זקן אהרן חלק א כ

ולרשעי ישראל הרפפארמער וכבר הזכרנו ע"ז בשבעה ל"ת ושני מ"ע, שלא לילך בחקותיהם, כמבואר ברמב"ם (פי"א מהלכות ע"ז) וז"ל אין הולכין בחקות העכו"ם ולא מדמין להם לא במלבוש ולא בשער וכיו"ב שנא' ולא תלכו בחקות העכו"ם ונא' ובחקותיהם לא תלכו ונא' השמר לך פן תנקש אחריהם, הכל בענין אחד הוא מזהיר שלא ידמה להן אלא הישראל מובדל מהן וידוע במלבושיו ושאר מעשיו כמו שהוא מובדל מהן במדעו ובדיעותיו וכה"א ואבדיל אתכם מכל העמים כו' עכ"ל, וכ"ה בטור וז"ל אסור ללכת בחקות העכו"ם אלא אפי' מנהג שנהגו בו אסור לילך בו דכתיב ובחקותיהם לא תלכו, ופי' הב"י שם שתוה"ק לא פירשה דבר וסתמה וכתבה ובחקותיהם לא תלכו בכל דבר ובכל זמן שיש בהמעשה התדמות לעכו"ם שעי"ז נראה שמודה לדתן אסור משום ובחקותיהם לא תלכו, מי יגלה עפר מעיניהם של המתקנים הללי לראות מ"ש האחרונים לענין אם נשים רשאות לבוא לבהכ"נ לשמוע קריאת פ' זכור מעשה עמלק, אף שלפי האמת חייבות הן בעיקר מצוה זו, בכ"ז כתבו שלא זו דרך הישרה שיבואו אנשים ונשים ביחד אף שהוא בשעת קריאת התורה שכולם מחויבים לעמוד באימה כנתינתה מסיני, וק"ו בשעת חדוה ושלא לצורך שום מצוה, וכ"ש לתקן דבר חדש אשר לא שמענו שמעה בלתי היום, וכן לא יעשה לשנות ממנהגי אבותינו אפילו בדבר שאין נדנוד איסור, כ"ש בדבר הזה אשר איסורו חמור מאוד, אביזרא דע"ז משום ובחקותיהם לא תלכו, וגם אביזרא דעריות, ודאי שהמתיר בזה הוא זקן ממרא והמחזיק בה הרי הוא כזורק אבן למרקוליס וארור ומובדל יהא מעדת ד'': ואתם רבני ישראל מוריו ומדריכיו, חזקו אמצו, התאזרו כגבורים חלציכם לעמוד בקרב מול אויבי ה' המהרסים ופורצים גדרן של עולם היהודיי אשר רק ההבדל מן העמים והסייגים והגדרים שהוגדרנו, היא שעמדה לנו בכל דור ודור כשעומדים עלינו לכלותנו ולהציל אותנו מכף כל הקמים עלינו, רק ההבדלה והסייגים עמדה לפנינו כתרים בפני הפורענות, וכל אלו שבאים לפרוץ גדר של כרם ד' צבאות, מכלים הם אותו ברוח ובחמר, התורה והגוף כאחד, אל תתיראו מפני שפעת קלגסים אשר ימטירו עליכם קול קלמסים בכתבי העתים, מפיהם ומפי כתבם, אל ירך לבבכם מפני האיומים והפחדים שמפחדים אתכם, כי ד' ילחם לכם, השכימו והעריבו עליהם והם כלים מאליהן, ואולם בהיות שבודאי לכל העם בשגגה הוא שרצונם להתדמות להחפשים מחסרון ידיעתם שיש בזה איסורים חמורים וחרמות מגאונים קדמונים, חפץ אנכי לקוות כי אם אך תגידו להם דבר חוק ומשפט יקבלו באהבה עליהם את הדתן ולא יתנו כתף סוררת כי כל העדה כולם קדושים ושלום על דייני ישראל וכל ישראל כנפש המתאנח גונח ודואג על שמועות כאלו כי באו ומצפה להרמת קרן התורה הקדושה: מברככם בברכת אהרן וואלקין: סימן ז. ב"ה ט' אדר תרס"ט להרב וכו'... אב"ד דעיר... ע"ד שאלת כת"ר אם רשאי כהן למחול לקרות הישראל לפניו, ואם הלוי רשאי לקרות אחר ישראל גדול, הן כל יקר ראתה עינו בדברי הפוסקים, עד שכמעט לא הניח מקום לפני, ובכ"ז אשלח לו בזה דעת תורה לדעתי הפעוטה היאך נוטה הדין מן הש"ס, הנה בכתובות (דכ"ה ע"ב) על מה שאמרו התם בגמרא מוחזקני בו שהוא כהן כו' שקרא אחריו לוי, כתב רש"י בד"ה שקרא לפי' השני וז"ל שבמקום שאין כהן אם רוצה לקרות ישראל לפני לוי קורא ודוקא דאין שם כהן אבל היכי דאיכא כהן לא נתפרדה החבילה ולא יקרא ישראל גדול לפני לוי והכא כהן אחרינא איכא התם כו' עכ"ל, ולכאורה אינו מובן מה שהוצרך לסיים דהתם מיירי בדליכא כהן אחר, דהא אפי' במקום דאיכא כהן נמי רשאי לקרות גדול לפני כהן וכמו רב דקרי בכהני ואפשר שרש"י סובר כשיטת רב עמרם ורב נטרונאי גאון בטור (או"ח סי' קל"ה) דכהן קורא ראשון בכ"מ אפילו היכי דאיכא גדול הדור וכמנהג שלנו, ולזה הוצרך לסיים דמיירי התם בדאיכא כהן אחרינא דאל"ה אין ראיה ממה שקרא אחריו לוי, דשמא היה הראשון ישראל גדול, דשרי נמי ללוי לעלות אחריו, ורק משום דמיירי התם דאיכא נמי כהן אחר, והיכי דאיכא כהן אסור לישראל אפילו גדול להיות ראשון: וכן אמנם יש להוכיח נמי מסוגיא דגיטין דנ"ט דהיכי דאיכא כהן אסור לישראל לעלות ראשון, דהנה בב"י (או"ח שם) הביא בשם מהר"י קולון דהא דאמרי' דבית הכנסת שכולם כהנים יקרא ישראל, היינו למ"ד כהן קורא ראשון מדרבנן אבל למ"ד דאורייתא לא, ובדרישה שם הקשה ע"ז דהא בגיטין שם מבואר דלכו"ע דאורייתא הוא דכהן קורא ראשון, דבהדיא אמרינן התם א"ל אביי לרב יוסף מפני דרכי שלום דאורייתא הוא, וקושיא כזאת הקשה נמי המג"א (או"ח סי' ר"א) על מה שכתבו התוס' (חולין פ"ט) דישראל שקרא ראשון אינו מחויב בעשרה זהובים מפני שדרשה דוקדשתו אינו אלא אסמכתא, וע"ז הקשה דהא בגיטין מבואר דלכו"ע הוי דאורייתא ע"ש, ומה שנ"ל בזה דלבד דלאו כו"ע סברי דאורייתא אלא אדרבה דמהתם אפשר להוכיח דדרבנן הוא, דבלא"ה יש להבין דמביא התם בסוגיא כמה אמוראי דילפי כל אחד מפסוק אחר, רב מתנה יליף מקרא דויתנה אל הכהנים בני לוי, ופרש"י דקרא בקריאה מיירי וז"ל ויתנה שיקראו הכהנים והדר בני לוי, ר' יצחק נפחא יליף מועשו הכהנים בני לוי, רב אשי יליף מבני עמרם אהרן ומשה, וחיא בר אבא יליף מקרא דוקדשתו, וקשה לכאורה בשלמא רב מתנה יליף שפיר, דקרא דויתנה מיירי בקריאה, שנתנם לקרות בה וכפרש"י, הרי שבהדיא צותה התורה לקרות כהנים והדר לוים, אבל לאינך מ"ד דקראי דידהו לא מיירי כלל בקריאה, מנ"ל למילף כי בקריאה כן הוא, ולכן נראה ברור דבלא"ה יש להבין בעיקרא דמלתא דפריך הש"ס התם מנה"מ, ובע"כ דהש"ס לא רצה בזה להביא מאיזה קרא הוא, דהא באמת בקריאה לאו מן התורה הוא וכדקתני להדיא במשנה דמפני דרכי שלום הוא, ורק משום דרבנן ודאי לא יתקנו היפך מן הסדר הרגיל בכ"מ, וכשתקנו שכהן קורא ראשון מספחא ראו חכמים שלענין שארי דברים מקדמינן לכהן והדר ללוי, ולהכי תקנו גם בקריאת התורה כן, וע"ז פריך הש"ס מנה"מ, כלומר לענין איזה דבר מצינו בתורה שהקפידה להקדים לכהן והדר ללוי, ולכן כעין זה תקנו גם בקריאת התורה, אבל איה"נ שלענין קרה"ת אין שום רמז בדאורייתא מי קדים, ועיקר הקדימה שבקרה"מ אינה אלא דרבנן ועיין מה שכתב המהר"ם שי"ף, וע"ז פריך אביי בשלמא לאידך מ"ד שפיר נוכל לומר דעיקר הדין הוא מפני דרכי שלום, וקראי דידהו אינם כ"א לראיה דכל היכי דאיכא להקדים, ראוי לתקן כעין דאורייתא, להקדים כהן ברישא, אבל לרב מתנה דיליף מקרא דויתנה, שפסוק זה מיירי בקריאה, הרי לדידי' גם קרה"ת גופה הקפידה תורה דכהן קדים ומדאורייתא הוא, וא"כ איך קתני במשנה דמפני דרכי שלום