זקן אהרן חלק א רה

ואדעתא דהכי שלא יהיה לו שום תועלת לא הוי יהיב ה"נ נימא גבי יבמה אילו הי' עולה על דעתה ספק זה שמא ימות בעלה ותזקק למוכה שחין לא היתה מתקדשת לו, ומתרץ דשאני הכא דאף אם היה הספק הזה עולה על לבה היתה מתקדשת לבעלה זה השלם על הספק שאם ימות תזקק להמוכה שחין דהוי בעל כל דהו ואשה ניחא לה בכל דהו, משא"כ נגזל הגר שאם ימות ולא יהיה לו שום כפרה ודאי דלא ניחא לו דלשדי זוזי בכדי, ושפיר הוכיח מינה המהר"מ מרוטנבורג ז"ל במומר דא"צ חליצה כיון דהתם ליכא הנאה כל דהו והנאה כל דהו ודאי בעינן, וא"כ יוחזר ההיתר בנ"ד כיון שמצד התנאים שלא יוכלו להתקרב זל"ז לא הוי זה גם הנאה כל דהוא ואדעתא דלא יהיה לה שום הנאה ודאי דלא קדשה נפשה, אבל לבי מהסס להתיר, ואף כי בתה"ד סי' רכ"ב ומוהרי"ק סי' פ"ה ובשו"ת מוהר"י מינץ סמכו בשעת הדחק להקל במומר כהגאונים, אבל בכל התשובות הללו הי' עוד צד אחד להתיר וכגון במוהרי"ק הי' עד אחד שמת היבם וצירף דעת הגאונים להתיר אפי' במקום שנהגו להחמיר שלא להאמין עד אחד ביבם, אבל בהיתר דמומר לחוד לא סמך שום אחד מהפוסקים להכריע נגד רש"י שאוסר במומר ונגד הב"י שהרעיש על הגאונים המתירים, ואף אם גם בנ"ד יש כמה סניפים היינו סניף דלא היה לו גבורת אנשים, ומה שהוא במקום אחר דאי"א להתקרב, אבל הא תינח אם הי' לפנינו בירורים על כל אלו אכן אחרי שכ"ת לא הזכיר שום בירור א"כ מי יאמין לה שלא היה לו גבורת אנשים, ואם הי' לו באיזה מדרגה, אם לא הי' יכול לבעול כלל או רק שלא הי' יורה כחץ שיהא ראוי להוליד, וחסרון כזה אינו חסרון כ"א לענין הולדת בנים אבל לא לענין קדושי טעות וגם בסניף דעוזב דת יש חסרון בירור, והלא לאו מר בר רב אשי חתום על עדות זו לומר שכל הד' אחים הם כולם מכת הבאלש' וכולם עוזבי דת הם, ומעצמו קשה לשער שכולם נכנסו בכת הזאת אך שרק צעירים יכנסו שמה, ובד' אחים נמצאו גם באו בשנים, ובלי עדות וראיה ברורה כלום אפשר להוציא אדם מחזקת כשרותו, ואף אם הם היו כולם מכת הנ"ל אכתי יש לפקפק אם עוזבי דת הם באשר כאמור לעיל הרבה מהם יהודים בסתר ואינם מקפידים על נשותיהם אם יתנהגו בכשרות, וא"כ נפיל היתירא דמוהר"ם מר"ב דבמומר ודאי דלא ניחא לה כיון שיסירנה מאחרי ד', דבבאל' בכמה מהם לא שייך זה, ומכל הפיקפוקים הללו לא ירד בני עמכם הפעם ולבי מהסס להצטרף להיתר, אילו היה הכל מבורר שבעל הראשון הי' חלוש בגבורת אנשים, וגם אילו הי' נתברר שכל הד' אחים כולם עוזבי דת הם, אן אפשר הי' מקום להתיר כדברי כ"ת, ואף כי מאוד לא נעים לפני לעבור על דברי כ"ת שכתב להתיר בלא פקפוק ובשביל זה התאמצתי בכל האפשר לקיים דברי כ"ת, אבל מה אעשה תורה היא באיסור חומר דערוה ושערי היתר ננעלו ממני לפי שעה וד' יעמידנו על האמת ושלום לכ"ת: כנפש המברכו בברכת אהרן וואלקין. סימן צז. ב"ה יום ב' סיון תרפ"ט פינסק. שלו' וברכת החג לכבוד הרב וכו' מהור"ר יעקב זאלצמאן שליט"א הגאב"ד בדעמבראוויץ. על שאלתו דבר החליצה ששנים משלשה דיינים העקריים היו קרובים ול"ז שני בשני, והנה לית דין צריך בושש שחליצה זאת פסולה, ומשנה מפורשת הוא ביבמות ר"פ מצות חליצה, מצות חליצה בשלשה דיינים ושלא יהיו קרובים זל"ז, וגם בספרי איתא ומנין פסול קרובים בדיינים כמו בעדים אמרה תורה הרוג עפ"י עדים הרוג עפ"י דיינין מה בעדים לא יהי' שום קורבה אף דיינין לא יהי' שום קורבה, ואפשר גם לתת טעם לזה, דהא שני קרובים אין מונין להם רק אחד דכחד חשיבי וכמ"ש הריב"ש סי' תי"ג הובא במ"ל הלכות עדות פט"ז, וכ"ה ברש"י יבמות דק"ד במשנה נמצא אחד קרוב ופרש"י ונשארו ב', וא"כ אם בהדי הנך ג' דיינים הוי שנים קרובים דאין מונין להם אלא אחד, תו ליכא בזה אלא שני דיינין, ומצות חליצה הא לא הוי פחות משלשה כמפורש במשנה שם ולית מאן דסובר שיועיל לדין חליצה בפחות מג', דאין הלכה כאותו הזוג ר"ש ור' יוחנן הסנדלר דמכשירין וכמבואר בש"ע שם, ואפי' דיעבד אם עבוד חליצה בתרי פסולה כמ"ש הרא"ש שם: וגדולה מזה נראה ברור לדינא דאם נמצא אחד מהשלשה קרוב דבטל כל הב"ד וכמו לגבי עדים דכשנמצא אחד קרוב דבטל כל העדות הוה"ד לגבי דיינים, ואע"ג שהאחרונים נחלקו בדין זה אם גם בדיינים אמרי' הכי ועיין במ"ל פט"ז מהלכות עדות ובקצוה"ח סי' ל"ו, ובמ"ל שם הוכיח מלשון רש"י דיבמות דק"ד חלצה בשנים או בשלשה ונמצא אחד קרוב או פסול חליצתה פסולה, ופרש"י דהדר הוי להו שנים אלמא דלא נתבטל כל הב"ד ע"ש, אכן אפי' לו נניח שדעת רש"י כן הוא דבדיינים לא אמרי' דבשביל הפסול נפסלו גם הכשרים, אבל לדינא ודאי דלא מצינו למיפסק כן אחרי שגדולי הפוסקים הראשונים סברי להיפך, דבדרכי יוסף חחו"מ סי' ז' הביא תשובת הרשב"א מ"ש בתשובה כת"י כלל ה' סי' ס"א דאפי' לשמואל דס"ל דשנים שדנו דיניהם דין אם דנו ג' וא' קרוב כיון דמקצת ב"ד פסול בטל הדין דומיא דעדים ע"כ, ודברי הרשב"א הללו לא ראו כל האחרונים שחולקים בדין זה, גם בתשובת פאר הדור והרמב"ם סי' ק"פ מפורש שדיינים שווים לעדים בכל דבר ואם נמצא בהם קרוב או פסול הכל בטל, וכיון שהרמב"ם ורשב"ם בחדא שיטתא קיימי ודאי דקם דינא הכי, ובשגם שמרש"י גופא אין שום ראיה דסובר להיפוך, דהנה לשון המשנה ביבמות שם כך הוא חלצה בשנים או בשלשה ונמצא אחד מהם קרוב או פסול חליצתה פסולה ר"ש ור' יוחנן הסנדלר מכשירין, ומלשון זה מוכח להדיא דהני תרתי דינים חלצה בשנים או בשלשה ונמצא קא"פ, טעם פסולייהו אחד הוא משום דליכא ב"ד של ג', דאי נימא דבחלצה בשנים יהי' הטעם משום דליכא ב"ד של ג' ובנמצא קרוב או פסול משום דליכא ב"ד כלל, לא הו"ל למיכללינהו בחד בבא ומדכללם התנא בחד בבא מכלל דגם טעם פסולייהו חד הוא משום דליכא ב"ד של שלשה, ומחמת זה הי' מוכרח רש"י לפרש בנמצא קרוב או פסול נמי מטעם דבצר להו חד ולא נשאר כ"א תרי ובמשנה גופא יש לפרש בתרי אנפי, א) עפמ"ש הגינת וורדים כלל א' סי' ב' דהא דדייני חליצה פסולים כולם אם נמצא אחר קרוב או פסול היינו דוקא כשהדיינים הכשרים צירפו אותו להתוועד יחדיו אבל אם הם לא צירפו אותו אלא שהוא יושב עמהם ע"ד עצמו אף שהוא מתכוון להיות דיין לא בטלי הכשרים על ידו, והוכיח כן ממ"ש הטוחו"מ סי' ל"ו בשם הרא"ש וכ"פ המחבר שם שאם הזמין המלוה עדים כשרים ועמדו שם קרובים או פסולים אפי' אם כיוונו להעיד ובאו והעידו בב"ד לא נתבטלו עדות הכשרים כיון שייחד את עדיו לאו כל כמינייהו להפסיד לזה, והרי למדנו דכשיש בירור דלא הזמין הפסולים לאו בדידהו דעדים תליא מלתא אפי' שהקרובים כיוונו להעיד, וה"נ בדיינים אם הדיינים כשרים מבררים ביניהם שאינם מהוועדים עם הקרוב ואף שהוא חושב להצטרף עמהם לאו כל כמיני' ע"ש. ולפ"ז י"נ נמי דהמשנה מיירי בכה"ג שהכשרים ביררו ביניהם