשמיש בזוי כזה, ואע"ג שהתשמיש נעשה באויר אפ"ה בזיון איכא לכל הביהכ"נ, אבל העמדת כותל דבזיון ליכא, ומצד הורדה מקדושה נמי ליכא דאפשר שהאויר לא נתקדש כלל, אכן בש"ס (שבועות די"ז) בבעיא דרבא דתלה עצמו באויר עזרה מסקי התוס' דאויר עזרה קדוש כעזרה גופא ע"ש, ולפי"ז גם אויר ביהכ"נ כביהכ"נ גופא, ואפי' נימא דיש ספק אם האויר נתקדש וכגרסא האחרת שהביאו התוס' שם, אבל אכתי אותו מקום שעומדת המחיצה בקרקע הבית יש הורדה מקדישה, דמתחלה עמדו אנשים במקום הזה להתפלל ועכשיו נתמעט מקום עמידת האנשים כפי רוחב עובי המחיצה, אלא שבזה י"ל דאין כאן הורדה כיון דכותל גופא נתקדשה נמי מעתה בקדושת ביהכ"נ, דהא אפי' כותל כזה שצדו אחד לצד חוץ לרה"ר קדוש נמי כל הכותל ואפי' מה שלצד חוץ וכמ"ש בשאילת יעבץ הובא בשע"ת (או"ח ס"ס קנ"א) שאסור לסתור הכותל גם מבחוץ, וא"כ מוכח דכל הכותל אפי' מה שלצד חוץ יש בו קדושה נמי, כ"ש הכא מ"ד דכותל המחיצה עומדת בין שתי בתי הכנסת ומשני עבריו מתפללים דהוי כולו קודש, הן אמנם שמצאתי בספרי האחרונים שאכתי חששו לאסור העמדת מחיצה אע"ג דמחיצה גופא נמי קדושה ומשום דאינו דומה קדושת המחיצה לקדושת חללו של ביהכ"נ דכל אימתי שמתפללין בתוכו מוסיף תמיד בקדושתה וכמ"ש חכמי האמת, משא"כ עובי המחיצה נהי דהוי קדוש אבל אין הקדושה נתוסף שם ואכתי הוי הורדה, אכן לענ"ד נראה דלהא לא חיישי' ומה שיחסר תוספת הקדושה אין לחשוב זה להורדה מקדושה וכעין מה דאמרי' דמניעת הריוח אינו חשוב הפסד, וראיה ברורה לזה מרש"י יומא (דנ"א ע"ב) גבי אמה טרקסין דבמקדש שני לא עשאוהו לפי שלא הי' עוביה אלא אמה ואינה יכולה לעמוד בגובה מאה אמה ולהוסיף על עוביה אי"א דכתיב הכל בכתב מיד ד' עלי השכיל ע"ש, הרי להדיא שדוקא משום דהכל מיד ד' לא הי' אפשר להוסיף על עוביה אבל בלא"ה היו רשאים להוסיף על עוביה אע"ג דעי"ז נתמעט אויר החלל, ובע"כ כיון דגם כותל המחיצה גופא קדוש אין בזה הורדה ולא חיישינן לזה שאם לא היה הכותל היה נתוסף קדושה תמיד במקום זה, ומוכח דלמניעת תוספת קדושה לא חיישי' וכמ"ש: וגם אין לאסור החלוקה מטעם דכשיהיה כל הקהל כאחת איכא ברוב עם הדרת מלך, דלהא לא חיישי' כלל וכמפורש במשנה דמגילה (דכ"ז) דר' יהודה אוסר למכור של רבים ליחיד ואמרו לו רבנן דא"כ אף מציבור גדול לצבור קטן נמי לא דברוב עם הדרת מלך, הדי להדיא דחכמים דקיי"ל כוותייהו מתירין למכור של רבים אפילו ליחיד ולא חיישי לברוב עם ואפי' ר' יהודא נמי אינו אוסר כ"א ליחיד משום דמעיקרא איפא קדושה והשתא ליכא אבל מצבור לצבור אפילו מצבור גדול לצבור קטן גם לר' יהודה מותר, וכיו"ב איתא נמי בברכות (ד"נ) במשנה דשלשה שאכלו כאחד אינם רשאים לחלק עד ששה כו' בעשרה אינם רשאים לחלק עד עשרים, הא איכא עשרים רשאים להתחלק לשתי חבורות ולא חיישי' לברוב עם הדרת מלך וד"ק: מיהו אכתי יש לאסור מטעם אחר, דהא המחיצה מפסקת שלא יכנס האור לביהכ"נ ומאפיל הוא את האור של החלונות שמעבר המחיצה ותחת שעד עתה נכנס האור מהחלונות שבשני הצדדים, דרומי וצפוני, ועתה המחיצה סותמת החלונות באופן שהאור לא נכנס כ"א מצד אחד, ופתיחת האורה הוי כמו שנותץ שום דבר ממשי דאסור קרא דלא תעשון כן לד' כמבואר בשו"ע (או"ח סי' קנ"ב וכמה אחרונים כתבו דפחיתת אור הוי כנתיצה, ואף דאיסור זה אינו כ"א כשנותץ דרך השחתה אבל לצורך תיקון מותר וכמ"ש הרמב"ם ורוב הפוסקים וכ"כ המרדכי (מגילה פרק בני העיר) דהביא ספרי מנין לנותץ אבן ממזבח עזרה כו' ולכך אסור לנתוץ דבר מביהכ"נ שדומה למקדש מעט כו' ואם נתץ ע"מ לבנות שרי דנתיצה זו בנין מיקרי ע"ש אבל כיון דמה"ט הוא דשרי לה אינו שייך כ"א כשהתיקון יהיה בביהכ"נ עצמו וכעין שאמרו (שבת דל"א) דסותר ע"מ לבנות במקומו הוי תיקון וחייב משא"כ ע"מ לבנות שלא במקומו, וה"נ בנ"ד בביהכ"נ גופא לא יהיה שום תיקון, ורק הצבור יתוקן במה שיחדלו מלהתקוטט, הקולות יחדלו וברד של זלזולים וחרופים לא יהיה עוד, אבל הביהכ"נ עצמו לא יתוקן ואין זה תיקון ע"מ לבנות במקומו, אע"ג דתיקון מצוה איכא בזה שעי"ז יועמד השלום, אבל תיקון מצוה צדדית לא חשיב תיקון לגבי איסור דנתיצה וכדמוכח בש"ס (ע"ז די"ג) דאמר שם הנושא ונותן בשוק של ע"ז בהמה תיעקר ואיזה עיקור הנושר פרסותיה כו' ופריך והא אין מקדישין כו' בזמן הזה ואם הקדיש בהמה תיעקר ואיזהו עיקור נועל דלת והיא מתה אמר אביי שאני התם משום בזיון קדשים ופריך ולשוויה גיסטרא ומשני אמר קרא וכו' לא תעשון כן לד', והא התם איכא נמי תיקון מצוה, דהשתא כשנועל דלת עד שמתה מאליה איכא צער בע"ח ואפ"ה אסור לשווי' גסטרא מקרא דאסור לנתוץ, הרי להדיא דתיקון מצוה צדדיית לא חשיב תיקון לגבי איסור דנתיצה: אמנם אפ"ה נ"ל דבנ"ד אין לאסור, דנהי שזה ודאי דתיקון מצוה לא חשיב תיקון לענין זה, אבל היינו דוקא מצוה דעלמא שאין בה משום הבאת שלום, אבל בנ"ד דאיכא מצוה דגדול השלום ודאי דלא שייך בזה כלל לאסור משום השחחת קדושה דנפיק מקרא דלא תעשון כן לד', דהא אפי' שם שמים גופא שנכתב בקדושה מותר למוחקו מפני השלום, כ"ש דמותר לנתוץ ולהרוס קדושה קלה ממנו מפני תיקון השלום, ובכן בנ"ד כפי שכתב כ"ת שהמחלוקת בין הצדדים גדולה וע"י החלוקה יועמד השלום פשיטא דלא שייך בזה איסור דנתיצה, ומזקנים אתבונן שגדולי האחרונים כמו הרשד"ם וחת"ס (חחו"מ סי' י"ב) שפסק לחלוק ביהכ"נ במקום שהיה ריב בין הצדדים ולא חשו לכל הני חששות, מכלל דהכי נקטינן, ואם כי לא נזכר שם לכל הני חששות, אבל ודאי שחלילה לחשוד לגאונים הללו בהשמטה והעלמה שנעלם דבר מהם, ובודאי אי הוה בהו ממש לא הוו שתקי מלחשוש לזה: היוצא לדינא שבאם שני הצדדים מסכימין על החלוקה רשאים לחלוק, מיהו מהיות טוב לצאת מידי שום חשש ופקפוק כדאי ונכון שמלאכת העמדת המחיצה תהא נעשית ע"י פועלים נכרים דיצאנו בזה מידי איסור דאורייתא ודאי, דאמירה לעכו"ם אינו אלא שבות וכ"כ בחת"ס (או"ח סי' ל"ב) וגם שיהא נעשית ע"י הגבאים במעמד האנשים המתפללים בביהכ"נ שבכה"ג רשאים אפילו למכור לכל הביהכ"נ ואפילו לתשמיש בזוי כמבואר בש"ס ופוסקים (או"ת סי' קנ"ג) ומכ"ש בדבר קטן כזה, וזה מיקרי מכירה, דהא יש להם הנאה שעי"ז יושקט הריב וכמבואר בשו"ע שם שכל שיש להם הנאה מיקרי מכירה ומותר בביהכ"נ של עיירות קטנות דדמי לשל כפר, ואפילו בשל כרך נראה דדוקא במכירת כל הביהכ"נ אסור, אבל בכה"ג דהוי רק לענין מיעוט אורה אפילו בשל כרכים שרי דלענין זה אין נ"מ לאורחים הבאים שם, אכן אם צד אחד אין רוצה בחלוקה אז בהכרח שדינא דגוד או איגוד