זקן אהרן חלק א רח

סימן צט. ב"ה מוצש"ק פ' נח ד' חשון תפר"ח פינסק. כבוד ידידי הרב וכו' מוהר"ר איסר יהודה אונטאערמאן שליט"א רב בליווערפול. בתשובה על מה שהעיר כ"ת ליישב דברי הנתיבות סי' א' במה שהקשה על הרמ"א שכתב דהעדים שהעידו עדות שקר והוזמו והיציאו ממון על פיהם וכו' מחייבין אותם לשלם, והק' הנתיבות דהא בני מלקות נינהו שפוטר מתשלומין שמדינא דגרמי ומה דאמרי' בכתובות רפ"ג בפירוש רבתה תורה עדים זוממין לתשלומין, זהו דוקא בממון שחייבין מכח כאשר זמם אבל ממון דהכא לאו מכח כאשר זמם הוא אלא מכח דינא דגרמי המלקות פוטרן ע"ש, ובחבורי חשן אהרן כתבתי ליישב קושית הנה"מ דהרמ"א כתב דינו בזה"ז דאין דנין דיני מלקות וכמ"ש הש"ך חו"מ סי' של"ח גבי לאו דחסימה דמה שנאמר שם הטעם דמשו"ה אם חסמה משלם לבעלים ד' קבין לפרה ולא אמרי' דהמלקות פוטר מתשלומין משום דאין החיובים באים כאחד דמשעת משיכה נתחייב במזונותיה והמלקות אינו חייב עד שידוש, וכתב ע"ז הש"ך דטעם הזה לא הוצרך כ"א בזה"ב שהיו דנין דיני מלקות אבל בזה"ז שאין מלקות נוהג לא נצרך לזה דקי"ל דחייבי מלקיות שוגגין חייבין, ואמנם כ"ת העיר ע"ז דהא גם בזה"ז עלינו לחוש לשמא יבנה ביהמ"ק ויוקבעו בתי דינין ויתחילו שוב לדון דיני מלקיות ויהיה ביכולתם לענוש גם על העבירות שנעשו קודם לכן, אלא דבשארי עבירות ודאי דלא יענישו עליהם מלקות גם כשיבנה המקדש משום דהוי התראת ספק למתרה ולמותרה דלא עלה על דעתם שיוקבעו בתי דינים לדון, אבל בעדים זוממין שא"צ התראה א"כ אם מחר יקבעו בתי דינין יוכלו לענוש גם על ההעדאות שהעידו והוזמו לפני כן, ולכן הרמ"א דקאי בדין עדים זוממין שפיר הקשה כה"מ עליו דיופטרו מתשלומין ע"י המלקות שיחויבו כשיבנה המקדש, ואין זה ענין לדינו של הש"ך דמיירי בשאר מלקיות: והנה כ"ת הבין דהא דעדים זוממין א"צ התראה הוי הכוונה שאפי' אם בשעה שהעידו עדות זו ידעו העדים וגם הב"ד שודאי לא יתחייבו מלקות ולא התירו עצמם כלל לעונש זה אפ"ה כשיבוא האפשרות להענישם ע"ז, מענישין איתם, וזה אינו, אלא הכוונה בעדים דעדים זוממין א"צ התראה פי' שאפי' בלא התראה נמי המותרים דמי, דבכל שארי עבירות בעי' שגם הב"ד יודעים שהזיד זה בעבירה ולכך הצריכו התראה, דבלא התראה לא מלקינן דשמא לא ידע העושה שמחויב מלקות ולא התיר עצמו לזה, ואילו בעדים זוממין חידוש הוא שחידשה תורה שאפי' בלא התראה הוו נמי כמותרין ואמרי' שידעו והזידו ומלקינן אותם אע"ג דאנן מספקינן שמא לא הזידו כלל, אבל היכי דאנן סהדי שהעדים חשבו להיפוך שודאי אינם בני מלקות וכגון בזה"ז דלא דייני' כלל לדיני מלקות וברור לנו שהעדים לא התירו עצמן למלקות ולא אסקו אדעתייהו שיבנה ביה"מ בימיהם, בכה"ג ודאי שאפי' עדים זוממין פטורין מעונש, דרק התראה לא בעי ובלא התראה חשבינן להו כמותרים ואין חסר אצלם התראה, אבל היכי שאנן סהדי שיודעים להיפוך שודאי לא יתחייבו אי"א להלקות גם עדים זוממין וז"ב: וכן נראה לומר דבעבירה הצריכה התראה אם יתרו לעובר בזה"ז. מהרה יבנה המקדש ותתחייב מלקות ג"כ לא יתחייב ע"י התראה זאת אם יבנה המקדש אפי' למ"ד התראת ספק שמה התראה, משום דבעי' שיתיר עצמו לעונש זה ובשביל התראה בזה"ז אי"א לומר שהתיר עצמו לעונש, אם קיבלה, וכן מוכח לשון הש"ך שם בסימן של"ח שכתב דבזה"ז הוי כלא התרה, ומשמע ברור דאפי' התרו לא מהני דחשיב כמו לא התרה ע"ש, וכל זה לא שייך אלא בעדים שהעידו על כהן בזה"ז שהוא בן גרושה וחלוצה דבזה"ב בני מלקות הם, אבל בנידון דרמ"א בעדים שהעידו והוציאו ממון על פיהם והוזמו לא שייך לפוטרם בזה"ז מתשלומין מדינא דגרמי משום דקים להו בדרבה מיני' לכשיבנה המקדש, דהא כשיבנה המקדש ידונו אותם בקנס דכאשר זמם ולא יחויבו מלקות ודאי, דהא קי"ל עדים זוממין ממונא משלמי מילקא לא לקי, וא"כ היכי שייך לפוטרם השתא משום זה מתשלומין דדינא דגרמי, ומזה יוצא לנו לדבר פשוט שגזה"ב היו עדים זוממין מחויבים לשלם ממון אחר שהזיקו בשעת הגדתם נשקר, משום דלא קים להו בדרבה מיני' כלל כיון דלאו בני מלקות נינהו דמשלמי קנם דכאשר זמם למה דקי"ל ממונא משלמי, ומזה חוזרת ומסתעפת הקושיא על הנה"מ מדרך אחר: ואפי' אם נניח דבמקום דשייך, כשיבנה המקדש יחויבו מלקות גם על העבירות שעשו מקודם, גם אי"א פטור ממון עי"ז מתרי טעמי, חדא דלא שייך בזה לומר שיחויב מלקות ולא ממון משום דקלב"מ, דנהפוך הוא שבכה"ג אין כאן בדרבה מיני' אלא אתגורי מיתגר דיפטר מממון משום ספק שמא יבנה המקדש ויהי' חייב מלקות, והא דאמרי' בכ"מ היכי דאיכא ממון ומלקות דמילקי לקי וממונא לא משלם היינו היכי דב' העונשין הללו אפשר לענוש מיד, בזה אמרי' דעבדי' החמירא היינו המלקות אבל במקום דהממון אפשר לחייב מיד ודאי והמלקות לכשיבנה ביהמ"ק בכה"ג ממונא חמור מספק מלקות וכל אחד הי' בוחר מרצונו לפטור מלשלם ממון מיד וליכנס לספק דמלקות לכשיבנה ביהמ"ק, ולכן בכה"ג מטעם קלב"מ עלינו לחייבו יותר בממון דבכה"ג הוי ממון חמירא, ודומה לזה כתבו הראשונים בכתובות דמשו"ה אמרי' דעדים זוממין ממונא משלמי ולא לקי דכיון דמלקות דידהו קיל דדיינינן להו בלא התראה, ולגבי מלקות קלים כאלו הוי ממון חמירא ע"ש, וא"כ כ"ש דחיוב מלקות כאלו שיחויבו לכשיבנה ביהמ"ק דממונא משלם מיד חמירי מינייהו, ולפ"ז מדין קלב"מ גופא נימא בהו ממון משלם, ועוד דאפי' אם נימא דאפ"ה הוי מלקות החמורה אפ"ה אין זה סברא שיופטר כעת מממון משום שמא יחודש הדבר ויחוייב מלקות דאין לב"ד אלא מקומו ושעתו וכיון דהשתא בזה"ז אין מלקות אי"א למפטרי' מטעם שמא יחודש הדבר ויחויב מלקות ובאין עוד: הנני ידידו המברכו בברכת אהרן וואלקין. סימן ק. ב"ה אח"ס תפר"ח פינסק. כבוד ידידי הרב וכו' מהור"ר יוזפא דאווידאווסקי שליט"א רב בצערנאוויץ. מה שהקשה כ"ת ע"מ שהעליתי בחבורי חשן אהרן סימן מ' דאודיתא אינו מועיל כ"א כשהודה לו שעצם הדבר הי' של הקונה מתחלה אבל אם לדברי המודה עצם הדבר שלו הי' ורק שהודה שכבר נתחייב לו וכ"ש כשבא