זקן אהרן חלק א ריא

ממשנה דסנהדרין דפ"ח מי שלקה ושנה ב"ד מכניסין אותו לכיפה וכו' ואמרי' בגמרא ששילש בעבירה אחת שיש בה כרת וכיון ששילש הרי שרגיל בעבירה ואעפ"כ אנו צריכין להללמ"ס דכיפה, אבל בלא"ה לא היו יכולים לענשו מיתה, ואי כהסמ"ע ל"ל כיפה, ימיתוהו להדיא, דהא לא עדיף מרוכב על סוסו בשבת דדנוהו למיתה אעפ"י שאין הדין כן אלא שהשעה צריכה לכך, אע"כ כהתומים שדוקא כשהרוב פרוץ יכולים לענוש ולא ליחיד פרוץ, זהו תוכן דבריו, ובפשוטו י"ל דהמשנה דינא קתני, דין התורה היאך הוא בכה"ג במי שלקה ושנה, אבל איה"נ שגם השתא דליכא סמוכין יכולין לענשו באיזה עונש שיראו עיני הב"ד אם ימצאו שהשעה צריכה לכך, ועוי"ל דהא מה דב"ד מכין ועונשין היינו דוקא כשימצאו ב"ד שצורך השעה הוא לענשו, וכגון באם לא יענישוהו יש חשש שמא יבואו אחרים לידי פרצה זו או שהוא עצמו יבוא להתפרץ גם בשארי עבירות משום שיאמר לית דין ולית דיין, בכה"ג דוקא הוא דרשאים ב"ד לעונשו, אבל במקום שלא יוכל לבוא מזה לידי פרצה, לא לו ולא לאחרים ודאי דאינם רשאים לענוש שלא כד"ת וכלשון הש"ס סנהדרין דמ"ו ב"ד מכין ועונשין לצורך השעה ומפני שהשעה צריכה לכך, וגם בלשון הרמב"ם והשו"ע אם רואים שהעם פרוצים וכו' וח"כ ממקום שלא הענישו ב"ד אין להקשות למה לא הענישו, די"ל משום שלא מצאו צורך לכך, ובהא מיירי נמי המשנה דב"ד מכניסין לכיפה, דצורך השעה לא היה, והוכרחו לענשו בד"ת דוקא, ובזה ניחא נמי קושית הנמוק"י בפ' דמיתות בההיא דאימרתא בת טלי בת כהן שזינתה היא אקפה חמא בר טובי' חבילי זמורות ושורפה א"ר יוסף טעה בתרתי, טעה בדרב מתנא, דשריפת בת כהן ע"י פתילה של אבר, וטעה בדתניא ובאת אל הכהן כו' בזמן שיש כהן יש משפט, וכתבו המפרשים דהו"מ למימר דטעה נמי בזה דהא בעינן סמוכין וחמא ב"ט לא הי' סמוך, וע"ז הקשה הנמוק"י דהא קי"ל ב"ד מכים ועונשים אפי' שלא סמוכין, ואנכי מוסיף עוד להקשות על רב יוסף גופא דאמר דטעה בתרתי ולמפרשים דטעה בשלש, דהא י"ל אדרבה מדחזינן דטעה לזה בתרתי ולזה בשלש, מזה גופא י"ל דלא טעה כלל, דחד טעות מתורץ בחבירו, דהנה הא זה ודאי דאע"ג שב"ד מכין ועונשין מ"מ מחויבין לעשות העונש באופן אחר ולשנותו קצת מדת של תורה כדי שלא נשוה עצמנו סמוכים וכדמצינו בחו"מ סי' א' גבי דיני קנסות שאף בדתפס אין רשאים לעשות כד"ת ממש רק קרוב לו, מהאי טעמא שלא נשוה עצמנו סמוכים, וא"כ מנ"ל לרב יוסף לומר דטעה בתרתי והמפרשים דטעה בשלש, הא י"ל שלא הי' בזה טעות כלל דגם חמא ב"ט ידע שפיר שמדין תורה הוי שריפת בת כהן ע"י פתילת אבר ובמקום שיש כהן, וגם בדיין סמוך, רק הוא הי' דן מצד צורך השעה ומשו"ה לא הי' יכול לשותפה בעונש של תורה ע"י פתילת אבר ולכתחלה שרפה ע"י חבילה של זמורות בכדי לשנות מעונש של תורה ולהראות שאינו סמוך, ואמנם אפשר שאם מטעם זה לא הי' לו להמיתה ע"י מיתת שרפה כלל כ"א במיתה אחרת מפני הרואין שיודעין שמיתת בת כהן בשרפה אבל אינם יודעים באיזה אופן תהא השרפה וכשרואים ששרפוה יסברו שזהו דת התורה ממש אע"פ שאינו סמוך ואינו רשאי לענוש בדת התורה, ומדאפ"ה שרפה מכלל שבאמת סבור הי' לדונה בד"ת אלא שטעה, כן י"ל אלא שא"צ לזה דלמ"ש לעיל בלא"ה ניחא דהא ב"ד אינם רשאים לענוש מדעת עצמם אלא במקום שהוא עצמו פרוץ או שהעם פרוצים ויש חשש שע"י מניעת העונש יבואו לפרוץ יותר, ובעובדא זאת היא עצמה לא היתה פרוצה מקודם דהא פרוצה לא מיקרי כ"א כשרגילה בכך והיא רק בפעם הזאת נכשלה בחטא, ובמצב הדור נמי ידע רב יוסף שלא היו פרוצים ולכן ידע האמת שלא משום צורך השעה שרפה תמא אלא כפי הדין שרפה ולכן שפיר אמר דטעה בתרתי, וגם שפיר כתבו המפרשים ממילא דעוד בה שלישיה שטעה משום דלא הי' סמוך: וגם מה שנתקשה כ"ת בהא דרב הונא קץ ידה, היכן מצינו בתורה עונש כזה של השחתת אבר, ע"ז אשיבו, מצינו ומצינו בכמה מקומות שרוח התורה ודעת עליון לענוש לאנשים כאלו שאינם לוקחים מוסר ולא ישובו מדרכם אם יעניש ד' בעונש צדדיי אז יענשם בעונש כזה שנוטל היכולת מידם לחטוא עוד בחטא זה שנפרצו בו, כן מצינו באבי מלך שפרוץ הי' כ"כ בזנות עד שגלוי וידוע הי' לפניו ית' שאין שום עונש יעכבו מתאוותו, מה עשה ד' "כי עצר עצר בעד כל רחם" ונלקו בראתן שעי"ז ניטל ממנו היכולת להזדקק לאשה, מצורע נשלח מחוץ למחנה ובדד ישב, הוי נמי מה"ט דמשום שנפרץ בחטא הלשון, לא נמצא לפניו עונש אחר כ"א להושיבו בדד באופן שלא יהי' תו ביכולתו לדבר לה"ר, וכן בעונש מדות ומשקלות שאינן צודקות כתבה תורה לא יהי' לך אבן ואבן ודרשו רז"ל לא יהי' לך בביתך משום אבן ואבן דהוי נמי מה"ט כיון דגזל הוא מדברים שנפשו של אדם מחמדקן, ורובן בגזל, לכן שום עונש אחר לא הי' ביכולת לעכבו מן החטא ובהכרח הי' ליטול ממנו היכולת שלא יהי' לו בביתו מה למדוד ולשקול, וכהנה רבות בתוה"ק, הרי לפנינו שדעת עליון במקום שקשה להחוטא לפרוש מן החטא שהורגל בו אז יטול ממנו היכולת שלא יוכל לחטוא, ומנקודת השקפה זאת כשראה רב הונא לאותו האיש שהורגל כ"כ בהכאה עד ששום עונש אחר לא יהי' באפשרו לעכבו מזה, ומשו"ש הי' מוכרח לקצץ ידו וליטול ממנו היכולת להכות וכן בההיא עובדא דתשובת הרא"ש שחתכו חוטם של אשה זונה דהוי נמי מה"ט שהכירו בעין שכלם שפרוצה היא כ"כ בזנות עד שעונש אחר לא יועיל לפורשה מן החטא ורבים חללים יפלו ברשתה ולכן בהכרח הי' לחתוך חוטמה בכדי שתתגנה על רואיה ואין להאריך: והנני המברכו בברכת אהרן וואלקין. סימן קג. ב"ה יום ה' דעשי"ת תרפ"ט פינסק. חתימה טובה לידידי הרב וכו' מהו' משה מנחם סג"ל שליט"א מו"צ בלו"ז. מכתבו קבלתי בער"ה סמוך לחשיכה, וביו"ט לא יכלתי לעיין בתוכו, וכעת הנני ממהר להשיבו אף שהטורד מרובה בכ"ז אין רצוני לדחותו ולומר לכשאפנה אשנה באשר בימים הללו כל יום הסמוך ביותר ליום הקדוש תגדל הטרדה ואין זה בגדר "שמא" לא תפנה, אלא ודאי, אבל תשובתי תהא בתכלית הקיצור, והנה זה תכן שאלתו, ע"ד הד"ת שהי' בין הרבנים הרב מהר"ש מעיר ראספשא עם הרב מוהריב"ש מעיר גארשקאוויץ, שהרב מהר"ש עורר על התמנותו של הרב הריב"ש לעיר גארשקאוויץ מפני שהעיר הזאת שייכת מעולם לגליל ראספשא ואין להם הרשות ליקח רב בפני עצמם ולפקח בזה הכנסת הרב מוהר"ש, ועפ"י פסק של שלשה רבנים הנבחרים משני הצדדים יצא הפסק עפ"י פשר עפ"י תנאים ידועים כמוזכר בגופו של הפסק אשר מונח לפני, והכתב רבנות של הרב דעיר גארשקאוויץ הושלש תח"י כ"ת עפ"י התנאים הללו, שהרב הריב"ש מחויב לתת להרב הר"ש סכום ידוע מהכנסה של עיר