זקן אהרן חלק א כב

כולי האי בכהונה להיות הכהן נדחה לגמרי, אלא דעכ"פ לאחר קריאת הגדול לראשון חוזרין לסדר המשנה להיות עכ"פ הכהן שני לו ואחריו לוי כסדר, וזה מ"ש רש"י שם שהיה כהן אחר בבית הכנסת, וא"כ אם היה קורא זה לראשון בחזקת גדול לא היה רשאי לקרות הלוי אחריו זולת אותו הכהן, ולא מסתבר כ"כ לומר כן, דיותר מסתבר שבכה"ג קורין לפי חשיבות, ובאם הלוי גדול מן הכהן צריך להקדים הלוי, דכיון דהכהן כבר אידחי מפני הישראל הגדול ממנו, כ"ש שידחה מפני לוי הגדול ממנו. אמנם לשיטת מוהר"י אבוהב בב"י שם דמה דכהן נדחה מפני גדול, היינו דוקא מפני גדול הדור שאין כמותו לא במקומו ולא במקומות אחרים, אפשר לומר כהרשב"ץ דאחר ישראל הגדול חוזרין לקרות הכהן אפי' אם הלוי גדול ממנו, דאין חלק הכהונה נדחה כ"א מפני גדול הדור שאין כמותו, ולכן אע"ג דהכהן נדחה מפני ישראל, היינו מפני שהוא היה גדול הדור, אבל שידחה מפני לוי שגדול ממנו קצת לא מצינו: והנה אף אם נניח שמצד הסברא י"ל כהרשב"ץ דהיכי שהכהן נדחה מפני גדול הדור שוב חוזר לסדר הנהוג להיות כהן קורא קודם לוי, מ"מ מה שהוכיח כן מרש"י דכתובות יש לדחות, דמ"ש רש"י דהיכי דאיכא כהן לא יקרא ישראל גדול לפני לוי, אין הכוונה שרק בבהכ"נ איכא כהן, אבל לקריאה עלה ישראל גדול וכמו שהבין הרשב"ץ, דבכה"ג שקראו לישראל ראשון שפיר י"ל דמותר לקרות אחריו לוי אפילו היכי דאיכא נמי כהן בבהכ"נ, דכיון שלפי' זה של רש"י מותר לקרות ישראל גדול לפני לוי, מה לי אם איכא כהן התם או לא, כיון דסוף סוף ישראל היה מי שעלה לראשון מותר לעלות אחריו לשני גם לוי, אלא כוונת רש"י הוא כן, באופן שיש ישראל כזה שהוא גדול מן הלוי ואינו גדול מן הכהן, דכהן עלה לראשון והו"א דלשני יעלה ישראל הגדול מן הלוי, ולוי יעלה שלישי, ע"ז קאמר רש"י דלא עבדינן הכי לקרות ישראל הגדול אחר הכהן ולעשות הספק בין כהן ללוי אע"ג שהוא גדול מן הלוי, דזה לא מצינו שיהיה הפסק בין כהן ללוי, ועוד יש לתת טעם לזה דהא מה דהלוי קורא אחר כהן אין זה משום כבודו של לוי כ"א בשביל כבודו של כהן, שאיש אחר משבטו יבוא אחריו וכמ"ש המרדכי בגיטין, ולכן במקום דליכא כהן וישראל עלה לראשון שפיר יכול הלוי לעלות אחריו, משא"כ היכי שכהן עלה ראשון אין בדין שישראל גדול יעלה אחריו לשני ואח"כ הלוי, דאין בדין להפסיק בין כהן ללוי, דמתחלה נמסרו הלוים להיות אחרי הכהנים לכל דבר לפי שהם משבט אחד, ומה שסיים רש"י והכא מיירי דאיכא כהן אחר התם, צריך להגיה לפ"ז גדול תחת כהן, וכמ"ש הרש"ש שם ע"ש והכי צ"ל דהכי מיירי דאיכא גדול אחר התם שלפ"ז בהכרח שהקורא הראשון היה כהן, דמפני זה היה מוכרח לקרות הלוי לשני אפילו במקום גדול בכדי שלא להפסיק בין כהן ללוי, דאי לא היה שם גדול אחר מנ"ל דהראשון היה כהן שמא היה ישראל גדול מן הלוי ודו"ק היטב כי הדברים נכונים ויכולים להיות כמראה מקום ומעורר לכל הספיקות שאפשר ליפול בענין זה: והיה זה שלום כנפש המברכו בברכת אהרן וואלקין: סימן ח להרב הנ"ל מה שנסתפק כ"ת כשקוראין לכהן במקום לוי אם צריך לומר במקום לוי, היטבתם לראות בספק זה כי לענ"ד שא"צ בכה"ג לומר במקום לוי וכמו שאבאר, דהנה בכתובות (דכ"ה ע"ב) ההוא דאתא לקמי' דר' יהושוע כי' מוחזקני בו שהוא לוי כו' שקרא לפניו כהן, ופי' רש"י ואי לאו לוי הוא היו קורין שני כהנים, ותוס' כתבו פי' פעם אחת ועיין במהרש"א שם שכתב דמשום דרש"י פי' שהיו קורין שני כהנים שזה אינו לפי ההלכתא בסוגיא דכתובות שאמרינן התם דכהן אחר לא יקרא ללוי כ"א אותו כהן, לזה כתבו התוס' דהראיה הוא מזה שלא קראו לפניו כ"א פעם אחת ע"ש, והנה דברי רש"י תמוהים לכאורה דלהאי ס"ד שקוראין שני כהנים זה אחר זה א"כ מאי ראיה שהוא לוי מפני שקראו לפניו כהן, דלמא מפני שהוא כהן נקרא שני, ולכאורה היה אפשר ליישב דלמנהגנו כשקורין לכהן במקום לוי אומרים כן במקום לוי וא"כ כ"ש כשקורין לכהן אחר במקום לוי דצריך לומר בקריאתו שהוא במקום לוי, ולפ"ז כשזה אומר שקרא לפניו כהן ולא אמרו עליו במקום לוי מכלל שכהן ראשון היה, דאי כהן שני הוא הא אומרים בקריאתו במקום לוי, אכן באמת אי"א לומר הכי דפשוט בעיני דאם קוראין לכהן במקום לוי שא"צ לומר הכי וכמו שכתב הטור (או"ח סי' קל"ה) דדוקא כשקוראין לישראל במקום כהן צריכים לומר שהוא במקום כהן בכדי שלא יטעו להאכילו תרומה אבל כשקוראין לישראל במקום לוי א"צ לומר במקום לוי לפי שמעשר ראשון מותר לזרים וגם לא שכיח, ונהי דלפי טעמי הטור י"ל דהיינו דוקא במדינותינו שאין מצוי כלל מעשרות, לא כן בזמן ר' יהושע בן לוי שהיה שכיח, היו צריכים לומר הכי, ואפי' במדינותינו נמי י"ל דתליא זה בפלוגתא דהרמב"ם (פ"כ מאיסורי ביאה) כתב מי שבא בזה"ז ואומר שכהן הוא אינו נאמן לקרותו לתורה שמא יתנו לו תרומה, ואחרים חולקין עליו שאין לחוש לזה במדינותינו שאין מצוי כלל תרומה וכמ"ש המ"מ שם, ולפי"ז יש לומר דהרמב"ם שחושש לאכילת תרומה ומעשר גם בזה"ז י"ל שפיר דצריכין לומר במקום לוי בכדי שלא יטעו להאכילו מעשר ראשון, אכן כ"ז הוא דוקא בישראל שקראוהו במקום לוי, אבל כהן שקראו אותו במקום לוי, פשיטא שא"צ לומר במקום לוי דהכא לא שייך שום חשש כיון דכהן מותר באכילת מעשר ראשון, ואמנם י"ל בפשיטות דמשו"ה אסקי' ר' יהושע בן לוי ללויה, אם כי זה ודאי במה שקרא לפניו כהן לא נתברר לו עוד שודאי לוי הוא כי י"ל שמא כהן השני הוא שעלה במקום לוי, ואפ"ה שפיר אסקי' ללויה, לענין מעשר ראשון, דאף אם כהן הוא אין חשש בזה, דאי מצד האכילה פשיטא שאין כאן בית מיחוש דליכא מאן דאוסר לכהנים באכילת מע"ר, דבזרים הוא דפליגי, אבל כהנים לכו"ע מותרים. ואי מצד החלוקה בגורן, הא ר' יהושע בן לוי לשיטתו בירושלמי (פ"ה ממע"ש ה"ג) דסובר שמותר ליתן מעשר ראשון לכהונה ע"ש, ולכך כשהיה דן על זה האיש להחזיקו בלויה לענין מעשר ראשון וכמ"ש הר"ן, ממ"נ שפיר אסקי' דאי לוי הא שרי ואי כהן שרי וק"ל: וממה שכתבתי תמה אני על המנהג שלנו לומר במקום לוי גם כשקראו לכהן במקום לוי, ואיני יודע שורש וטעם לזה, דהא בכהן פשיטא שאין לחוש למידי כיון שמותר בכל מה שהלוי מותר, ואמנם יש לומר שזהו טעם המנהג דאם לא יאמרו במקום לוי ויראו אח"כ שקוראין לישראל אחריו, יחזיקוהו בלוי וזהו הורדה לגבי כהן, לכך אומרים עליו במקום לוי להודיע שהוא כהן שני שנקרא במקום לוי, ולפ"ז יש לומר להיפך דאפי' הטור שחולק בישראל שקראוהו במקום לוי שא"צ לומר במקום לוי, משום דליכא חששא, אבל בכהן שנקרא במקום לוי יודה גם הוא שצריך לומר עליו במקום לוי בכדי שלא יחזיקוהו ללוי, וממילא יתיישב שפיר מה דאסקי' ר' יהושע ללויה, דכיון שקראוהו לכהן ולא אמרו במקום לוי מכלל שכהן ראשון הוא