זקן אהרן חלק א רלב

בטל המקח והרי ביארנו דמום במקח גרע מחסרון הטעאה בחשבון, וא"כ הוא הדבר אשר אמרתי דהדברים ק"ו השתא הטעאה בחשבון אסור מה"ח לעכו"ם כמו שביארנו, כ"ש במום במקח דאסור מה"ת להטעותו: ואחרי שבארנו יש איסור מה"ת להטעות לעכו"ם נבוא לבאר הדין בנ"ד, הן כ"ת רצה לבנות מאד על דעת מי שאומר דמצוות השבה לישראל נאמרה ולא לעכו"ם ורק משום קדוש השם, וא"כ בנ"ד כיון דישראל המוכר גם הוא לא ידע מן המום ממילא ליכא נמי קדוה"ש, לדידי לא מסתבר כל דבריו, חדא דרש"י הוא יחידאה בזה דהשבה לא נאמרה לעכו"ם כמ"ש בעירובין דס"ב, והתוס' שם ובע"ז דע"א חולקים עליו וגם ברמב"ם ובטור לא אשתמיט לומר כן והכי קי"ל עיקר לדינא דגם לעכו"ם חייב בהשבה אלא דאכתי הי' אפשר לצדד דדוקא בגזל ממש הוא דקי"ל הכי דמחויב להשיב גם לעכו"ם, אבל הטעאה אע"ג שאסור להטעות לעכו"ם אין איסורו אלא משום חה"ש ולא משום ממון חבירו כמו בגזל וכמ"ש הטור חו"מ סי' שמ"ח באמת דהיכא דליכא חה"ש הי' שרי להטעות וכ"כ אחד מגדולי אחרונים הגר"ח מוולאזין בתשובת חוט המשולש סימן י"ז דגם לרמב"ם דאוסר הטעאה אינו אלא משום חה"ש דלא עדיף מטעותו כשלא א"ל ראה של דעתך אני סומך דאסור משום חה"ש וע"ש שהעלה דבמקום דליכא חה"ש אינו חייב להחזיר הטעות ע"ש, אכן לנ"ד גם זה לא יועיל חדא דכשנגדו חולק על הגר"ח ז"ל הגאון בעל קדושת יו"ט הוכיח דהטעאה אינו משום חה"ש אלא משום דהוי כגונב ממונו ממש דמה לי גונב בדרך גניבה מה לי בדרך זה שמטעהו בחשבון, וכ"כ המרדכי בשם ראבי"ה זכרתיו לעיל, ואפי' לשי' התוס' דטעם האיסור בגניבה וגזילה גופא. אינו משום דהוי ממון אחרים אלא משום חה"ש, מ"מ כיון דאסרה רחמנא ודאי דבכל ענין אסרה ואע"ג דתחלת האיסור אינו אלא משום חה"ש, השתא דאסרה אסרה אפי' היכי דליכא חה"ש ע"ש בתשובה סי' ט"ו בד"ה והעולה, ועוד אפי' אם נניח דהצדק עם הגר"ח דבמקום דליכא חה"ש אין חייב בחזרה, אבל הא הכא בנ"ד נמי איכא חה"ש, ומה שטען כ"ת דאין בזה חה"ש כיון שגם הוא לא ידע מן המום, דז"א דא"כ למה הבטיח להעכו"ם שאין בו מום ודאי והו"ל לומר האמת שהוא עצמו קנה את הסוס בימי החרף ואינו יודע אם נמצא בו מום כזה, ואחרי שהעכו"ם שאל ממנו ע"ז והוא הבטיחו שודאי אין בו מום אין חה"ש גדול מזה, וכיו"ב מבואר בחו"מ סי' קכ"ט באומר הלוה לפלוני כי בטוח הוא אפי' אם יודעין אנו שבאמת לא ידע ממצבו עכ"ז חייב דזה גופא הוי כמזיק דכשלא ידע בבירור למה אמר למלוה כדבר ברור וכמ"ש האחרונים ועמ"ש בעה"ש שם, והנה דכוותה אם לא ידע בבירור לא הו"ל לומר שודאי אין בו מום, ובמקום חה"ש הא לכו"ע חייב בהשבה, ועוד שבעיני דומה המוכר בטענתו שטוען כי הוא לא ידע מהמום בשעה שמכרו להעכו"ם לההוא עורבא דמביא נורא לקיני' ופיו מכשילו להתחייב יותר, דבשלמא אם הי' טוען שידע שיש בזה מום ובכוונה הטעה לעכו"ם מפני שחפץ הי' לעבור על האיסור ולהטעותו וא"כ איסורא דעביד עביד שאינו חושש לאיסור, ולא היינו דנין כ"א יש חיוב השבה, בכה"ג הי' מקום לדון אם מחויב בהשבה לעכו"ם בענין הטעאה, אבל לדבריו השתא שטוען דבשעת מכירה לא ידע כלל מהמום וממילא לא נתכוון כלל לגוזלו ולהטעותו וכאשר בא כעת לב"ד לשאול הדין הרי הוא שואל על לכתחלה אם מותר לגוזלו, ודאי דב"ד מחויבים להגיד לו שיש בזה איסור מה"ת, וממילא שגם הוא יפרוש עצמו מן החטא ויחזיר לו מה שבידו בכדי להנצל מן החטא, ובכן מה מקום לדון בכה"ג אם מחויב בהשבה, זה אין מקום כ"א כשגולו במתכוון אבל בבא לישאל מתחלה אם יש בה איסור גזל וכגון בנ"ד שבשעת מכירה לא ידע שגוזל לעכו"ם במכירה זאת ולא נתכוין לגוזלו, ואף שהמעות שקיבל בעד הסוס תחת ידו הם אבל לא נתכוין לגוזלם בכה"ג ודאי שב"ד מחויבים לפסוק שיש בזה איסור מה"ת ומחויב להשיב מה שלקח כיון דעד עתה לא נתכוון עוד לגזול היאך אפשר הדבר שהב"ד יתירו לו לגזול לכתחלה, ולכן פשוט שב"ד מחויבים לפסוק כי המכירה בטילה ומחויב להתפשר עם העכו"ם בעד החסרון ואם המוכר לא יציית דינא ויאמר כי אינו חושש לאיסור הטעאת עכו"ם ויבוא לשאול אם מחויב בהשבה דשמא איסור הטעאה אינו אלא משום חה"ש, חייב נמי לענ"ד בהשבה מטעם דהבטיחו שאין בו מום ואין זה טענה מה שלא ידע מהמום דעכ"פ הו"ל לומר האמת שאינו יודע ואחרי שהבטיחו כי בודאי אין בו שום מום אין חה"ש גדול מזה וחייב לכל הדעות: והנני ידידו המברכו בברכת אהרן ואלקין סימן קטו ב"ה יום ה' י,א אד"ר תרפ"ט פינסק. כבוד הרב וכו' מהור"ר אהרן דוב באראז נ"י רב בבערעזין. ע"ד העובדא שבא לידו, שני שותפים בעלי הטארטאק שבעירו באו לפניו בטענה על ראובן סוחר בעצי יער שלדבריהם הבטיח להם לפני שנה להעמיד בטארטאק שלהם עוד גאטור אחד לנסירת העצים, ואמר להם הלואי שתספיקו על שני גאטורם לחתוך הקרשים מה שאתן לכם, ובהיות שלפ"ז נצרך הי' גם להחליף המכינה שעמד עד עתה בטארטאק כי קטנה היתה וכוחותיה אין מספיק לעבודת שני גאטורין, ובהכרח הוא להחליפה על יותר גדולה, שלזה נצרך הוצאה מרובה, אף הוא הסוחר הבטיח לבוא לעזרתם בנתינת דמ"ק ובנתינת זשירת על הוועכסלען שיוצרכו לתת עבור הגאטור, על סמך זה נגשו לעשות כל ההכנות הדרושות להעמדת הגאטור, וכבר השקיעו בעסק יותר מארבעת אלפים דולאר, והנה פתאום רוח אחרת עבר על ראובן הסוחר וקנה טארטאק לעצמו ואינו נותן להם שוב עצים לנסירה, ובכן תובעים השותפים הללו מראובן הסוחר ההיזק שעל פיו הוציאו כ"כ ממון בעסק וגם מה שיושבים כעת בלא פרנסה, וראובן מכחישם לגמרי וטוען שלא הוא הבטיחם ע"ז רק הם באו מעצמם ושאלוהו בהיות שבדעתם להעמיד גאטור שני אם יהי' אצלו עבודה כדי ספוק לשני גאטורס וע"ז השיבם כלום אוכל להבטיח לכם בבירור אחרי שלאו בדידי תליא מלתא וזה תלוי בדרישת הסוחרים שקונים ממני לפעמים יש דרישה מרובה על סחורה טארטחטשנא ואז יצוו לחתוך העצים ולנסרם בטארטאק ולפעמים יומעט הדרישה על סחורה כזאת, אם יהיה לי עבידה אתן להם, זה תכן טענותיהם וכ"ת נוטה לחייב את ראובן בכל ההיזק מטעם דינא דגרמי ומדמי לה ללך ואני אבוא אחריך חו"מ סי' י"ד שמחויב להחזיר כל ההוצאות שהוציא הלה על פיו, וגם להדין דאומר לאומן עשה לי כלי ואני אקחנה וחזר ולא לקחה דחייב כמבואר בתו"מ סימן של"ג, וגם למראה דינר לשולחני ונמצא רע דחייב, חו"מ סי' ש"ו: וטרם אבוא להשיב על דבריו אם הדמיונות הללו עולים יפה, אומר לו מראש כי לא מחשבותיו מחשבותי ולענ"ד לא רק שגרמי ליכא בזה אלא אפילו גרמא נמי לא