זקן אהרן חלק א ריג

הפס"ד וכתב ההשלשה, אבל כפי שכתוב עתה שרק הרב התחייב שלא להשתדל א"כ מאן מוכיח שע"י השתדלות הרב בא המקרה ושמא מעצמו או שמא ע"י איש אחר וכלום הרב הר"ש יהא אחראי בעד כל העולם: ובר מכל הלין שכתבתי נ"ל עוד דאפי' אם יתברר שבשעת הפס"ד כבר ידע הצד השני מהחלטת הסטאראסטא ורק הריב"ש וכת דילי' לא ידעון ושממנו הסתירו הדבר שבכה"ג הי' בזה באמת טעות גמור בגוף הפסק, אפ"ה אין לבטל הפס"ד דהא בכתב ההשלשה הוזכרו ד' דברים שהרר"ש התחייב נגד הריב"ש, א) שלא ישתדל להעתיק הגמינא לגארשקאוויץ. ב) שלא ישתדל להכניס השחיטה לרשות הגמינא, ג) שלא ימעט שכר השחיטה, ד) שלא לבזות להרב ריב"ש, ועתה ע"י החלטת הסטאראסטא לא נתבטל כ"א תנאי אחד מד' תנאים הללו שבפשר, אבל שארי התנאי הפשר עומדים קיימים, ובכה"ג שרק תנאי אחד מכל התנאים נתבטל לא אמרי' דכל הפשר בטל דמאן מפיס שבשביל זה לחוד עשה הפשרה, הא הפשרה הי' על כל התנאים ודבר זה מפורש בתשובת הרמ"א סי' ע"ד באחד שעשה פשרה מפני שלא הי' יכול לברר טענתו שהשטר שביד כנגדו מזויף ואח"כ נודע הדבר יותר וטען שהפשרה בטעות, וכתב הרמ"א שאין בטענתו כלום והוסיף לומר שאף אם נתברר בעדים שהשטר מזויף אין אחר הפשרה בקנין כלום אע"ג דקנין בטעות חוזר, הכא שאני כיון שהיה ליתומים עוד טענות והפשרה נעשית על כל הטענות ביחד מאן מפיס שבשביל זה לבד עשה הפשרה כו' ע"ש, הרי להדיא דאף בטעות גמור כהך דמצא עדים וראיה כל שיש עוד טענות ותביעות אין מבטלין הפשרה שנעשה על כל הענינים בשביל טעות הנמצא בפרט אחד אם לא כשהתנה להדיא שבשביל טעות כזה יבוטל הפסק, ועיין בפ"ת חו"מ סי' כ"ה מ"ש בזה, ובכן בנ"ד נמי אין לבטל הפשר שנעשה על כמה דברים ונמצא טעות רק בפרט אחד אם לא שהתנה בפירוש שתנאי זה הוא העקרי: אכן כל זה הוא רק לאיש צדדי כמוני שלא ראיתי ולא שמעתי בעצמי לפרטי הטענות מפיהם של בעלי דינים ורק מפי כתבו של כ"ת נודע לי זה, אפשר לי להסתפק בזה שמא לא בשביל זה לבד עשה הפשרה, לא כן כ"ת שהי' מדייני הפסק ושמע הטענות מפיהם ויודע איזה תנאי הי' מעיקרי הפשר ואיזה טפל, ואם כ"ת יודע היטב שהתנאי העיקרי של הריב"ש היה רק זה שהכנסת השחיטה לא תוכנס לרשות הגמינא ובלא תנאי זה לא הי' נכנס לפשר בשביל תנאים האחרים, ודאי דהפסק בטל דגם באומדנא לחוד כשאנן סהדי דאדעתא דהכי לא הי' נכנס לפשר סגי, כ"ש כששמעו זאת מפיו מפורש, הוא הדבר אשר אמרתי שאנכי לא אוכל לומר בזה הלכה ברורה מפני שיחסר לי ידיעות הללו, ואם כ"ת רוצה לשמוע ממנו הלכה ברורה ישיבני על הספיקות אשר עוררתי ואז אדע מה להשיב, אבל לע"ע איני כמשיב אלא כמעורר: והנני חותם ברגשי ידידות ובברכת אהרן וואלקין. סימן קד. ב"ה יום ה' כ"א אלול תפר"ח פינסק. כוח"ט לכבוד הרב וכ' מהור"ר יוסף זונדל ראבינזאץ שליט"א רב בהלובאקא. כ"ת משיג על מה שכתבתי בחבורי חשן אהרן סי' כ"ח להוכיח שיטת הרש"ל דהא דמהני תפיסה בקלב"מ היינו דוקא היכי דלא עבדינן החומרא כגון בשוגג או שלא בהתראה אבל היכי דעבדי' החומרא תו לא מחייב כלל בתשלומין ואפי' תפס מפקינן, והוכחתי כן מלשון רש"י ב"ק דכ"ו דפריך הש"ס ויהא אדם חייב בכפר, ופרש"י כגון במזיד ולא אתרו בו דליתי' בר קטלא ולא בר גלות ע"כ, ומשמע דעל מזיד ואתרו בו לא הוה ס"ד דחייב דכיון דבר מיתה הוא פשיטא דפטור מטעם קלב"מ ולא צריך מקרא דעליו למעט זה, ולכאורה קשה לשי' רש"י גופא דבקלב"מ חיובא ביד"ש מיהא איכא ומהני תפיסה, א"כ אכתי הומ"ל דמיירי אפי' במזיד ואתרו ואע"ג דקלב"מ אפ"ה איצטריך קרא דעליו לומר שאפי' חיוב ביד"ש נמי ליכא, אע"כ כהרש"ל דהא שסובר רש"י דמהני תפיסה היינו באמת במזיד ולא אתרו דכיון דלא נתקיים בו שום עונש דין הוא דמהני תפיסה משא"כ במזיד ואתרו כיון דנתקיים בו העונש החמור לא נתחייב כלל בתשלומין דסגי בעונש החמור ואי תפס מפקינן, וע"ז בא כ"ת להשיג עלי מכח שתי טענות שבכפר לא שייך לומר דמיפטר מטעם קלב"מ, א) דכוונת לשון כפר היינו שהוא פדיון נפש ותמורת וחלופי המיתה הוא בא, דלשון כפר (אויסלייזוע) הכי משמע, ולא שייך זה כ"א כשאנו באים לפטרו ממיתה ולהחליפו בעונש ממון אבל במקום שממיתין אותו באמת מה מקום תו לכפר להחליף המיתה, הא ממיתין אותו, ובכה"ג לא שייך לומר דמטעם קלב"מ פטור מכפר אלא משום שאין כאן חיוב מעיקרו, ב) הא בכפר שכפרה הוא לא אמרי' קלב"מ כמ"ש התוס' כתובות ד"ל ובב"ק ד"ד וא"כ אפי' במזיד ואתרו בו נמי שפיר איצטריך קרא לפוטרו מכפר דבלא קרא מטעם קלב"מ לא היה פטרינן מכפר דכפרה הוא, זה תכן השגתו: והנני בזה להשיבו על שתי קושיותיו, דמה שהניח ליסוד דפירוש מלת כפר, הוא חליפי ותמורת המיתה ולכן במקום שממיתין אותו באמת אי"א להיות כפר, דתרי חיובים מיתה וממון לא חייבה תורה בשביל עוון אחד, יגיד נא לי רעי א"כ איך יפרנס הסוגיא דר"פ החובל דפריך והאי לא תקחו כפר לנפש רוצח למעוטי ראשי אברים הוא דאתא הא מבעי לי' דאמר רחמנא לא תעביד בו תרתי לא תשקול מיני' ממונא ותקטלי' ומשני האי מכדי רשעתו נפקא רשעה אחת אתה מחייבו כו', הרי להדיא דרק משום קלב"מ הוא דאמרי' דלא עבדי' תרתי מיתה וממון הא לא"ה הו"א דמחייבי לרוצח תרתי, וגם מוכח מזה דלשון כפר שייך אפי' במקום שממיתין אותו בפועל דהא התם מלא תקחו כפר הוה יליף דלא עבדי' תרתי מיתה וממון הרי שקרי כפר אפי' במקום שחייב מיתה, אע"כ שמלת כפר אין מתפרש כהבנת כ"ת שהוא פדיון נפשו ותמורת המיתה, ולשון הקרא גופא מוכח כן, דגבי שור שהמית כתיב אם כפר יושת עליו ונתן פדיון נפשו, הרי שהצריכה התורה לפרש דכפר זה היינו פדיון נפש, מכלל דלשון כפר לחוד אין מתפרש שהוא פדיון נפש, ושפיר מתפרש נמי דכפר לשון כפרה על עוונו, ובשור שהמית את האדם הוי הכפרה במה שמשלם פדיון נפש והבעלים פטורים ממיתה, לכך פירשה בו התורה דכפר זה הוי פדיון נפש ובאדם שהמית אדם הוי המיתה והכפר כפרה אחת ובשניהם דוקא יכופר עוונו: הן אמנם שהתוס' ב"ק דכ"ו פי' דהא דאמרי' בר"פ החובל דמלא תקחו כפר הוה ילפי' דלא תעביד בו תרתי מיתה וממון, לא מיירי מכפר ע"ש, ולפירושם לא מוכח כלל מהתם שאפשר לחייב על עוון אחת מיתה וכפר, אבל גם לדברי התוס' היינו משום דפטורא דכפר ילפי', מקרא דעליו ולא על האדם ולא נצרך תו קרא דלא תקחו כפר ע"ז, אבל בלא קרא אחרינא גם לתוס' הוה ילפי' מלא תקחו כפר דלא מחייבי' תרתי, ובלא קרא כלל גם