זקן אהרן חלק א כא

וע"ז משני דלדידי' באמת מדאורייתא הוא, ומה דנקיט במשנה מפני דרכי שלום, היינו שאסור גם למחול וכמבואר בגמרא: ואמנם כ"ז אינו כ"א לרב מתנה, אבל לאינך אמוראי ודאי המשנה כפשוטה, דמה דכהן קורא ראשון הוא מפני דרכי שלום ועיקרו אינו אלא דרבנן, ולפ"ז יצא לנו דכולהו אמוראי, לבד רב מתנה סברי דרק מדרבנן כהן קורא ראשון, ולהכי ניחא להו לתוס' ומרדכי ומוהרי"ק לפסוק כוותייהו, ולא כרב מתנה, חדא משום דרב מתנה יחיד הוא לגבי כולהו אמוראי, ועוד דלדידי' מוכרחים לפרש המשנה דכהן קורא מפני דרכי שלום בדוחק, דהיינו שמפני דרכי שלום אינו רשאי למחול, ולשון המשנה הכהן קורא ראשון מפני ד"ש משמע דעיקר הקריאה מפני ד"ש, משא"כ לדידהו אתיא המשנה כפשוטה, וניחא מאוד פסקי הנך רבוותא ומוכרח בש"ס כן: וראיה לדברנו שעיקר קושית אביי אינו אלא לרב מתנה דאי תימא שכולם סוברים דדאורייתא הוא והקושיא היא גם אליבייהו קשה טובא מאי דפריך אביי הא דאורייתא הוא, דהא לדעת הרמב"ם בפיה"מ וכ"ה בתוס' גיטין ד"ה ואפילו, דמדאורייתא הוא רק היכי דשווין אז כהן קודם, אבל לא היכי דאינן שווין, א"כ מאי פריך אביי, הא איצטריך לתקנתא דרבנן להיכי דאינן שווין, ושוב מצאתי במהר"ש שהקשה כן, ועוד הקשו המפרשים הא בכולהו קראי ליכא ראיה כ"א דכהן קודם ללוי, אבל שלוי יוקדם לישראל ליכא שום רמז, ואמנם לדברנו דהקושיא הוי רק לרב מתנה א"ש, דהא בקרא דידי' כתיב ויתנה אל הכהנים בני לוי וגו' ואל כל בני ישראל, וא"כ מזה נוכל למילף שני הדברים דלוי קודם לישראל, וכן שכהן קודם אפילו לת"ח גדול, דהא זקני ישראל כתיב בקרא, וזקני ישראל אלו הם הסנהדרין ואפ"ה כהן קודם, ומכל זה ראיה למה שכתבתי דרק לרב מתנה פריך, אבל אינך אמוראי איה"נ דסברי דהוי דרבנן וכוותייהו נקטינן משום דאליבייהו תתפרש המשנה כפשוטה וכמ"ש וז"ב: ולפמ"ש אין אנו צריכין לדוחק התוס' שהקשו מר' פרידא וכתבו דמיירי באינן שווין לגמרי, אף שהגמרא אמרה והוא דשווין, ועוד כתבו דמיירי שכו"ע הוי כייפי להו, ולבד שבלא"ה לא אבין קושית התוס', דהא בדר' פרידא אמר לא ברכתי, שלשון זה משמע בברכות שבתוך הסעודה, דאלו בקריאת התורה הול"ל לא קריתי ובסעודה הא מבואר בסוגיא דגיטין דרשאי למחול, ולזה התפאר ר' פרידא שהוא לא בירך אע"ג שמחל לו בהיתר, ומצאתי ברש"י (מגילה דכ"ב) שפי' בדר' פרידא לא ברכתי בסעודה, והוא כדברנו, ועיין בתוס' שם שרמזי ג"כ לזה שלפרש"י אין קושיא, ואמנם אפי' אי נפרש כפי' התוס' דר' פרידא מיירי בקרה"ת נמי לא קשה, דלפמ"ש דרב מתנה דיליף מקרא דויתנה, לדידי' כהן קורא ראשון מה"ת ותקנתא דדרכי שלום הוי לענין שלא יהא רשאי למחול, א"כ לדידי' הוי הדין דכהן אינו רשאי למחול, אבל לאינך אמוראי מתפרש המשנה כפשוטה, דמה דכהן קורא ראשון הוא מדרבנן, ולדידהו ליכא תקנה שלא יהא רשאי למחול וממילא ודאי שלדידהו מותר למחול, ולכן י"ל דר' פרידא יסבור נמי שהוא מדרבנן ולכן לדידי' מותר למחול, והוא התפאר שאפ"ה לא בירך, וגם לפיכך השמיט הרי"ף כל סוגיית הש"ס דאין כהן יכול למחול, וזה פלא, דהא בש"ס פריך עלה דאורייתא הוא, ולמ"ש ניחא דלכל האמוראים אין שום איסור למחול, והרי"ף פוסק כוותייהו ונכון בע"ה: אלא דלפ"ו יקשה דמאי פריך בגיטין שם מרב הונא דקרי בכהני, שמא סובר גם הוא שאינו אלא דרבנן וממילא ליכא שום תקנה שאסור לסחול, ואמנם בפשיטות נראה דבחול לא אסרינן למחול בלי תקנה. אבל בשבת ויו"ט אסור אפי' נימא שליכא תקנה לאסור אפ"ה אסרינן למחול מצד הסברא, ולכך מקשה מרב הונא דקרי בכהני בשבת ויו"ט שבזה אסור אפילו נימא שעיקרו דרבנן וליכא תקנה לאסור מחילה, וחילוק זה מוכרח, דאלת"ה יקשה דהא אותן הפוסקים שפסקו דכהן קורא מדרבנן, פסקו נמי דבשבת ויו"ט אסור למחול, ולכאורה דבריהם סותרים דכיון דאינו אלא דרבנן וא"כ יתפרש המשנה כפשוטה וליכא שום תקנה לאסור מחילה, דמהיכי תיתי אסור, אע"כ דהא דמחלקינן לומר דלמ"ד דאורייתא אסור למחול מכח תקנה דדרכי שלום, ולמ"ד דרבנן מותר למחול, היינו רק בחול, אבל לבתר דמסיק דהאיסור הוא בשבת ויו"ט אז אפילו למ"ד דרבנן נמי אסרינן זה מכח סברא, ואין חילוק לפי"ז בין למ"ד דאורייתא ובין למ"ד דרבנן, דבחול לכו"ע מותר ובשויו"ט לכו"ע אסור, רק דבזה פליגי מ"ד דאורייתא והוצרך התקנה לאסור בשבת ס"ל דאי לאו התקנה, מסברא לא הוה אסרי' אפי' בשבת ויו"ט, ומשו"ה הוצרך לתקנה, ומ"ד מדרבנן ס"ל דבשבת ויו"ט ידעינן גם מסברא לאסור: וארווחנא לתרץ בזה מה שנתקשה הרמב"ם בפיה"מ על המנהג שנהגינן דכהן קורא ראשון בכ"מ אפילו במקום חכם, והרעיש בזה מאוד לומר שאין לזה שום שורש בש"ם, ואדרבה הא חזינן רב דקרי בכהני וכן רב הונא, ואני מתפלא להיפך על דבריו, דמאוד נאמנו דברי הראשונים והמנהג שלנו דכהן קורא ראשון בכ"מ, וכן מבואר להדיא בסוגיא דגיטין דאסור גם למחול, ורב הונא דקרי בכהני היינו משום דמיכף כייפי והיכי דכייפי מודו כו"ע דמותר, ומרב נמי לא קשה דהא רב מיירי בחול כמבואר במגילה שם דקאי בתענית צבור ובחול רשאי למחול כמבואר בגיטין ומשו"ה קרי בכהני, ועוד דלפי מה דמשני במגילה דגם לרב הוי כייפי ודאי דא"ש דהיכי דכייפי כו"ע מודו דמותר, וכן הא דמקשה מההיא דהוריות דקורא אחר עם הארץ חייב מיתה, לבד דרש"י והרבה ראשונים פי' שמיירי דוקא בישיבה בסעודה, ועיין מזה בב"י (סי' קל"ה) עוד י"ל שדוקא לאחר עם הארץ אסור, אבל כהן שאינו עם הארץ, אף שישראל חכם ביותר אסור למחול: וכיון שהוכחנו מן הש"ס דכהן קורא לעולם ראשון ואסור למחול. א"כ י"ל דהיינו מ"ש רש"י בכתובות דמיירי דאיכא כהן אחר, דאל"ה אין ראיה ממה שקרא לוי אחריו, דהא אפי' אחר ישראל גדול נמי מותר לקרות ללוי לפי' זה של רש"י, אע"כ דכהן אחר איכא התם, ובמקום כהן אי"א לקרות לישראל, אלא דלפ"ז יקשה מה צריך להאריך התם ולומר שקרא אחריו לוי, הול"ל בקצרה שהיה כהן אחר שם, כיון דהראיה אינה מן הלוי כ"א מחמת הכהן שהיה שם, ובע"כ צ"ל דמכהן אין ראיה, דשמא קרי הישראל בכהני וכמו רב דקרי בכהני, וכ"כ המהרש"א בכתובות, וא"כ יהיו מוכח מהסוגיא דשם דכהן אינו קורא ראשון לעולם, ואמנם י"ל דהתם מיירי בחול ובחול מותר למחול, ולהכי קרי הישראל בכהני, ומכהן אין ראיה ועיקר הראיה הוא מן הלוי שקרא אחריו, דבזה אין לומר דישראל גדול קרי לפניו, דבמקום דאיכא כהן אסור לקרות ישראל גדול לפני לוי, וכיון דקרא אחריו לוי מכלל דכהן היה, ולפ"ז יש ללמוד מזה דין חדש דאפי' לפי' השני של רש"י בכתובות דהלוי מותר לעלות לשני אחר ישראל גדול, היינו דוקא במקום שאין כהן כלל אבל במקום שיש כהן אע"ג דישראל דחה אותו, אפ"ה אסור ללוי לעלות אחריו, אלא שאין מובן לי טעמו של חילוק זה. והנה ראיתי בחדושי הרשב"ץ שהרגיש בזה וכתב שמתוך כך יש להוכיח דמה דאמרי' שגדול הדור קורא בכהני ע"מ לא אמרי' לזלזל