זקן אהרן חלק א רלו

ואומדנא שסמך רק על דבריו וחבירו יודע שסמך רק עליו נמי סגי ע"ש, אבל עכ"פ הוכחה ברורה ודאי דבעי' לכו"ע, ובנידון דידן לא רק שאין הוכחה שסמכו עליו אלא להיפך דיש אומדנא שלא סמכו רק עליו לבד, דאיך שייך לומר שסמכו רק עליו דהא לא התחייב לשלם להם סכום ידוע וקצוב, או להעמיד להם עבודה קצבה ידוע כך וכך קוביק עצים או כך וכך שנים, רק סתם הבטחה שיתן להם עצים לנסירה וא"כ איך אפשר לסמוך ע"ז דשמא לא יהי' לו עצים לחתוך מאיזה סבה שתהי' בשלמא אם הי' מבטיח להם סכום ידוע הי' שייך לומר דסמכי ע"ז, ובאם לא יהי' לו עצים משלו יהא מחויב להשיג עבורם גם משל אחרים ולהעמיד להם הסכום שהתחייב, או ישלם להם בממון, אבל כשלא נתחייב כ"א ליתן להם עצים שלו לנסירה, מנא ידעי לסמוך ע"ז בשעה שיש בזה כמה מי יימר וספיקות שונות, ספק שמא לא ירצה או לא יוכל חלילה לסחור עוד עם עצים מאיזה סבה שיהי', ספק שמא לא ירצה או לא יוצרך לנסרם מאיזה טעם שהוא, ספק שמא לא ירצה ליתן להם מלאכה כ"א זמן מועט, דהא לא התחייב זמן קצוב, ובע"כ דמוכח דהם לא סמכו רק עליו, וגם הסוחר חשב לודאי שהם אינם סומכים רק עליו אלא שלפי חשבונם היו סבורים שזהו עסק טוב לפניהם כי מסתמא לא יעמיד איש אחר טארטאק ומסתמא יוסיף גם ראובן הלזה לסחור עם עצים ולנסרם וימסור להם המלאכה ואם לא יתן הוא יתנו אחרים ואדעתא דהכי ירדו לספיקא וכדרך כל המסחרים דנחית אינש לספיקא ואינהו דאפסידו נפשייהו שלא פירשו עם ראובן תנאי ההבטחה בדבר ידוע וקצוב, ובכה"ג שעפ"י האומדנא השותפים לא סמכו רק על הבטחתו שלא הי' כ"א פטומי מילי ולא ראובן ידע שסומכים רק עליו ולכן לא הי' נזהר בלשונו לגזם אותם בהבטחתו ואילו היו אומרים לו חזי דעלך סמכינן ואתה תהא אחראי בעד ההוצאות לא הי' מבטיח אותם כלל, וא"כ פשוט וברור שאין לחייבו בכה"ג מטעם ערב, ובזה נדחה ראיה האחרונה שהביא כ"ת לדמותה למראה דינר לשולחני, דז"א דגם במראה דינר גופא קי"ל דאם לא אמר חזי דעלך סמיכנא פטור וכמ"ש הרמ"א חו"מ סי' ש"ו, ואפי' להחולקים שם אפ"ה בכה"ג דנ"ד לית מאן דפליג דאם לא אמר לו בהדיא חזי כו' וגם ליכא הוכחה ברורה דשני הצדדים המסמיך והנסמך ידעי שרק עליו קא סמכו דאין לחייבו מטעם ערב וכמ"ש: קצש"ד, מהשקפת הדין איני מוצא לנכון לחייב לראובן לא מטעם מזיק ולא מטעם ערב, ואמנם עפ"י פשר ראוי שיפצה להשותפים בעלי הטארטאק שגרם להם היזק גדול וגם ירד לחייהם לקפח פרנסתם, ואם כי מצד הדין ג"ז אינו טענה גדולה כיון שבלא"ה אם לא הי' רוצה לסחור עוד עם עצים לא היו יכולים לתובעו שיתן להם מלאכה כיון שלא התחייב נגדם בדבר ידוע וקצוב וכמ"ש, וא"כ אם הסבה היא מחמת שהעמיד טארסאק ואין נצרך עוד לתת לאחרים נמי אין יכולים לתבוע זה דמה קפידה יש מאיזה סבה פסק ליתן להם מלאכה, ויש עוד לדון בזה, מ"מ בדרך פשר יש מקום לחייבו בכה"ג יותר, ואכן באיזה אופן יהי' הפשר קשה לשער מרחוק, ובזה נצרך להכיר היטב מצבו של העסק ומצבו של הנידונים ומרחוק קשה להגיד גם השערה בזה, רצוני מאד להפך בזכות השותפים הללו אחרי שכ"ת יתאר מצבם כי נורא הוא ונהרסו עי"ז, אבל מה אעשה תורה היא ואמת כתיב בה, ודל לא תהדר צוותה לנו תוה"ק ולא אוכל לעוות בדין מה שהוא נגד שכלי, עצתי להביאם לידי פשר: והנני הדו"ש ומברכו בברכת אהרן וואלקין. תם החלק הראשון.