זקן אהרן חלק א כו

נשיאת כפים מכהן רשע כתב וז"ל ואל תתמה ותאמר מה תועיל ברכת הדיוט זה, שאין קיבול הברכה תלוי בכהנים אלא בהקב"ה שנאמר ושמו שמי כו' ואני אברכם, הכהנים עושים מצוה שנצטוו בה והקב"ה ברחמיו מברך את ישראל כחפצו עכ"ל, ויותר מזה איתא בירושלמי בגיטין (פ"ה ה"ט) וז"ל שלא תאמר איש פלוני מגלה עריות ושופך דמים והוא מברכנו אמר הקב"ה ומי מברכך האם לא אני מברכך שנא' ושמו שמי כו' ע"ש: ובנוגע להדין אם רשאים להניחם לישא כפיהם למחללי שבת ונכשלים באביזרי' דעריות, הנה בש"ס לא מצינו כ"א שני עבירות המונעין נשיאת כפים, כהן שהרג את הנפש (ברכות דל"ב) ומומר לעו"ג (מנחות דנ"ט) וכ"ה להדיא ברמב"ם ושו"ע (או"ח סי' קכ"ח) וברמ"א שם כתב להדיא דשארי עבירות אינם מונעין, ומדסתם משמע שאין שום עבירה זולת אלו השתים מונעין ואפילו עבירות החמורות ביותר כמו חילול שבת ועריות, והאחרונים כתבו להדיא דג"ע אין מונע ועיין במ"ב שם, ואמנם על מחלל שבת באמת צריך ביאור למה אין מונע כיון דמומר לכה"ת אף מעו"ג וא"כ למה עדיף כחו ממומר לעו"ג דמונעין ממנו נ"כ, וזהו באמת טענת המחמירין בזה למנוע מהם נ"כ משום דסברי דגרע מעובד עכו"ם, ועיין בשו"ת חכ"צ (סי' ל"ח) שהרעיש ע"ז וז"ל ואם יטעון והא קיי"ל דמותר להתפלל עם העבריינים כו' היינו בעבר לפרקים וביחוד המחלל שבת בפרהסיא שהוא כעו"ג גמור ואיך יתכן שיעלה לקרות בתורה בציבור והלא אין לך חילול השם וכבוי מאור הדת גדול מזה וכל העומד ונמצא שם באותו מקום ופרק ואינו מוחה כו' ואם רוח טהרה עברה על מקצת אנשים קנאים לצאת מן המקום ההוא בל יספו בעוונם עליהם תבוא ברכת טוב עכ"ל, בכ"ז יש לצדד קצת להקל מפני כמה טעמים, חדא דאפילו מחלל שבת גמור דאמרי' בו דהוי כמומר לכה"ת, כתב בנועם מגדים דע"א דהכונה היינו שאין לו נאמנות לכל איסורין ורק מדרבנן הוא כעכו"ם, אבל לענין כהונה נוהגין בו קודש ע"ש, ועוד דהא הפר"ח ושארי אחרונים סוברים דאינו כעכו"ם כ"א כשהוא מחלל שבת באיסורי דאורייתא אבל באיסורי דרבנן לא הוי כעכו"ם, ותולקים על התוס' (עירובין דס"ח) דאפי' בדרבנן דינו כעכו"ם, וא"כ לשיטת התשב"ץ שהביא בשם העיטור דמחלל שבת דאורייתא ליתא אלא בעבודת קרקע, ובהצטרף לזה מה שהעלו האחרונים דמחללי שבת באיסור לאו גרידא ולא בדבר שיש בו חיוב מיתת ב"ד לא הוי מומר לכה"ת ועיין בתבו"ש (ס"ק כ"ו) שהביא ראיה לזה מש"ס (שבת דס"ט) דקאמר מנינא לומר שאם עשאן כולם בהעלם אחד חייב וכגון דידע ששבת בלאו אפ"ה אם שגג בדבר מייתי חטאת, והא אף להרמב"ם דבפעם אחד לא נעשה מומר מ"מ הא הכא חילול שבת בהרבה לאוין וקיי"ל דאף לתיאבון חשוב מומר ובע"כ דמומר בלאו לא הוי מומר לכה"ת: ולפי"ז כל מחללי שבת אי"א לחושבם למחללי שבת דאורייתא דרוב המלאכות אינם בעבודת קרקע וגם אינם מחייבי מיתות ב"ד, ועיין בתשובת אוריין תליתאי דזה לא שכיח כלל שיחלל שבת בפרהסיא באיסור דאורייתא דגם הכותב בשבת בכתב שלהם וליסע בעגלה בשבת אף בתחומין י"ב מיל לכמה ראשונים דרבנן, ומחלל שבת באיסור דרבנן הא לא הוי כעכו"ם לשיטת הפר"ח ודעימי', ורק עבריין הוא דמיקרי, ועבריין הא מותר לצרפו למנין כמבואר בשו"ע (או"ח סי' נ"ה ויו"ד סי' של"ד) דכל זמן שלא נתנדה בפירוש מותר לצרפו, הן אמנם שבשו"ת יהודה יעלה (חאו"ח ס"ס מ"ט) מחלק שדוקא לצרפו למנין הוא דשרי, אבל לקדשו לקרותו לתורה ראשון כשהוא כהן אין אנו מחויבים ואפילו כשהוא ת"ח דאיכא נמי עשה דכבוד תורה, מ"מ י"ל דדוקא לקרותו ראשון דכי קרינן לי' נהגינן בו קדושה וכי מונעין זה ממנו לא מבטלינן אותו ממצוה, בזה הוא שכתב דאין מחויבים לנהוג בו קדושה, משא"כ נשיאת כפים דאם מניחין אותו אין זה מצד נהיגת קדושה יתירא בו, כ"א מצד שהוא מחויב בזה, וכי מונעין זה ממנו מבטלין אותו ממצוה המוטלת עליו, בכה"ג גם הוא יודה דאין אנו רשאין לבטלו ממצוה מה"ת שהוא מחויב, ובזה יש לי נמי להשוות דעתי עם החכ"צ שהרעיש על מה שקוראין לתורה להני בריוני דמחללי שבת, די"ל שדוקא לקרותו לתורה הוא דאוסר שאין מונעין ממנו שום מצוה, משא"כ מנשיאות כפים יודה גם הוא שאין אנו רשאים לבטלו ממ"ע, ועוד בה שלישיה לצרף להיתר בזמננו דלא אכשר דרי שרגילין לחלל כמה לאוין באיסורי שבת ולא משמע איסורא להו דהוה כתינוק שנשבה וכמבואר בתשובת הרשב"א שהובא בב"י (יו"ד סי' קי"ט) דחשוד לעבירה דלא משמע לאינשי כשר לכל, וכעין מה דמבואר כמה פעמים בש"ס דכל היכי דלא משמע להו לאיסורא אין נפסל, וכ"כ בתשובת בנין ציון (ח"ב סי' כ"ג) שכיון שרובם נעשים להם חילול שבת כהיתר הוי כתינוק שנשבה, וגם בשו"ת חוט השני כתב דכיון דעבר עבירה ושנה נעשה לו כהיתר ומיחשב רק שוגג, מכל הלין טעמי נ"ל שהפורצים אשר בזמנינו שרגילים בזה אין להרחיב הפירוד להרחיקם לגמרי וכיון שבאים לביהכ"נ ורוצים לישא כפיהם לא יגרשום בחזקה ואולי ישימו אל לבם בברכת כהנים כשחותמים בשלום לתקן ולהיטיב דרכיהם: לא השבתי לכ"ת עד עתה מפני שכבר קדמוהו אחרים, וקמא קמא דמטא לידי אשיבנו ראשון, ובהגיע התור של כ"ת לא עכבתי כלל: והנני יוצא מאת ידידו ברגשי אהבה ובברכת השנים בספרן של צדיקים גמורים כנפש ידידו המברכו בברכת אהרן וואלקין סימן יג ב"ה יום ח' כרת מבת תרפ"ט פינסק שלום וברכה לכבוד ידידי הרב וכו' מהור"ר יעקב זאלצמאן שרדימ"דא רב בדעמבראוויץ ע"ד שאלתו אם אפשר לחלוק בית הכנסת לשנים כשיש בו שני צדדים העומדים בריבים וקטטות ואין עצה להעמיד השלום כ"א להפרידם לשני צבורים ולחלק ביהכ"נ מחצה לצד זה ומחצה לצד שני, והנה שאלה הזאת תתפרד לשני ראשים, א) בנוגע לדיני ממונות כשצד אחד אינו רוצה בחלוקה אם אפשר לכופם ע"ז, ב) אפי' אם שני הצדדים רוצים בחלוקה אם רשאים לעשות כן מפני קדושת ביהכ"נ וכפי טעמי החששות שיבוארו בתוך דברנו, והנה בנוגע לראש האחד לכוף על החלוקה כשאין צד השני מרוצה פשוט שאין יכולים לכוף, דהא בית הכנסת כחצר שאין בו דין חלוקה הוא כמ"ש בנדרים ר"פ השותפין ובחצר שאין בו דין חלוקה ודאי דאין כופין לחלוק, הן אמנם דנידון דידן לא דמי כלל לההוא דנדרים, דהתם דיינינן רק כשנרצה לחלוק לכל יחיד ויחיד את חלקו, דהא מיירי התם כששנים מאנשי העיר נדרו הנאה זה מזה שאסורים ליכנס לבית הכנסת ודיינינן אם ראוי הוא להתחלק לכל יחיד, ולענין זה ודאי שאין בו דין חלוקה, דכלל הוא שאיזהו דין חלוקה כל שאילו יחולק לפי השותפין יגיע לכ"א חלק כזה ששם הכל קרוי על החלק אבל אם יאבד שם הכללי על