זקן אהרן חלק א קצב

שנעשה עציו פכ"פ נכתב ונחתם ביום וכו' דברי הב"ד הוא שבאם להזכיר זמן הגט לסימן, וכן מצאתי מפורש בטופס נוסח הרשאה הב' של בעל נחלת שבעה וז"ל וגט זה בפ"נ ובפ"נ ובפנינו הדיינים וכו' הרי להדיא דמיד לאחר בפ"נ מתחילים דברי הב"ד: ויותר מפורש ראיתי בהרשאות הבאות מא"י לאחר וגט זה בפ"נ ובפ"נ כותבים בזה"ל כל זה אמר שליח הראשון הנזכר בפנינו ב"ד הח"מ ועל פינו נעשה כל האמור כדת וכהלכה ומסר לידנו גט הנזכר לשלחו ע"י פאסט כו' והגט שנעשה עליו פב"ב נכתב ונחתם כו', הרי להדיא שבאמת דברי ב"ד הם ומסדרי א"י טרחו והאריכו לבאר שעד כאן דברי השליח ומכאן ואילך דברי ב"ד בכדי להוציא מלבן של טועים שכל אלו דברי השליח הם וכיון שבארנו שדברי ב"ד הם ממילא אפי' אם הי' כאן שם השליח הראשון בכוונה גלויה הי' ברור אצלי שהרשאה כשירה בלי פקפוק כיון דמאמר "והגט שנעשה עליו פב"ב שליח להולכה" ראוי הוא באמת להתייחס גם לשליח הראשון כיון שכתוב סתם שליח להולכה ולא מפורש ששליח שני להולכה" וכל עיקרם של דברים הללו בא רק בכדי להזכיר זמן ומקום כתיבת הגט ממילא הרי האמת כן הוא שבעבר נעשה הוא לשליח הולכה על הגט זה שנכתב בזמן ומקום פלוני, ואם כי לכתחלה צריכים לכתוב כאן שם שליח השני שבו הם עוסקים אכן בדיעבד אם נכתב שליח הראשון בכוונה או בשגגה שאין שום פקפוק כיון דגם הוא הי' שליח להולכה וז"ב: ד) ההרשאה מבעל לשליח ראשון נחתמה מאוחרת ליום כתיבת ומסירת הגט, והביא כ"ת בשם קב ונקי שאין לו לעשות כן כ"א בשעת הדחק וא"כ הו"ל לב"ד מסדרי ומשלחי הגט להתנצל עכ"פ ולכתוב מפורש איזה דחק הי' להם ע"ז, אבוא להשיב לו כי בעיני יפלא מאיזה מקור לקח לו בעל קב ונקי להצריך בזה שעת הדחק דוקא, דנראה ברור שאפי' היכי דמסירה גופא לשליח נמי נתאחר אפ"ה כשר לכתחלה, דכן הוכיח הרמב"ן מדנקיט במשנה דגיטין די"ז ע"ב נכתב ביום ונחתם בלילה פסיל, ומוכח שדוקא בכה"ג שהחתימה מאוחר אבל כשכתיבה וחתימת הגט הכל ביום אחד רק שהמסירה לשליח נתאחרה כשר, דהא ודאי כשנתאחרה החתימה נתאחרה גם המסירה, דאין מוסרין לשליח גט שאינו חתום, וא"כ למה קאמר בטעם הפסול מפני שנחתם בלילה, תיפוק דבלא"ה פסול מחמת המסירה, א"ו דבאיחור המסירה ליכא קפידא וסיים דכשר אפי' לכתחלה, ואפי' החולקים על הרמב"ן ה"ה הר"י והר"ן והרא"ש, היינו דוקא כשמוסר הבעל עצמו מידו ליד האשה, אבל בשליח גם הם מודים דכשר וכדבריהם הכריע המחבר באה"ע סי' קכ"ז סעיף ה' ואין לנו שום פוסק שיחמיר לבלתי ליתן גט כזה לכתחלה בגט ע"י שליח, זולת הרמ"א שם שכתב דאפי' ע"י שליח לא יתנו, אבל נראה ברור כוונה אחרת ברמ"א דאיך יעלה על הדעת שיאסור אפי' איחור המסירה בגט ע"י שליח, והא כל גט שע"י שליח מעיר לעיר הרחוקות זו מזו אי"א שחמסר הגט ליד האשה ביום חתימת הגט, ולמה עושין כן לכתחלה במקום שאפשר שהאשה תבוא אצל הבעל, ובע"כ שאין קפידה אם הגט יומסר ליד האשה אחר כמה ימים, וא"כ איזה טעם להקפיד שליד השליח יומסר ביום החתימה דוקא, א"ו דהאמת לא קפדינין אפי' במסירה לשליח שיהא דוקא ביום החתימה, וכוונת הרמ"א יתפרש כן דמקור דברי הרמ"א כתב בד"מ שהוציא כן מדברי הרי"ף הובא בב"י סי' קכ"ז וז"ל הא"ח נכתב ביום ונחתם בלילה פסול אבל נכתב ונחתם ביום וניתן אחר כמה ימים כשר, והגיה הר"ף מיהו נהגו העולם להקפיד שינתן בו ביום רק בגט שאדם שולח לאשתו ממקום אחר דהתם לא אפשר עכ"ל: וכתב הרמ"א ע"ז ונראה מדברי הר"ף דאפי' רוצה למסרה ע"י שליח נוהגין להחמיר הואיל ואפשר ליתן אחר, ונראה ביאורו דקאי אדברי או"ח ורי"ף שנכתב לגרש כאן ונתאחר דאין להערים ליתנו שליח כדי שיחזור להכשירו משא"כ בגט שנשלח למרחקים דבלא"ה התירו שיאחר המסירה א"כ מה בצע אם יגיע ליד השליח מיד או למחר, בהא לא מיירי הר"ף, אדרבה משמע מדבריו דבהא ליכא מנהגא, וגם הסברא נותנת כך, דמה צורך להחמיר בדבר שאין תועלת כלל ואינו מעלה ומוריד מאחר דבלא"ה נתינתו מוכרח להתאחר ומה תועלת בנתינתו ליד השליח תיכף, ואין ספק שהחמיר עפ"י דעת הרמ"א שהבין הדברים כפשטן, אכן לפמ"ש בגט הנשלח מעיר לעיר גם הרמ"א אינו מחמיר אפי לאחר המסירה, וכ"ש שבנ"ד גם הנתינה לשליח לא נתאחרה והיתה באותו יום שנחתם הגט, רק כתיבת ההרשאה נתאחרה מפני שלא היה שהות באותו יום לכתבה, ועיין בב"ש סי' קכ"ז ס"ק ו' שפי' גם לדעת הר"ן שמחמיר גם בגט שע"י שליח, אבל מדברי הר"ן אין ראיה וכמ"ש בתשובת נאות דשא סי' ל"ג ע"ש ואכ"מ, עכ"פ גם בנאות דשא כתב שאין בכל הפוסקים מי שיפקפק בזה גם לכתחלה, ועיין בסדר גט ראשון אות נ"ב וז"ל אם יש שעת הכושר לכתוב ההרשאה בו ביום שנכתב הגט ונמסר ליד שליח יש לכותבה אז ואם לאו יכולים לכתוב אותה למחר או ליומא אחרא ע"כ, הרי להדיא שמתיר גס לכתחלה לכותבה למחר ודו"ק: ה) בגט לאחר שם המגרש נכתב העומד בעיר חיפה הנזכרת ולא נכתבו סימני העיר דעל כיף ימא, ידע ידידי כי גס בזה כתבו כן עפ"י מנהג א"י, ומה שהביא מס' קב ונקי דלכתחלה אין לקצר, הספר הזה אין אצלי ושמא מיירי התם שלא פירש גם שם העיר, אלא שכתב "במתא הנזכרת" בזה כתב דאין לקצר וצריך לכתוב בפירוש שם העיר, אבל אם העיר כתב בפירוש ורק הסימנים לא פירש לא קאמר דאין לקצר, כי זהו נוסח הספרדים, ואפי' למנהג דידן אם כתבו כן כשר לכתחלה וכמ"ש בשד"ח סי' י"ז בשם הפרדס דהוה עובדא שטעה הסופר ולא פי' גם שם העיר אלא כתב במתא הנזכרת והכשירו לכתחלה, ולמד כן מדברי הכנה"ג שכתב דא"צ כלל להזכיר מקום עמדות הבעל והאשה דכיון דכתב בתחלת הגט במתא פלוני ודאי שהיה הבעל שם שהרי אין להם לכתוב אם לא שמעו מפיו וא"ת שמא צוה והלך א"כ א"צ לכתוב כלל כיון שלא נודע מקומו ע"ש, וגם יתר הפקפוקים שזכר כ"ת הכל הוא לפי מנהגי א"י, ובכן בטל ממילא עיקר טענתו דעכ"פ הו"ל לב"ד להודיע טעמם ונמוקם, כי די במה שהודיע וגם ראה בעצמו שהגט נכתב בא"י א"כ זיל קרי בי רב במקור הפוסקים ונודע מעצמו חלוקי הנוסחאות, וזהו תי' על כל השנויים, ובלא"ה מה חשש יש בזה שלא הודיעו, דעיקר החשש הוא בזה דניחש שמא מסדרי הגט היו הדיוטות, ובכה"ג אין לחוש לזה דאטו מי שכותב כנוסח א"י לאו הוראה הוא, וזה אדרבה מורה שהמסדרים למדו כל הדינים על בוריין עד שלא הניחו שום שינוי נוסח בין דידהו לדידן ואילו היו עושים להיפך לוותר על שינוי כל דהוא הי' אפשר לתלות זה בחסרון ידיעת דיני שנוי הנוסחאות, אבל בהיות שלא ויתר על שום שנוי אין לך אות ומופת יותר מזה כי יודעים כל הדינים על בוריין וכוונה ודעת עשו מה שעשו ומכל הלין הגט כשר בלא פקפוק ויכול למוסרו לכתחלה ליד האשה: ידידו אהרן וואלקין.