זקן אהרן חלק א קצז

לשטר הרשאה שאפי' עדים גופייהו ולא מהימני וכמו מודעא ואמנה וכמ"ש לעיל, ובלא"ה יש לדעת מתי התנה גן, דאם באמת קודם סדור הגט התנה אז אין השליחות חל רק על תנאי זה אבל אם מתחלה סידר הגט ועשה שליח סתמא ורק אח"כ אמר לו שלא יעשה לאביו שליח לגירושין לח נתבטל השליחות עי"ז, ועמ"ש בנו"ב מהדו"ת חאה"ע סי' קכ"ז: והנה אף שכל הדברים שכתבנו מכוונים להלכה ב"ה שאין לבטל את השליחות אפי' כשאין השליח מכחיש, ואפשר שאפי' אם מודה לבעל נמי, אפ"ה מצאתי מקום פקפוק לחשוש בזה גם מצד נאמנות הבעל וגם מצד ביטול השליחות, דהנה בעיקר פלוגתא דר"ה ור"ח אם הבעל או השליח נאמן איפלגו רבוותי הלכה כמאן והרבה ראשונים פסקו כר"ה דבעל מהימן, אלא שאנן קי"ל כר"ח עיין ברא"ש פ' האומר, ואם כי מי אנכי להכריע, בכ"ז כיון שראיה היחידית שעליה בנו היסוד לפסוק כר"ח הוא מדפריך סתמא דש"ס ונהימני לשליש, מכלל דשליש נאמן עיין היטב ברא"ש שם, ולענ"ד יש להשיב על ראיה זו, דלמ"ש לעיל דהתם לא פריך דנהימני' מטעם נאמנות השליש, דנאמנות השליש לא יועיל בזה כיון שאין זה מפרטי השלישות, רק עיקר הנאמנות הוא מטעם מגו, א"כ אין ראיה מהתם לר"ח דיוכל היות שהיכי דליכא מגו רק נאמנות השליש מטעם הימני' אפשר דלא מהימן וכר"ה, וכיון שראיה זאת נדחה יש לנו ביותר לפסוק כר"ה שהוא רבו של ר"ח וגם הר"ת פוסק כוותי' והרא"ש גופי' מסיים שראוי להחמיר כדברי הנה רבוותי שפוסקים כר"ה דבעל מהימן, ואפי' לדעת הפוסקים כר"ח דשליש מהימן, עכ"פ בנ"ד שהבעל על תנאי זה הי' השליחות א"כ נהי דמתורת נאמנות אי"א לבטל השליחות אחרי שהשליש מהימן נגד הבעל ואפי' כשאין השליש מכחיש אין הבעל נאמן לומר תנאי כמ"ש לעיל, עכ"פ מצד ביטול ראוי לבטל השליחות כיון דכל זמן שלא נמסר הגט ליד האשה מצי הבעל לבטל, ואע"ג שמה שאומר תנאי היה בזה אין זה לשון ביטול גמור אלא גילוי דעתא בעלמא וכמ"ש לעיל, אכתי יש לחוש לשי' הב"ח אה"ע ר"ס קל"ד דהא דגלוי דעתא בגיטא לאו מלתא הוא היינו דוקא גלוי דעתא דלאחר כתיבה ונתינה ליד שליח, אבל גלוי דעתא קודם כתיבה או נתינה ליד שליח מלתא היא, והכא הא טוען הבעל שעוד טרם שהגיע לשליח השני התנה תנאי שלא יהא שליח לגירושין וא"כ נבטלי' מטעם גלוי דעת: ולכן נ"ל דרך פשוט, ומרווח ביותר דאפי' לדברי הבעל גופא שלא עשאו לאביו שליח לגירושין אלא שיעשה הוא שליח אחר והוי שליח שלא ניתן לגירושין נמי אין בזה שום מקום חשש דנהי ודאי שבלא ידיעת הבעל אין לו רשות למנות שליח אבל כיון שצוה לו הבעל שיעשה שליח אחר יכול לעשות שליח אע"ג שהוא בעצמו הוי שליח שלא ניתן לגירושין, וש"ס ערוך הוא בגיטין דכ"ד ע"א דאמר לה הוי את שליח להולכה עד דמטית התם וכי מטית להתם שוי שליח להולכה, ובפוס' שם בד"ה וכי משית הקשו דהא שליח שלא ניתן לגירושין הוא, ותי' דכיון שהבעל צוה לה לעשות שליח להולכה שפיר דמי, הרי להדיא דבדעת והסכמת הבעל אפי' שליח שלא ניתן לגירושין, מצי משוי שליח ואפי' כשלא פירש הבעל שם השליח יכול נמי לבחור שליח כרצונו, וכמו התם דאמר לה דקשר שליח להולכה ולא פירש שמו של השליח ואפ"ה מכני, בדולה מזה נ"ל להוכיח ואפי' אם הכפל לא צוה להדיא שיעשה שליח אלא השליח מעצמו עשה שליח ואמרינן דעת הבעל דניחא לו בזה נמי מהני דכן מוכח מהש"ס גיטין דכ"ט גבי ההוא גברא דשדר גיטא לדביתהו ואחר לשליח הל יהבה לאבא בר מניומא יחיל זמטהבא לה אתא ולא אשכח שאהא בר מניומי אשכחיה לר"א ור"ח בר פפא וכו' אמרו לו מסור מילך קמי דידן דכי ייתי אבא בר מניומי ניתביני' לי' כו' א"ר פפא והא שליח שלא ניתן לגירושין איכסופו א"ר אשי במאי קפחינהו מי קאמר אבא בר מניומי ולא את, ויש להבין מה בכך שהיה מרוצה עליו ג"כ מ"מ היאך מצי השליח למוסרם כיון ששליח שלא ניתן לגירושין אינו יכול לעשות שליח, דהא תינח מה שיוכל למסור לאבא בר מניומי גופא, דלדידי' לא בעי' שליחות כלל דעיקר שליח הבעל הוא אבא בר מניומי וזה המוליכו לאבא מעשה קוף בעלמא עביד וכמ"ש הפנ"י, אבל למסור לאדם אחר איך רשאי, אע"כ כמ"ש דדוקא היכי שעבר ע"ד משלחו הוא דבטל השליחות אבל אם עשה זה בהסכמת הבעל אע"ג שהבעל לא עשאו שליח מהני ולזה כיון דיש לנו אומדנא שהבעל מרוצה בכך מדלא אמר אבא ולא חת ולא עבר ע"ד משלחו מהני: והנה בגיטין דכ"ד נאמרו שני אוקימתות, אוקמתא ראשונה דאמר לה הוי שליח להולכה, עד דמטית להתם וכי מטית להתם שוי שליח להולכה ולאקמתא זאת מפורש דאע"ג שהבעל לא הזכיר שם השליח יכולה מעצמה לבחור שליח למי שתרצה ותו קאמר ואבע"א דא"ל הוי שליח להולכה עד דמטית וכי מטית התם וכו' שוי בי דינא שליח וליתבוה ניהלך, ולכאורה משמע דלאוקמתא זאת בעינן דוקא שיפרש הבעל שם השליח, והיינו שהוסיפו שצוה שתעשה שליח להב"ד, ויגעתי ומצאתי בס' תפא"י שהאריך בזה וכתב דהאבע"א קאי כדס"ד דתוס' בקושיתם דבלא פירש שם השליח הוי שליח שלא ניתן לגירושין ודוקא אם פירש מהני כמו באבא בר מניומי ע"ש, אבל הדברים הללו טעות הם דאי כדס"ד דתוס' אפי' כשפירש לה למי לעשות שליח נמי לא מהני דלא דמי לההיא דאבא בר מניומי וכמו שאבאר דלכאורה דברי התוס' תמוהים דהתחילו בקושיתם והא שליח שלא ניתן לגירושין דלא מצי משוי שליח וכמו בההיא דאבא בר מניומי, ותי' דשאני הכא שהבעל צוה לה לעשות שליח להולכה, ודברים הללו קשים להולמם דהא התם גופא מוכרח לומר כתירוצם דהא משמע התם בהדיא דאבא בר מניומי גופא ודאי שהיה יכול לקבל הגט ממנו אע"ג דהשליח אינו נותן לגירושין ולא מצי לעשות שליח וע"כ משום שנצטוה עליו לעשותו, וא"כ ה"נ צוה הבעל בכך, והנראה שבודאי לענין למסרו לאבא בר מניומי לא בעי' שליחות כלל דעיקר שליחות הבעל הוא לדידי' אבל הכא כיון שהאשה בוחרת לה שליח אחר לפי רצונה, קשיא להו שפיר דכיון דבעי שליחות איך יכולה למנות, וע"ז תירצו דאפ"ה כיון שמצוה לה לעשות שליח אע"ג שלא פירש למי יכולה לבחור שליח לרצונה: ולכאורה משמע מדברי התוס' דדוקא היכי שלא פירש לה שם השליח אלא שנתן לה הרשות לעשות שליח כרצונה, בזה הוי ס"ד דתוס' דאינה יכולה לעשות שליח וכדברי התפא"י הנ"ל אבל אם פירש לה שם השליח ואמר לה למנות לפלוני שליח שפיר דמי אף לס"ד דתוס' משום דדמי ממש להך דאבא בר מניומי, אכן באמת לא דמי כלל דבהך דאבא ב"מ א"צ לשליחות כלל כיון שהבעל עצמו עשאו לשליח אבל היכי שהבעל לא עשאהו שליח לאותו פלוני רק שצוה לה שהיא תמנה לפלוני שליח כיון דבעי' בזה לשליחות אינו יכול לעשות שליח להס"ד דתוס', ולפ"ז נדחו דברי התפא"י שכתב דואבע"א שבש"ס סובר כס"ד שבתוס' ומשו"ה מצריך שיפרש לה מי הוא השליח כיון דסוף סוף בעינן לשליחות שהוא תעשה אותו שליח, אינה יכ|ולה ט"ז, דכיון ששליח שלא ניתן לגירושין הוא אינה יכולה לעשות שליח אחר אפי' כשיפרש לה שם השליח, ורק בההוא דאבא ב"מ אין היא עושית אותו שליח רק הבעל עשה אותו שליח ולא בעי' כזה כלל לסליחות, ואי למסקנת התוס' השי' כשלא פירש לה מי יהי' השליח אלא שנתן רשות סתם לעשות שליח נמי מהני וכמ"ש להדיא בש"ס וכי מטית להתם שוי שליח להולכה ולא פירש למי, והכי