זקן אהרן חלק א רו

שאינם מתוועדים עם בקרוב ולכן לא מיפסל החליצה כ"א מטעם דאינם אלא תרי אבל לא מטעם דבטלו כולם, ב) י"ל כשיטת הרי"ף הובא בחו"מ סי' ל"ו דגבי עדים נמי כשהכירו הכשרים בהפסולים הוא דבטל כל העדות אבל אם לא הכירו בהם לא בטלו הכשרים, והוה"ד לגבי דיינים דילפי' מעדים, וי"ל דהמשנה מיירי כשלא הכירו בקורבתו דשלישי ולכן לא מיבטל עדותם, עכ"פ איך שיתפרש המשנה, לדינא ודאי דקי"ל שגם לגבי דיינים בטלו כולם כשנמצא אחד קא"פ וכמפורש ברמב"ם ורשב"א הנ"ל, ואין ספק אם האחרונים הוו חזי לדברי רמב"ם ורשב"א הוו הדרי ממחלוקתם בזה, ובמה שכתבתי אין מקום עוד גם לטענה שניה שטען כ"ת דנצרפו היינו תרי דייני הצירוף שיושבים למילוי בהדי דיינים הכשרים ואכתי יהי' בזה ב"ד של שלשה כשרים, דלמ"ש הנהו שנים שמוסיפין למלויי בהם חמשה כיון דמתחלה לא נבררו שנים הללו לדיינים אלא למלויים בעלמא וגם היכירא עבדי בהו שאינם דיינים, שאינם יושבים כ"א במקום מיוחד רחוק מן הדיינים ולא בשורה אחת עם הדיינים ודאי דלא הוה שם ב"ד עליהם אפי' אם הם היו מתכוונים להיות דיינים, כ"ש בכה"ג דנ"ד שדיינים הנוספים גופייהו אינם מכוונים כלל להיות דיינים אמיתיים, ועיין בב"ש סי' קס"ט דדייני הצירוף אינם מצטרפים, וממ"נ אם דייני הצירוף אינם נחשבים לב"ד שוה עם הדיינים האמיתיים העקריים היאך הם יכולים להצטרף כעת עמהם אחרי שדיינים העקריים שבדידהו תליא מלתא לבחור את אשר יבחרו לא בחרו בהם והרחיקום מאתם לישב במקום מיוחד, ואי נימא שבכ"ז אפשר לצרף אותם ומשום דגם הם נחשבים ב"ד שוה עם הדיינים האמיתיים א"כ כי נמצא אחד קרוב יפסלו גם הנוספים, דכל עיקר הטעם מה דבנוספים אין פוסל קורבה או שאר פסול ולא אמרי' דכיון דאית בהו פסול יגררו לפסול גם לדיינים העקריים, היינו משום שאינם בחבור אחד עם העקריים וכמש"ש הב"ש אבל אם היו בחבור אחד אז הוי פסלי' לכל הב"ד אם הי' נמצא פסול גם בנוספים לבד וכמ"ש הריטב"א ביבמות שם דמשו"ה אמר רב שמואל גר אנא ופסול הוא אע"ג שלא הי' כ"א מדיינים הנוספים דהיינו משום דלכבודו של רב שמואל לא הקצוהו להרחיקו מהב"ד האמיתיים אלא נתוועדו להיות בחבורה אחת עמו ולכן אע"פ שהי' מהנוספים אפ"ה פוסל קורבה ופוסל גם לכל הב"ד ע"ש, ולכן נ"ל ברור לדינא דבנ"ד החליצה פסולה ועיין בפ"ת אה"ע שם שהביא בשם הישועות יעקב בעובדא כה"ג ששנים מג' הדיינים היו שני בשני ולא עלה על דעתו לצרף הנוספים, יתן ד' שלא יצטרכו בנות ישראל לחליצה ויבום ושלום על דייני ישראל: כנפש המברכו בברכת אהרן וואלקין. חלק חושן משפט. סימן צח. ב'"ה יום ג' ח"י חשון תרפ'"ו פינבק. כבוד ידידי הרב וכו' מהו' יוזפא דאווידאווסקי שליט"א רב דצערנאוויץ ע"ד שאלתו איך שהופקד אצלו מעות ת"ת שני שטרות בנות עשרה דולאר כ"א, הניחם במקום מיוחד לא במקום שמעותיו שלו מונחות, ואח"כ החליף שטר אחד של עשרה דולאר על מעות קטנות והניח את הקטנות במקום שמעות הת"ת מונחות ולבסוף נגנבו בלילה מעות של ת"ת, ונסתפק אפוא כ"ת אם יש לפוטרו מדין שמירה כדין מעות של צדקה דפטור מטעם דלשמור ולא לחלק לעניים, ותמיהני מה מקום לספק זה, דהנה אם כ"ת עצמו אינו גבאי ת"ת הממונה לחלק הכספים להתלמדים אלא שיש גבאים אחרים הממונים ע"ז והגבאים מסרו המעות לכ"ת לשומרם, ודאי שאין זה שום דמיון לההיא דלסמיר ולא לחלק, דהפטור הוה התם מטעם דהוי ממון שאין להם תובעים דלכ"א מן העניים מצי מדחי ולומר שלא אתן לך כ"א פרוטה, אבל הכא הגבאים תובעים לכ"ת והוי שפיר ממון שיש לו תובעין, אלא אפי' אם כ"ת עצמו הוא הגבאי הממונה לחלק, אפ"ה כיון דהוצאת ת"ת מיקץ קייצי לכל מלמד כקצבתו, בכה"ג הוי שפיר ממון שיש לו תובעין וכדאמרי' בב"ק שם בסוגיא זאת שאני עניי דפומבדיתא דתיקן קייצי, ומבואר נמי בחו"מ סי' ש"א דכל היכי שהממון מופקד לצורך עניים ידועים וחלק כל אחד ידוע וקצוץ חייב השומר ע"ש, ועוד דמעיקרו אין זה כלל ממון עניים, דממון עניים לא מיקרי כ"א באופן שרק המעות הללו שייכים לעניים ואם נגנבו או נאבדו ההפסד לעניים אבל הגבאים והצבור מחויבים לשלם אחרים תחתיהם, שבכה"ג אין תובעים אחרים כ"א העניים עצמן ומצי לדחות לכאו"א, אבל מעות של ת"ת, דהגבאים הם הערבים להמלמדים בעד שכירתם כפי אשר השוו ביניהם וגם אם נאבדו המעות אין ההפסד למלמדים אלא הגבאים מחויבים לשלם אחרים תחתיהם ונמצא דהמעות הם של הגבאים והם התובעים וכמ"ש הנתיבות שם להדיא דבכה"ג הוי מעות של צבור והצבור הם התובעים וחייב ע"ש: והנה לכאורה הי' אפשר לפוטרו מטעם אחר, דהא ודאי שכ"ת אינו נוטל שכר על שמירתו וא"כ אינו אלא שו"ח דפטור על גניבה, ואין לחייבו נמי מטעם דמצוה קא עביד ואיכא פרוטה דרב יוסף כדין מלוה על המשכן ועוסק בהשבת אבידה דהוה ש"ש משו"ה, דהכא אין שום מצוה, דהמצוה אינו כ"א ההלואה או ההשבה אבל להיות גבאי על הצדקה אין זה מצוה וכמ"ש התומים ונה"מ בסי' ע"ב, דאי גם להיות גבאי וממונה הוי מצוה היה מוטל חיוב על כל אדם להיות גבאי כמו שמחויב על עצם הצדקה, וכן פסק בתשו' שער אפרים להדיא דגבאי צדקה אינם כ"א שו"ח, ובשו"ע חו"מ סי' ע"ב סעיף ה' פסק המחבר דנאמני הקהל אינם כ"א שו"ח, ואם כי בחבורי חשן אהרן סי' ע"ב דחיתי ראיית התומים ונה"מ והעליתי דהוי ש"ש ומטעמים שבארתי שם ואכ"מ. אבל למעשה מי יבוא לחלוק על הפוסקים הללו, אכן באמת זה אינו דנהי דהנאה דמצוה ליכא הכא אבל אכתי הוי ש"ש מטעם הנאה דשימוש המעות דהא לא ניתן לו מעות צרורין אלא מותרין ורשאי להשתמש בהן וא"כ הוי ש"ש מטעם הנאה זאת, ואין לומר דדוקא במפקיד מעות של עצמו כשהן מותרין רשאי להשתמש, דכיון שהמפקיד הם בעלים על המעות והם גילוי דעתם דניחא להו שהנפקד ישתמש דאחרי שנתנו מותרים הוי כנתנו רשות בפירוש, משא"כ במעות של צדקה, הא תינח אם היחידים המנדבים