זקן אהרן חלק א ריב

גארשקאוויץ, ובאם יעשו פעולות לבזותו או למנוע תשלומי הקצבה יוחזר הכתב שלו להרב דעיר ראספשא, כן הרב דעיר ראספשא התחייב שלא לעשות שום פעולות נגד הרב דגארשקאוויץ, הן בהשתדלות להעתיק הגמינא לגארשקאוויץ, הן להכניס השחיטה לרשות הגמינא, והן למעט שכר השחיטה אי לבזותו, ואם הרב הר"ש יעבור ע"ז יוכל הרב ריב"ש לבטל הפסק ויוחזר לו הכתב רבנות מגארשקאוויץ, הפסק הזה יצא מהב"ד ביום ה' פ' שופטים שנה העבר, ואמנם ביום ב' פ' תצא יצאה פקודתו של הסטאראסטא כי הכנסת השחיטה דעיר גארשקאוויץ נכנסה לגמינא של עיר ראספשא וחושד שהרב הר"ש פעל כל אלה ובכן בטל הפס"ד, זה תכן השאלה: והנה כ"ת קיצר מאד בפרטי הדברים וממילא יחסרון לפני הידיעות עד כדי שיהא ביכולתי להגיד בזה הלכה ברורה ואיני אלא כמעורר, דזה ודאי אם הרב הריב"ש מגארשקאוויץ אמר קודם הפשר שעיקר מה שמכריח אותו ליכנס לפשר הוא בכדי להבטיח ששכר הכנסת השחיטה של עדתו לא יוכנס לרשות הגמינא, ושוב נמצא שבשעת הפשר הי' כבר כתוב וחתום מטעם הסטאראסטא להיפך שהכנסת השחיטה דעיר הזאת תכנס לרשות הגמינא אשר בעיר ראספשא, דפשוט הדבר שהפשר אינו כלום ואע"פ שקנו מידם, דקנין בטעות הוא וכמבואר בחו"מ סי' כ"ה סעיף ה', אבל הלא כ"ת כותב שהפסק דין יצא מאתכם בפ' שופטים, והחלטת הסטאראסטא לצרף הכנסת שחיטת עיר גארשקאוויץ לרשות הגמינא נכתבה ונחתמה ביום ב' פ' תצא שבאופן זה היתה שהות של כמה ימים מיום שנכתב הפס"ד עד שיצא החלטת הסטאראסטא, ובכה"ג שהריעותא יצאה כמה ימים אחר הפס"ד לא שייך ע"ז פשרה בטעות כיון דבשעת הפשר גופא לא הי' עוד שום טעות, וקנין ופשר בטעות לא שייך אלא כשנתגלה דבר חדש שהי' בעת הפשר ובשעת מעשה נעלם מהם, משא"כ דבר שנולד אחר הפשר אין מבטל הפשר דמעיקרא דלא אמרי' מחילה בטעות למפרע וכמבואר בחו"מ סי' רמ"ו ברמ"א הביאו בפ"ת חו"מ סי' רמ"א והסביר שם הדבר דהגע עצמך אם מחל לאדם בשביל שהוא עני ואחר המחילה נפלה לו ירושה ונתעשר תהא המחילה בטילה למפרע, זה ודאי דבר אשר אין לו שחר, ואפי' אם באנו לחוש שמא רשם הסטאראסטא החלטתו באמת קודם הפסק אלא שבאפן רשמיי לא נחתמה עד יום ב' תצא, וכפי הנהוג אצל כל שרי השלטון שהם רושמים החלטתם ויומשך איזה ימים עד שיכתב ויחתם באופן רשמיי בגושפנקא של השלטון, לבד שנצרך לברר מתי היתה החלטתו וכל זמן שלא נתברר שהיתה ודאי קודם הפס"ד, מספק אי"א לבטל הפס"ד, עוד אפי' אם נתברר עכשיו שהחלטה יצאה מקודם ובשעת חתימת הפס"ד כבר היתה בזה החלטת הסטאראסטא, בכ"ז אכתי כיון שבשעת הפשר לא ידעו שני הצדדים מזה, שניהם נכנסו בספק וגמרו ומקני מספק וכמ"ש בנחלת שבעה סי' כ"ד דלא אמרי' פשרה בטעות אלא היכי שהאידך ידע ומי שנתאנה לא ידע משא"כ אם שניהם לא ידעו ושניהם נכנסים בספק לא מיקרי פשרי בטעות ע"ש: הן אמנם שבתשובת זכרון יוסף הובא בפ"ת שם השיג על הנ"ש מש"ס ב"ב דמ"א מעובדא דרב ענן דשקיל בידקא בארעא דחברי' דא"ל ר"נ לרב ענן כי היכי דאת לא ידעת הוא נמי לא ידע והוי מחילה בטעות, וכן מב"מ דס"ו גבי הלוהו על שדהו וא"ל אם לא אפדה עד ג' שנים תהא השדה כו' דאר"נ השתא דאמרי' אסמכתא לא קניא הדרא ארעא והדרי פירי ומטעם מחילה בטעות כדמוכח התם בש"ס דמקשה עליו מאונאה ע"ש, והרי התם שניהם לא ידעי ואפ"ה הוי מחילה בטעות, אכן לענ"ד אין זה שום דמיון לדין דנ"ש דהתם בש"ס. אחד מהם הוא המקנה ואחד מן הצדדים הוא הקונה, והמקנה אין בא לקנות כלום מצד השני, ובכה"ג בעינן שפיר שבשעת מחילה יהיה יודע מה שמחל, אבל מטעות ומספק אין מחילתו כלום, אבל בנדון דנ"ש ששניהם באים ושניהם נכנסים לספק, בכה"ג לא מיקרי בטעות, דאגב דבעי לקנות מקנה לחבירו אפי' כשימצא אח"כ שנתאנה, וכעין פיר"ת גבי משחק בקוביא דמשו"ה לא הוי אסמכתא משום דאגב דבעי לקנות מקנה ג"כ ועמ"ש בחבורי חשן אהרן שם שהעליתי לדבר ברור שמ"ש הרמ"א דהיכי שרוצה לקנות מקנה היינו כשהדבר שרוצה לקנות מחבירו שוה הוא לאותו דבר שמקנה והוי נמי דשלב"ל, ובזה אמרי' דכיון שרוצה שיחול הקנין על דשלב"ל של חבירו מקנה לו ג"כ את הדשלב"ל שלו דכיון שהדבר שרוצה לקנות מחבירו שוה הוא לאותו דבר שמקנה, בזה אמרי' שאגב שרוצה לקנות מקנה ג"כ, דאי לא מקנה לחבירו את הדשלב"ל שלו לא יוכל לקנות את של חבירו דהוי נמי מסוג זה, אבל אם הדבר שרוצה לקנות מחבירו הוא דבר הבא לעולם שראוי לחול בו הקנין, לא שייך סברא זאת ועמ"ש בחבורי לב"מ ד"כ באריכות ואכ"מ, וכיו"ב כתב הסמ"ע ריש סי' ר"ט על מ"ש המחבר שם באומר כל מה שיש בבית אני מוכר דלא קנה משום דהוי כמשחק בקוביא, והקשה הסמ"ע דהא משחק בקוביא גופא סובר הטור דלית בהו משום אסמכתא, וכתב לחלק דבמשחק בקוביא שניהם שווים דשניהם לא ידעי על מה לסמוך משו"ה אמרי' דגמרי ומקני אהדדי משא"כ באומר כל מה שבבית דהמוכר ידע מה מכר ורק הלוקח אינו יודע ובכה"ג דאין שניהם שוה לא אמרי' אגב דבעי לקנות ע"ש, וצדקו דברי הנ"ש ולא דמי כלל להך דב"מ וב"ב דהתם אין שני הצדדים שווים ורק צד אחד הוא דמקנה ולכן שפיר אמרי' דמחילה בטעות לא מהני כיון דלא שייך בזה טעם דאגב דבעי לקנות, משא"כ בפשרה דשניהם שווים ושניהם נכנסים לספק, לא שייך טעות, דאגב דבעי לקנות מקנה, ובנידון דידן נמי אם שני הצדדים לא ידעו מרעזאלוציא של הסטאראסטא ושניהם נכנסים לפשר בלא ידיעה, לא אמרי' מחילה בטעות: אלא דאכתי אפשר לבטל ההשלשה, דנהי דעצם הספק אי"א לבטל מטעמים שזכרתי, או מטעם שמא בשעת הפסק לא הוחלט עוד מטעם הסטאראסטא ורק שאחר הפסק בא החלטתו ובכה"ג לא אמרי' מחילה בטעות למפרע, או מטעם ששניהם לא ידעי וגמרי ומקני, ומטעמים הללו גוף הפסק קיים, אבל אכתי בכתב ההשלשה הלא כתוב מפורש שהרב ר"ש התחייב נגד הריב"ש שלא להשתדל להכניס שכר השחיטה דעיר גארשקאוויץ לרשות הגמינא, וא"כ לו נניח שהחלטת הסטאראסטא בא לאחר הפס"ד, אבל אכתי הא נתחייב שלא להשתדל בזה וכשהשתדל הרי עבר על כתב התחייבות, והשליש צריך לעשות כפי מה שהושלש בידו ולקיים כתב ההשלשה בדיוק, אבל באמת לאחר העיון גם מחמת זה אין לבטל, דכמה מי יימר איכא בדבר, מי יימר שהחלטת הסטאראסטא בא ע"י השתדלותו של הרב מוהר"ש שמא מעצמו עשה הסטאראסטא כזה, מפני שחוק המדינה מחייב כן, ואפי' אם מעצמו לא עשה כזה ורק ע"י אתערותא דלתתא ואיזה השתדלות גרם לזה, שמא איזה אדם אחר מהצד העומדים לימין של הרר"ש עשה כזה וכאשר טען כן באמת הרב מוהר"ש, ואחריות דאחריני הא לא קבל עליו, וכמו בגוף הפסק כן בכתב השלשה לא הוזכר התחייבות כ"א על הרב עצמו, ובאמת במכ"ת הדיינים שהוציאו הפסק לא היו בזה כחכמים הרואים את הנולד במקרה כזה שכמה פעמים יקרה המקרה ע"י השלטון בעצמו או ע"י איש צדדי והי' להם לכתוב בפירוש שאם יקרה שהכנסת השחיטה תוכנס לרשות הגמינא יובטל