זקן אהרן חלק א קצד

סימן צב. ב"ה עש"ק כ"ח אד"ש "בשם השם לפ"ק פינסק. מועדים לשמחה וששון, שמורים מכל פגע ואסון לכבוד הרב וכו' מוהר"ר ישראל לידער שליט"א הגאב"ד דלעכאוויץ. ע"ד שאלתו ני בתיבת "מרדכי" שם של אבי המגורשת הי' נפסק במ"ם ונחסר החרטום המחבר הוא"ו עם הכ"ף ונראה כאילו כתיב "כורדכי" והנה בנוגע לדינא אין לי כמעט מה להוסיף על דברי כ"ת כ"א לומר לו שיפה הורה ויפה כיוון להכשיר הגט, רק פרט אחד עקריי שכח כ"ת להזכיר את ערך ושיעור הנפסק אם ניכר לעין כל או שרק כשמתבוננים לעיין היטב אז ימצא כי יש הפסק אבל כשמביטים דרך העברה שטחיית אין נרגש ונראה, וגם אם תינוק קורא אותו כמ"ם, דבכ"ז יש נ"מ לדינא, דאע"ג דלכאורה אם הנפסק נראה להדיא מה יוכל להועיל מה שתינוק קורא אותו דאטו קריאת התינוק משוי לי אות, ולא מהני קריאת התינוק רק היכי שיש מקום ספק אם יש עליו צורת האות וכמבואר באו"ח סי' ל"ב סעיט"ז, ורק אם לא נראה להדיא חשיב כאילו צורת האות קיים, ויש מחמירים אפי' בכה"ג שאין ניכר הנפסק להדיא היכא שאנו רואים שבאמת יש נפסק ונשתנה צורת האות, ורק רעק"א בחדושיו שם הוא שפוסק שאפי' בנשתנה צורת האות מהני קריאת התינוק, והרעישו עליו שזהו נגד ההלכה, ובכדי להמליץ בעד מאור עינינו נ"ל דהנה ראש האוסרים גם בגט בנפסק, הוא התה"ד סי' ר' שכתב דנפסק מעכב אף בהפסק מועט שהתינוק קוראו כהוגן מפני שצריך שיוכתב האות כהוגן בגולם אחד ע"ש: והטעם דכל שאין תמונת אות עליו כמו שנמסרה למשה מסיני אין שם אות עליו והובא ברמ"א אה"ע סי' קכ"ה סט"ז וכמ"ש הח"מ וב"ש וכ"כ הריב"ש סימן קי"ז והפר"ח שאפי' דיעבד פסול, והב"י סי' קכ"ו הכשיר במקום עיגון, והנה דברי התה"ד אינם מובנים דלמה יהא פסול אפי' כשתינוק קורא אותו כהוגן, דאע"ג דבתפילין י"ל ודאי דאם רואין שאין האות כתקונו פסול אפי' כשתינוק קורא אותו, היינו משום דבעינן כתב אשורית כמו שנמסר מסיני, אבל בגט דלא בעי' כתב אשורית דוקא דהא אין בגט שום קדושה דניבעי כתב אשורית דוקא ולא בעינן כ"א שיקראוהו בלא טעות, א"כ אם תינוק קורא אותו כהוגן למה יופסל ומה בכך שאין לו התמונה האמיתיית, וגם אין לפוסלו מטעם דכתיב וכתב ושארי כתבים לא חשיב כתב, דזה אינו דודאי כל הכתבים מיקרי כתב גם לענין שבת לחייב עלה סקילה כדמוכח בגיטין ד"ח גבי הקונה בא"י כותבין אונו אפי' בשבת, ופריך בשבת ס"ד, ואי נימא דכתב שאינו אשורית לא חשיב כתב מאי פריך הא התם מיירי בכותב השטר בכתב האומות שבאמת שרי מה"ת, א"ו דגם שארי כתבים מיקרי כתב, ובהדיא שנינו גיטין דפ"ז גט שכתבו יונית ועדיו עברית כשר, וכ"פ באה"ע סי' קכ"ו ולא בעינן בגט כ"א שיקראוהו כהוגן בלא טעות וכל שתינוק קורא אותו כהלכתו ודאי דשפיר דמי אע"ג שנשתנה האות בשינוי גמור, וכן מוכח להדיא ממה שמבואר באה"ע סי' קכ"ה דאם נכתב האל"ף למ"ד מישראל ביחד שרי אע"ג שבכה"ג ודאי שאין לו תמונת האות האמיתית ואפ"ה כשר, ועיין ביש"ש פ"ט דגיטין סי' כ"ג שכתב הטעם משום דבגט כל שתינוק קורא אותו אף שאינו כדין האמיתי של כתב אשורית נמי כשר, וגם הראיה העקריית שעליה בנה התה"ד יסודו. יש להשיב עלה כמ"ש לעיל תשובה פ"ו ואפי' אם נניח כסברת התה"ד דשינה באות פסול אפי' כשתינוק קורא כהלכתו, או שהי' בזה הפסק גדול עד שאין תינוק קורא אותו למ"ם אפ"ה יש להכשיר דהא בעיקר הדין בשינה בשם אביה כבר הוכחתי לעיל תשובה סי' פ"ח דלשי' העיטור והר"י שבתוס' והרשב"א כשר בשינוי גמור בשם של אביה וכגון שהחליף שם אברהם וכתב תחתיו יצחק, דשינה לא גרע מחסר לגמרי שם האב דכשר כמ"ש הג"פ דגם לכתחלה א"צ לכתוב שם האב, ואפי' לשי' הרא"ש שכתב דשינה גרע מחסר לגמרי דבשינה יש לחוש ללעז שמא אחר הוא שגירשה וכמ"ש האחרונים ג"כ כדבריו, נמי יש להכשיר בזה"ז דהגט נשאר תח"י הרב וכמ"ש הגרי"א מקובנא ז"ל, ובשגם דבנ"ד לא הוי זה שינה כלל אלא חסר הוא דמיקרי וכמ"ש הנו"ב בעובדא שבתיבת "מעינות" נעשה היו"ד כמו זיי"ן והי' כתוב ממונות וכתב דכיון שאי הבנה לתיבה זאת לא חשיב זה כשינוי אלא כחסר, וה"נ דאם תינוק יקרא אותו כורדכי ששם כזה לא נמצא אצלנו דינו כחסרה התיבה וכמ"ש לעיל ואכ"מ יותר דלענ"ד אין בזה בית מיחוש ואפשר להכשיר הגט: והנני ידידו הדו"ש ומברכו בברכת אהרן וואלקין. סימן צג. ב"ה מוצאי מנוחה י"ד טבת תרפ"ז פינסקי. כבוד ידידי הרב וכו' מהור"ר יעקב זאלצמאן שליט"א רב בדעמבראוויץ. ע"ד שאלתו בגט שנשלח מאמעריקא ונעשה לשליח שני אבי המגרש ובתוך כך כתב המגרש במכתבו לאביו איך שנעשה שליח בתנאי שלא ימסרנו בעצמו להאשה רק יעשה שליח שלישי, ולפ"ז הוי אביו שליח שלא ניתן לגירושין ולא מצי לעשות שליח, הנה לא הזכיר כלל מה אומר שלית הראשון שעשה לאבי המגרש לשליח שני, דאם שאלו אותו במכתב והוא מכחיש לבעל ואומר שלא היה בזה שום תנאי מהמגרש, ודאי שאין נאמן הבעל כלל אחרי שיש לפנינו שטר הרשאה גמורה ומקוימת בב"ד שעשאו לשליח גמור, ואפי' עדי הרשאה גופייהו כשהיו אומרים תנאי היה דברנו לא הוו מהימני בכה"ג, דע"כ לא אמרי' בכתובות ד"כ דעדים שאמרו תנאי היה דברנו נאמנים היינו משום דתנאי מלתא אחריתא הוא ולא מיעקרו לשטרא וכדאמר התם, אבל בנ"ד אם נאמין לדבריו שתנאי היה שאביו לא יהיה שליח לגירושין, א"כ הרי עוקר להרשאה שנכתב בתוכה שנעשה שליח גמור למסור להאשה, ולכן פשוט דבכה"ג שעוקר לשטר הרשאה שאפי' עדים גופייהו לא מהימני, וכ"ש שהבעל אינו נאמן, ואין לומר דלא דמי שטר הרשאה לשאר שטרות שאין להם נוסח קבוע אלא הנוסח שונה בכל שטר לפי תנאו ואם באמת הי' תנאי כזה הו"ל לכתוב את התנאי בשטר ומדלא נזכר בתוך השטר ודאי שהשטר הי' בלא תנאי ועכשיו כשאומר תנאי הי' הרי הוא עוקר לשטר, משא"כ בשטר הרשאה שטופסו כל נוסחי הרשאות שווין הן י"ל שטופסו נקיט ואזיל לכתוב שעשאו שליח גמור אע"ג שבאמת לא עשאו לשליח גמור לגירושין כ"א שיעשה הוא שליח שלישי, וכעין מ"ש בתשו' משכנ"י סי' כ"ה בעובדא שצוה הבעל לשליח ליתן הגט להאשה בעיר זאת והשליח עבר על צויו ומסרו בעיר אחרת וגם גמרו עם האשה שתשליש י"ג רו"כ ולבסוף לא השלישה מאומה, והשיב דאין מקום להכשיר הגט, והגם שבנוסח ההרשאה כתוב שיתנו לה הגט בכ"מ שימצאנה אין להשגיח