זקן אהרן חלק א כג

ודו"ק, אלא שצ"ע למה לא הזכירו זה הפוסקים שכהן הנקרא במקום לוי אומרים במקום לוי כמו שהזכירו זה לענין במקום כהן, וכן נ"ל להוכיח מן הסוגיא דכתובות דכהן שנקרא במקום לוי א"צ לומר הכי, דאל"ה יקשה הא דאמרינן התם ובאותו כהן אבל כהן אחר לא יקרא לשני מפני פגמו של ראשון, ואי הוי אמרינן במקום לוי אין כאן שום פגם, דהכל רואים שלא משום פגם דראשון קראוהו לכהן השני כ"א במקום לוי, אע"כ דכשקוראין לכהן במקום לוי לא נהגו לומר במקום לוי ועיין מ"ש בתשובת זכ"י סי' ל"ב מזה ואכ"מ יותר: והנני הדו"ש ומברכם בברכת אהרן וואלקין: סימן ט ב"ח יום ב' חוקת תרפ"ו פינסק כבוד ידידי הרב וכו' מהור"ר יהודה אבעלסאן נ"י הגאב"ד דפלאטניצא ע"ד שאלתו איך להתנהג בקבורת השמות, עלים מכתבי הקודש, ספרים הנדפסים, אם צריכים גניזה בקבר דוקא ובכלי חרם כמו בס"ת שבלה, או שמא בשאר ספרים לא החמירו כ"כ, ונסתפק בכוונת המג"א (סי' קנ"ד) אשר כתב דהוה"ד שאר ספרים, דשמא כוונתו לכתבי הקודש הנכתבים בגלילה ועל הקלף כמו ס"ת, אבל עלים מספרים נדפסים אין נצרך לזה, והנה עיקר ספיקו נסתפק הפמ"ג באו"ח שם, אכן בתשובת כנסת יחזקאל מבואר שגם בספרים הנדפסים נמי צריכים גניזה, אבל ידע נא ידידי כי בעיקר הדין בס"ת גופא שבלה דמבואר בש"ס (מגילה כ"ו) דמניחין אותו בכלי חרם וגונזין בקבר כו', נסתפק הפמ"ג שם אם גניזה בקרקע חובה או לא ע"ש, אכן מלתא דמיבעי לרבינו הפמ"ג הי' פשיטא לענ"ד שאין זה חוב כלל, ואינו אלא היתר, דבאם אין לו מקום מוצנע בביתו להצניעם אז יש היתר גם לגניזה בקרקע, וכשגונזה בכלי חרס שאינו בא כל כך מהר לידי מחיקת השמות, אבל אם יש לו מקום מוצנע בביתו עדיף טפי, וחילי' דידי מסברא וגמרא, מסברא, דהא באמת המאבד כתבי הקודש עובר בלאו דלא תעשון כן לד' אלוקיכם וכמ"ש הרמב"ם במל"ת סי' ס"ה וכשקוברה בקרקע בודאי שיבוא בזמן מן הזמנים לידי מחיקה, אלא דאפ"ה כשאין לו מקום אחר להצניע ובהכרח לקוברם, התירו לקברם בכלי חרס שלא יבוא כל כך מהר לידי מחיקת השמות, אבל אם יש לו מקום אחר לגונזם פשיטא דעדיף טפי, ומגמרא יש נמי להביא ראיה מסוגיא דגיטין (דף מ"ה) ס"ת שכתבו עכו"ם יגנוז, ואי נימא דגניזה הוי דוקא בקרקע אם כן גניזה זו מה טיבה התם, נהי דפסולה ואין בה קדושת ס"ת, אבל עכ"פ לא גרע מחומשים הנדפסים שמותר ללמוד מתוכם, ובהדיא כתב הרמב"ם (פ"י מהלכות ס"ת) דכל העשרים דברים הפוסלים ס"ת אם נעשה הפסול באחד מהם הרי הוא כחומשים שלומדים בהם התינוקות ואין בהם קדושת ס"ת ואין קורין בהם ברבים ע"ש, ומשמע להדיא שביחידות קורא בהם כמו בחומש, וגם ברבים כשאין ס"ת כשירה התיר לברך עליה וכמ"ש הכ"מ בשם הרמב"ם בתשובה, ואם כן בס"ת שכתבה עכו"ם למה צריך גניזה בקרקע כיון שאפשר ללמוד מתוכה לתינוקות וגם לברך בצבור כשאין אחרת, הן אמנם שדברי הרמב"ם הללו צריכים ביאור, דבאותו פרק גופא כתב ס"ת שבלה או שנפסלה גונזין אותה בכלי חרם, ולדבריו דס"ת פסולה לא גרע מחומש ומותר לקרות בה ביחידות, אם כן הא תינח בבלה שאין ראויה גם להתלמד מתוכה, שפיר דצריך לגונזה בקרקע, אבל בנפסלה שאכתי ראויה להתלמד למה צריך גניזה, ואמנם בזה י"ל דמ"ש שנפסלה, אין הכוונה שנפסלה ע"י אחד מעשרים פסולים שחשב התם וכגון שנכתבה על עור בהמה טמאה או שלא לשמה וכיו"ב, פסולים כאלו דראוי אכתי להתלמד מתוכה, אלא נפסלה דומיא דבלה מיירי שנפסלה ונתקרעה כ"כ עד שאינה ראויה גם ללימוד התינוקות, ומשו"ה צריכין קבורה, ובאמת במקור הדין בש"ס דמגילה שם לא הזכיר כ"א ס"ת שבלה קוברין ולא הזכיר שנפסלה, וכן בשו"ע (או"ח סי' קנ"ד) לא הזכיר כ"א ס"ת שבלה, ובע"כ משום דבנפסלה כגון שראויה להתלמד אינו רשאי לקוברה בקרקע, ולא אדע כלל מאיזה מקור לקח הרמב"ם להוסיף גם נפסלה, ועיין בשו"ע (יו"ד סי' רפ"א) כתב נמי כלשון הרמב"ם בלה או שנפסלה, ובע"כ צ"ל דנפסלה דומיא דבלה מיירי שנתקלקלה כ"כ עד שאינה ראויה נמי ללימוד התינוקות, ודברי הרמב"ם והשו"ע אמנם יש לדחוק וליישב כן, אבל הש"ס דכתבו עכו"ם דמיירי בס"ת חדשה שכתובה זה עתה וראויה להתלמד מתוכה, ואי אמרת דגניזה בקרקע חובה היא ומה שאמרו התם יגנוז, היינו בקרקע, יקשה דלמה צריכה גניזה בקרקע כיון שכשירה להתלמד מתוכה כמו בחומש, אע"כ דנניזה דקאמר לאו דוקא בקרקע אלא בכל מקום מוצנע, וכשיוכל להצניעה בביתו דעדיף טפי, ומ"ש בגיטין דיגנוז, הכוונה שמצניע בביתו ולוקחה בעת הצורך להתלמד מתוכה, וכן משמע להדיא לשון השו"ע (או"ח סי' קנ"ד) מטפחות ספרים יכולים לשים ממנו תכריכים כו'. ולשון יכולים משמע דאין זה חובה אלא רשות, ומ"ש הפמ"ג לדייק מלשון השו"ע (יו"ד סי' רפ"א) שלא כתב שם לשון יכולים, דמשמע שזהו חוב, אין מזה שום ראיה, דמ"ש באו"ח לשון יכולים, היינו דאשמעינן נמי שיכולים לעשות מהן תכרוכים ואין זה הורדה מקדושה, ולשון יכולים קאי נמי בס"ת דכתב בתר הכי, וביו"ד שכתב לדין דס"ת מקודהם, לא כתב לשון זה, ומיושב שינוי הלשון שבין שו"ע או"ח ציו"ד, ועכ"פ יהיה מזה ראיה דגניזה בקרקע לאו דוקא, ואף כי יש לדחוק ולדחות ראיה זאת, דבאמת גם מ"ש בכתבו עכו"ם יגנוז, היינו גניזה בקרקע דוקא, ולא תקשה הא יכולים להתלמד ולא גרע מחומש, דזה אינו דגם גופא שכתבו עכו"ם אסור להתלמד ממנו, וכן החמירו הפוסקים שלא ללמד מתוך ספרים וספרי תפלות הנדפסות ע"י עכו"ם וכמ"ש בפ"ת יו"ד שם מחלוקת בזה, ומסוגיא דגיטין יהיה ראיה דאינו רשאי, ושמעתי שהגר"ח מוולאזין הי' אומר כי הלומדים בספרים הנדפסים ע"י אדם שאינו הגון אין להם הצלחה ועמ"ש בספר חסידים (סי' תש"ע), אבל דוחק לפרש דהש"ס יצוה לגונזם משום זה, ולענ"ד פשוט דאם אך יש מקום להצניעם בגג ביהכ"נ או בית אחר שיהיו מוצנעים יפה, עדיף טפי לשימם בארגזים ולהצניעם באיזה גג מוצנע, וכל זמן שלא נתרבו העלים כ"כ ואפשר עוד למצוא מקום עבורם באיזה גג מוצנע אין צריכים לקוברם בקרקע, רק אם נתרבו העלים כ"כ שאין למצוא מקום מוצנע עבורם, ודאי שצריך לקוברם בכלי חרס בקרקע, דמ"ש המג"א והוה"ד ספרים, אין כוונתו בכתב הקודש העשוי כגלילה דוקא כמו שנסתפק הפמ"ג, אלא שהוה"ד בעלים מכתבי הקודש הנדפסים וסדורי תפלות וכמ"ש בתשובת כנס"י (סי' ל"ז), ואם אפשר להשיג כלי חרס ודאי דמן המובחר להדר אחר זה למען יעמדו ימים רבים ולא יבואו כ"כ מהר לידי מחיקה, ובאם לפי רוב העלים אי"א להשיג כלי חרס כ"כ, משימים בארגזים של עץ וקוברים אותם בביה"ק, והכי נהוג עלמא, ולאו דוקא בקבר ת"ח אלא באיזה פנה בביה"ק ועיין בגליון מוהרש"א (יו"ד סי' רפ"א) מ"ש בזה: והנה מנהג העולם מה שקוברים בכלי עץ משום הדוחק