זקן אהרן חלק א כז

החלק אין בו דין חלוקה וכלשון המשנה (ב"ב די"א) כל שאילו יחלק ושמו עליו חולקין ואם לאו אין חולקין. וזה ודאי דאם נחלק ביהכ"נ לפי חלק כל המתפללין לא יהיה עוד שם ביהכ"נ על החלקים הקטנים, ולכן התם דדיינינן על חלק היחידים שפיר קאמר דכאין בו דין חלוקה הוא, אבל בנ"ד שרוצים לחלוק ביהכ"נ רק לשני חלקים ולשני ציבורים, ודאי שבכל חלק יהיה עליו שם ביהכ"נ ויש בו דין חלוקה, אבל אכתי נהי דשמו עליו ולא דמי לההוא דנדרים, אכן הא בעינן שיהא יוכל כ"א להשתמש בחלקו כל מה שהיה משתמש בחלקו כל מה שהיה משתמש בכולו כגון אם היתה רפת בקר ובית הכסא או מרתף או מקום עצים וכן שאר צרכי הבית צריך שלאחר החלוקה ישאר זה ג"כ לכ"א שבחלק כל אחד יהיו כל הצרכים שהיו מקודם ואם לאו אין בזה דין חלוקה כמ"ש הרמ"א שם, וא"כ גם כשנחלוק ביהכ"נ לשני חלקים אכתי לא יהיה בחלק אחד מהם לא בימה ולא עמוד ואה"ק דהא כל אלו אי"א להפסידם ולחלקם לשנים, ואפי' באותו החלק שישארו כל הצרכים האלו, אכתי להניחם במקומם כמו שהם עומדים כעת אי"א, דהא הבימה ואה"ק צריכים להיות באמצע בית הכנסת, ואם עד עתה כשהי' הביהכ"נ גדול היו עומדים באמצע, עכשיו כותל מחיצה באמצע, ואם ישאירו הבימה ואה"ק על מקומם, יהיו עומדים בזווית סמוך לכותל ובהכרח יהי' נצרך לסותרם ולהסיעם ממקומם ולבנותם ולהעמידם במקום כזה שיהיה גם עתה באמצע ביהכ"נ, וכמה הוצאות יעלה ע"ז על הסתירה והבנין, וידוע מ"ש הפוסקים דכל שצריך להוסיף שום דבר בבנין וכל שצריך להוצאה הוי אין בו דין חלוקה, ואם העזרת נשים עומד כעת מן הצד כשיחלקו יהיה צורך עוד לצד השני לבנות עזרת נשים, ולכן ודאי שכאין בו דין חלוקה הוא ואי"א לכוף על החלוקה כשצד אחד אין רוצה בחלוקה, אלא דינא דגוד או איגוד אמרי' בזה: ואמנם דין זה דגוד או איגוד נמי נצרך לביאור קצת, דזה ודאי כששני הצדדים ידם משגת לקנות, ודאי דדיינינן בזה דין דגוד או איגוד, אמנם כשצד אחד אינו רוצה ואינו יכול לקנות בזה צריך ביאור אימתי יכול צד השני לומר גוד או איגוד, דהנה בב"ב שם על מתני' דשני אחים אחד עני ואחד עשיר משני בש"ס שאני התם דגוד איכא איגוד ליכא, וכתב הרי"ף ע"ז וז"ל איכא מאן דמוכיח מכאן דלא אמרי' גוד או איגוד אלא בזמן שיד שניהם משגת לקנות אבל בזמן שאחד עשיר ויכול לקנות ואחד עני ואין ידו משגת לא אמרינן גוד או אגוד ואנן לא ס"ל הכי אלא כי אמר תובע לנתבע גוד או אגוד דינא קאמר ולא איכפת לן בנתבע בין אית לי' בין לית לי' ומתני' דשני אחים היינו טעמא שהעני הוא התובע והוא אינו יכול לומר לנתבע גוד או איגוד דהא לית לי' למיגד ולכן איבטל דינא דגוד או אגוד שהעשיר יאמר לו איני רוצה לגוד גוד אתה, וכיון דלית ליה איבטל דינא דגוד או אגיד, אבל אם היה העשיר תובע לעני ואומר לו גוד או איגוד דינא קאמר לי' גוד ואי לית לך שבקי ואיגוד אנא, כללא דמלתא היכי שהתובע אומר גוד או איגוד לא איכפת לן בנתבע אי לית לי' למיגד או אית לי' דאי לית לי' יניח לתובע לגוד עכ"ל, והכי קיי"ל כרי"ף, ולפי"ז בתובע בעינן עכ"פ שיהא ידו משגה לקנות אבל אם התובע לא ירצה או לא יכול לקנות בטל דינא דגוד או איגוד: ואמנם אפילו כשיד התובע משגת לקנות נמי לא תמיד יוכל לומר גוד או איגוד, דהנה בשער המשפט הקשה על הרי"ף דהא בש"ס פרכינן למ"ד דאית דינא דגוד או איגוד ממתני' דמי שהיה חצי עבד וחצי בן חורין עובד את רבו יום אחד ואת עצמו יום אחד דברי ב"ה ב"ש אומרים תקנתם את רבו ואת עצמו לא תקנתם כו' אלא כופין את רבו ועושה אותו בן חורין וכותב שטר על דמיו, ופרש"י דהקושיא היא טעמא דמפני תיקון העולם הא לאו משום פריה ורביה לא כייפינן לו ולא מצי עבד לומר איקוץ בדמים ואתן לך בחלקך, ומשני הש"ס שאני הכא דאגוד איכא גוד ליכא, ופרש"י העבד יכול ליקח אבל אינו אומר קנה חלקי, שאין דמים לבן חורין שאין עבד עברי נמכר אלא לשש עכ"ל, ולשיטת הרי"ף וסייעתו דהכל תלוי בתובע, דאף שהנתבע עני ואנוס הוא דלית לו למיגד מ"מ אזלינן בתר טענת התובע דטענתו נכונה שאינו יכול להיות שותף עמו ורוצה לקנות חלקו, א"כ התם נמי כיון דטענת העבד נכונה היא שרוצה לקנות חלק רבו, נהי נמי שרבו אינו יכול לקנות חלק הבן חורין מ"מ בתר התובע מיבעי לן למיזל דטענתו טובה ודינא קאמר לי' ע"ש: ובחיבורי חשן אהרן סי' קע"ו כתבתי ליישב דהיכי דטענת התובע אלימתא היא שרוצה וגם יכול לקנות חלקו, ודאי דלא משגחינן על נתבע וכדברי הרי"ף, משא"כ לגבי עבד שגם איגוד גמור ליכא התם דהא עבד לית לי' זוזי למיגד דהא לית לי' קנין בלא רבו אלא שכותב שטר על דמיו, ואיגוד כזה, ע"מ לחוב בדמיו לאו איגוד גמור הוא, ואע"ג דבס"ד דש"ס סבירא לן דגם איגוד ע"מ לחוב בדמיו הוי איגוד, דאל"ה מאי מקשה התם משני אחים אחד עני ואחד עשיר, הא איגוד דעני לאו איגוד גמור הוא כיון שבא לחוב בדמיו, דרק התרצן הוא דמתרץ התם באמת דאיגוד ע"מ לחוב לאו איגוד הוא, אבל לס"ד הי' סובר דאפי' בכה"ג הוי איגוד גמור, היינו דוקא אם הגוד הוא גמור דהשני יכול נמי לקנותה, וכיון דצד זה דגוד הוי גמור אע"ג דצד דאיגוד הוה לחוב הוה ס"ד דמהני, מה שאין כן בחצי עבד דשני הצדדין ליכא, דאיגוד גמור לא הוה כיון דאין לו דמים ואינו בא כ"א לחוב, וצד דגוד ליתא לגמרי כיון דאין דמים לבן חורין ובכה"ג דשני הצדדים לא הוו טובים וגמורים גם לס"ד לאו גוד או איגוד הוא ולכן כשהנתבע אינו רוצה לקנות כלל והתובע רוצה לקנות אבל מבקש להמתין המעות לא אמרי' בהו גוד או איגוד לכו"ע, אע"ג דבחו"מ שם סעיף ט"ו כתב רק בשם יש אומרים דאם מבקש להמתין דלא אמרי' גוד או אגוד, היינו במקום שגם הנתבע מבקש לקנות בהמתנה יש מאן שסובר מיהא דמהני אבל במקום שהנתבע אין מבקש כלל לקנות, דאיגוד ליתא בזה כלל וגם התובע מבקש לחוב אדמיו שגם הגוד לא הוי גמור, לא מהני לכו"ע וכמ"ש: אמנם כל זה הוא כשצד אחד אינו רוצה בחלוקה, אבל אם שניהם רוצים בחלוקה ודאי דיכולים לחלוק אפילו בדבר שאין בו דין חלוקה כמפורש במשנה דב"ב אימתי בזמן שאין שניהם רוצים כו' ואין שום יחיד יכול לטעון שוב על מקום שלו שלא נפל בצד שלו, ואף אם יתנו לו מקום אחר שמא אינו שוה כ"כ כמקום שלו ויהיה לו הפסד דכיון דנתנו כח והרשאה למורשה שלהם לטעון ולדון עם צד שכנגדם שוב אין יכול לטעון מפני הפסד שלו ויוכל למכור או להשכיר מקומו או ילך להתפלל לאותו צד שמקומו שם וכמ"ש החת"ס (חחו"מ סי' יב) ויש בזה כמה פרטים לברר רק מפני שלא נשאלתי ע"ז אין רצוני להאריך: וכל זה הוא בנוגע לראש הראשון הנוגע לדיני ממונות, אבל אכתי יש להסתפק אם גם כולם רוצים בחלוקה אם רשאים, דהא אם נחלוק ביהכ"נ לשנים, בהכרח להעמיד באמצע כותל מחיצה שיפסיק ביניהם, וע"י המחיצה יומעט אויר ביהכ"נ מקום עובי המחיצה בכל משך גובהה, שמתחלה היו מתפללים שם במקום המחיצה ועכשיו כשהועמד כותל