זקן אהרן חלק א יט

דחולק דמהני, ובשגם דגם רוב העיר מסכימים לתקנת הגבאים וכמ"ש כת"ר, דפשוט אצלי שיכולים לתקן תקנה זאת ולהפקיע זכות בעלי המקומות הללו שאינם נזקקים לתקנות הגבאים ולמוכרן לאחרים, וגם הודעה והתראה א"צ אם אי אפשר לעשות כן כנלע"ד, ועיין בתשובת שיבת ציון סי' ק"ז שכתב דרשאים הגבאים להשכיר מקומותיהם מ"ש, אכן לענ"ד אם השכירות לא יספיק רשאים גם למכור וכפי הטעמים שכתבתי ותו לא מידי: וד' יסייענו לכוון האמת כנפש ידידו המברכו בברכה אהרן וואלקין. סימן ו ב"ה יום ב' י"ז אדר שני תרפ"ז כבוד ועד הרבנים דק"ק לונדון הבירה וביחוד להמזכיר הרב ר' צבי פערבר שליט"א בדבר שאלתכם על שלשה פשעים אשר אלו הם המורדים מחריבי קרתא רוצים לתקן (לסכן) ולהנהיג בעירכם, ה"ה: א) לעשות תפלתם קב"ע קול באשה ערוה ולהעמיד נקבות לשורר עם החזן בבהכ"נ, ב) לנגן בעוגב (ארגיל) בימי החול בשעת חופה, ג) קאנפערמאציאן לנערות (חג הבגרות) בבהכ"נ, ועי"ז תערובות אנשים ונשים, זוגות זוגות בחור ובתולה גם יחד באים לחוג את חג זבת משפחה בהמון חוגג, מה אומר ומה אדבר, אין די מלים בפי לתאר את חומר האיסור וגודל המכשלה שיש בזה, כי אפי' אם היו הדברים הללו מצד עצמן דברים המותרים לגמרי, וגדולה מזו שאפי' היו דברים שיש בהן מצוה, אפ"ה עכשיו שעושים כזה שארי האומות שאינם מבנ"י, וגם רשעי ופושעי ישראל גופייהו, אלו הם הרעפארמער, שוב אסור זה לפנינו מדאורייתא וכמבואר בספרי (פ' שופטים) והובא שם ברש"י ז"ל עה"פ ולא תקים לך מצבה אשר שנא ד' אלהיך, אף שהיה המצבה חביבה בימי האבות, מ"מ עכשיו שנאוי מפני שעשו אותם האומות ג"כ חק לעבודתם ע"כ, ובכן גם העבודה הזאת אף אם מצד עצמם היו חביבים לפני המקום כמו אשר סבורים הנהו בריוני הבאים לתקן, בכ"ז עכשיו שכבר עושים כן שארי האומות וגם הרפפארחפער בבתי תפלתן, וכל כוונת המתקנים החדשים הוא רק להתדמות לעכו"ם ולפושעי ישראל, עושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס, מביאים אש זרה לעבודת הקדש, לזנות את בית יעקב, ואומרים שהם באים לפאר ולרומם את בית אלוקינו במקהלה נאה ובעבודות יפות, בודאי ששוב אסור לפנינו דבר זה מה"ת מלא תקים וגו' אשר שנא, וכל זה אפי' כשהיה עצם הדבר מצוה, אפ"ה לאחר שרשעים משתמשים בהם, נעשה שוב הדבר שנאוי משוקץ ומתועב, וכ"ש בדברים הללו שהדברים מצד עצמן יש בהן איסור גדול וכמו שנבאר: א) קול באשה ערוה, אפי' כשהוא בבית פרטי לא בבהכ"נ וגם לא בשעת תפלה, איסור גדול הוא וכמאמרם בסוטה דמ"ח אמר רב יוסף זמרי גברי ועני נשי פריצותא, זמרי נשי ועני גברא כאש לנעורת, ולמאי נ"מ לביטולי הא מקמי הא, ומשמע מהש"ס שיש חיוב לבטל הדבר וכמ"ש "לבטולי" הא מקמי הא, אלא שאם אין שומעין לט לבטל שניהם נקדים לבטל את זה שהוא כאש לנעורת, ורק לענין קדימה הוא דאיכא חילוק בין זה לזה, אבל לענין עצם החיוב אין חילוק ואפי' בזמרי גברי ועני נשי נמי יש חיוב לבטל אע"ג שאינו אלא משום פריצותא, וכ"ש בנ"ד כשמזמרים עם מקהלה דיש בזה נמי זמרי נשי ועני גברא, דכן הוא מחוקי הזמרה לפעמים שהנשים מתחילות לזמר איזה נגינה והש"ץ עם המקהלה עונה אחריהם דהוי כאש לנעורת. וכל המצוות נדחות מפני חטא דהרהור עבירה כמ"ש החת"ס בתשובה (חחו"מ סימן ק"צ), וזה הוא אפי' בבית פרטי ושלא בשעת התפלה, דהא בש"ס לא הוזכר באיזה מקום ובאיזה שעה הוי הזמר וגם פשוט בטעמו כיון דהוי משום אש לנעורת או אפילו משום פריצותא, ודאי דבכ"מ אסור, וא"כ צא ולמד מזה עד היכן גדול החיוב להרחיק שיקוץ ותיעוב כזה ממקום קדוש, ואפי' שלא בשעת תפלה, וכ"ש בשעת קר"ש ותפלה דיש בזה איסור מוסיף להזכיר שם שמים בשעת מעשה, שאפי' בדיעבד לא יצא ידי קר"ש וחוזר וקורא בלא ברכה כמ"ש האחרונים, ואפי' באשה פנויה אסור לשמוע קולה כמ"ש המג"א (סי' ע"ה), ובתולות דידן שכולם בחזקת נדות הן לעולם אסור לשמוע קולן אפי' שלא בשעת קר"ש וכמ"ש הפמ"ג שם, ומי זוטר מ"ש החת"ס שם בעובדא שרצו לקבל פני הקיסר בבהכ"נ במינים ועוגב והבתולות יעמדו בעזרת נשים לעזור להמנגנים, וכתב לאסור מה"ט שאנו מוזהרים שלא לשמוע קול זמר אשה אפילו פנויה שאינה נדה וערוה בשעה שאנו קורין קר"ש ובשעת התפלה כמבואר באו"ח ומג"א, כי אנו מאמינים שכל תפלה או שבח והודיה שמתערב במחשבה ההיא שום הרהור אפי' באשתו לא תעלה במעלות לפני השי"ת ולא תקובל לרצון, ואם כן איך אפשר להעלות על הדעת לפרוץ גדר ולהתיר גם בשעת תפלה במקום קדוש ובימים קדושים ונוראים תפלות תועבת כאלו: ב) ובדבר התקנה שרוצים להעמיד עוגב בבהכ"נ לגג בו בשעת חופית, כבר דברו בזה האחרונים בתשובותיהם, עיין בחת"ס (חחו"מ סי' קצ"ב) ובלב חיים ח"ב שהעלו דאסור לנגן בעוגב בבהכ"נ אפי' בימי החול כי אין שמחה לפניו יתברך עד אשר יושב בשמים ישחק ואין לומר דמשום מצוות חתן וכלה שאני, דהא כל דבר שיש בו משום סרך איסור חלילה להתיר אפי' לצורך חחן וכלה, ובשגם כפי שהורה הנסיון פותחין בחול ומסיימין אח"כ גם בשבת, חלילה וחלילה להרגיל את הארגיל בבית הכנסת, ואולי שמצוה תגרור מצוה אחרת להרחיק לגמרי עי"ז את החופה מבהכ"נ אשר כבר רבו האוסרין בזה אפי' בשעה שהשנים כתקונם וכולם מכוונים לשם מצוה להתברך בשעת קשר הנשואין ממעון הברכות והקדושה, וכ"ש בדורותינו שגברה הפריצות ובמזמוטי חתן וכלה יבואו האנשים על הנשים כשהולכים חשופי לב וזרוע מקושטות ומבושמות, ויבוא גם השטן בתוכם, ודחי שהחיוב מוטל להרחיק שיקוץ תיעוב משומם מבית המקדש המעט, אלא שאין הם שומעין לנו ע"ז מפני שכבר הוחזקו בעבירה זאת שנו ושילשו עד שלא רק שנעשה להם כהיתר אלא כמצוה, אבל אם לא נניח להם להוסיף באולתם ולהביא עוד אח העוגב, שבחטא וה לא נשתרשו עדיין ואפשר שישמעו לנו, וכל מי שירצה להרבות בשמחה ע"י עוגב, ובחור לפניי לעשות החופה במקום אחר, וינצלו משתי איסורים, איסור חופה ואיסור נגינה מכלי זמר בבהכ"נ, וכ"ש בעוגב, אשר בלא"ה בעוה"ר מלא הבהכ"נ בשעת החופה עם עגבים טבעיים, ואין צורך להוסיף עוגב על עוגבים הרבים בלא"ה: והאחרון הכביד במה שרוצים להקהיל קהלות אנשים ונשים, בחורים ובתולות, לתוג חגיגת הבגרות לנערות, לבד שכל טעמי הפריצות והתיעוב שבארתי לעיל, איתנהו גם בזה, עוד כמה איסורי דאורייתא איכא בזה, אחרי שבודאי כל העושה כן כוונתו להתדמות לעכו"ם