זקן אהרן חלק א קצא

הוי מומא וחסרון כלל ומדעתם עושים כן עפ"י הוראת הגדולים שהורו להם להתנהג כן אפי' בגיטין הנשלחים מהתם להכא וכמו שאבאר אחת לאחת: א) מה שבגט נכתב אנא פב"פ וכל שום אחרן דאית לי כו', יאמר נא כ"ת בעצמו האם ע"ז יש לערער, והלא יסודתו בהררי קדש ורוב הפוסקים פסקו כן וגם יש הוכחה ע"ז מהש"ס וירושלמי, מקורו הוא במשנה דגיטין דל"ד התקין ר"ג הזקן שיהא כותב איש פלוני וכל שום שיש לו אשה פלונית וכל שום שיש לה מפני תיקון העולם, ולכאורה משנה מפורשת דצריך לכתוב כן, אלא שהפקפוק בזה הוא עפ"י מחלוקת גדולי הראשונים בפירושא דמשנה זאת, בה"ג ורי"ף ורמב"ם מפרשים דנוסח זה דוכל שום צריכין ליכתב מפני תיקון העולם, והתיקון העולם הוא שאם אח"כ יתוודע שיש לו או לה עוד איזה שם יהיה נכלל בוכל שום ולא חששו להיפך שמא אין לו עוד שם והרואה נכתב וכל שום יאמר שאין זה המגרש, דכיון דהיא נוסחת כל הגיטין לא יהא שום ערעור בזה, ועפ"י פירושם בכוונת התקנה של ר"ג הזקן פסקו כן להלכה לכתוב וכל שום לנוסחא כלליית בכל הגיטין, וכ"פ המחבר אה"ע סי' קכ"ו סל"א וסי' קכ"ט ס"ח והעיד שעכשיו נהגו כן, אלא שר"ת בתוס' שם יצא בערעור גדול היאך אפשר לפרש דוכל שום הוא נוסחת הגט ור"ג תיקן לכתוב נוסח זה בכל הגיטין והא זימנין דאתי לידי קלקול כשאין לו אלא אותו שם שכתוב בגט וגם חניכה אין לו וכשכותב בגט וכל שום וחניכא נראה שזה הגט של אדם אתר שיש לו שם וחניכא וכמבואר בתוס' וברא"ש שם, לכן פי' דוכל שום דבתקנת ר"ג אין זה נוסח הגט ואין הכוונה לכתוב כן בכל הגיטין אלא הכוונה דוכל שום היינו שיש לו לכתוב כל השמות אם יש לו עוד שמות, והשמות והכנוים צריך לכותבם באמת בפירוש, ובדרך זה פי' גם הסמ"ג וסה"ת ורמ"א שם פסק כוותייהו שאין כותבין בנוסח הגט וכל שום, ומי שיש לו כמה שמות וגם כגויים כותבים אותם בפירוש, וזה כמנהג מדינתנו, ואם כי חלילה לי להכריע בדבר שנחלקו בו אבות העולם ומי יכניס ראשו בין הרים גדולים כאלו, אבל פשטיות לשון המשנה מוכח כבה"ג וסייעתו, דאי כר"ת דוכל שום אין זה נוסח הגט אלא דתיקון לפרוט כל השמות, א"כ מה יש לו לומר שהתקין לכתוב איש פלוני וכל שום שיש לו, הול"ל בקיצור שהתקין דיכתבו כל השמות, א"ו שהתקין דנוסח הגט יהי' גם וכל שום וכו', וביותר מוכח כן בירושלמי דגיטין שם על תקנת ר"ג אמר בלשון זה א"ר יוסי הדא דאת אמר לשעבר (בדיעבד) אבל לכתחלה צריך למיעבד כהדא דר' אילא א"ר אבין אם יצא לו שם במקום אחר צריך להזכיר שלשתן עכ"ל, הרי להדיא דפירושו של תקנת ר"ג הוא כבה"ג דוכל שום הוי נוסח הגט אלא שהירושלמי סובר דרק דיעבד סגי בהכי ולכתחלה לא סגי בתקנת ר"ג אלא צריך לכתוב בפירוש השמות אם יש לו, והרי לפנינו דרוב גדולי הפוסקים מפרשי דוכל שום נוסח הגט הוא וכן משמע בש"ם וירושלמי וכן נוהגים היום כל אחינו הספרדים לכתוב כן אפי' בגיטין שישלחו להאשכנזים ועושים זאת עפ"י הוראות גדולי ישראל, ונהי שגבן לא נהיגי כן ואנו הולכים אחר הכרעת פסק הרמ"א שחשש לחששא דר"ת, אבל חלילה לנו להרהר אחר גט כזה שנכתב וכל שום אפי' שלא במקום עיגון: ב) מה שבגט נכתב וכל שום ובהרשאה לא נכתב, ולכן רוצה כ"ת לפוסלו משום דהוי מזויף מתוכו בהיות שבהרשאה לא נכתב כן יאמר שזה השליח לא הורשה על גט זה, ידענא ידידי, כי אפי' אם הדין הי' לכתוב כן גם בהרשאה רק שסופר הוא, שהשמיטו ולא כתבו, נמי אין לפוסלו מטעם מזויף מתוכו דמזויף מתוכו לא נקרא כ"א כשיש שינוי כזה שסותר למה שכתוב בגט וכגון שבגט כתוב שם זה ובהרשאה כתוב שם אחר, אבל בנ"ד שנכתב בהרשאה אותו השם ממש כמו בגט אלא שחסרו מלכתוב הוספה דוכל שום, אין זה שיטי אלא תלינן שבכוונה קיצרו ולא חש להאריך, וראי' ממ"ש בכנה"ג סי' מ"א דאם בגט כתוב פב"פ הלוי ובהרשאה אין כתוב לוי אין קפידה דהוי נמי מה"ט דתלינן שרצו לקצר, וכ"ש בנ"ד שמדעתם עשו כן באשר מנהג א"י כן בכל הגיטין הנשלחים שלא לכתוב בהרשאה וכל שום, ולעיני היה כמה הרשאות מא"י ולא נכתב שם וכל שום אע"ג שבגט הי' כתוב כן, ואם כי לא ראיתי טעמם כזה, נלע"ד לתת טעם שעושים כן עפ"י יסוד של התה"ד בפסקיו סי' ט"ז שכתב דכל מה שנוכל לקצר ולמעט בהרשאה טפי עדיף משום דאיכא למיחש שמא ע"י רוב כתיבה יארע קלקול, וכיו"ב מצינו בש"ס ריש גיטין ד"ג דאי מפשת לי' דבורא אתי למגזייה ועיי"ש שכתב למחוק בנוסח ההרשאה מן ותיכף עד לכל אדם. וכ"ה נמי בטופס נוסח מהרי"ל דכיון דאין צורך בזה כ"כ טוב ההעדר, הרי קמן שטוב לקצר בכל מה שאין צורך גדול וכ"ש בדבר שיש חשש וקפידה וטעם שלא לכתוב כן, דטוב ההעדר, ועפ"ז אפשר לתת טעם לנוסח הגט של הרי"ף פ"ט דגיטין דאם כי הצריך לכתוב בגט וכל שום, אבל רק בשמו ושמה לבד ולא בשמות האבות, דלכאורה יש להבין למה חילק בין אבות לבנים, ולמ"ש ניחא כיון דעל נוסח של וכל שום יש ערעור של ר"ת וסייעתו ואם כי לא חש לערעורו של ר"ת מפני שלהיפך יש נמי חשש וכמ"ש לעיל, ולכן בשמותיהן דוקא שאם לא נכתב אחד מן השמות מעכב גם דיעבד הי' מוכרח לתיקון דוכל שום שאם אולי יש לו שם או חניכא שאינו ידוע לנו יהא נכלל עכ"פ בוכל שום, אבל בשם האבות דאין מעכב בדיעבד לא חש לזה וטוב ההעדר מפני חששא דר"ת, הרי לפנינו שבמקום שחסרון השם אין מעכב דיעבד כדאי יותר שלא לכתוב בוכל שום אפי' בגט גופא מפני חששא דר"ת כ"ש בהרשאה שבלא"ה טוב לקצר בכל מה שאין צורך, ואחרי שכתיבת וכל שום אין בו צורך גדול ויש בו נמי חשש גריעותא לשי' ר"ת משו"ה מצאו שטוב יותר לקצר, וה"ט דבני א"י שאין כותבים זה בהרשאה ואין בזה טעות סופר אלא בכוונה השמיטו זה וכן נהיגי תמיד גבייהו שלא לכותבו בהרשאה אפי' כשנשלחו לבני חו"ל: ג) מה שבהרשאה משליח ראשון בסופו לאחר וגט זה בפ"נ ובפ"נ וגט שנעשה עליו פב"פ שליח כו' כתבו שם השליח ראשון, וכל מסדרי גיטין כתבו שצריך לכתוב במקום זה שם שליח הב', וכ"ת הוסיף עוד דכן הסברא והדין נותן באשר כל נוסח הלשון סובב והולך למעלה על וכך אמר בפנינו השליח הראשון, והיינו ששליח הראשון אומר ג"כ לפנינו כי הגט נכתב בזמן כך וכך, כי אין סברא לומר שכאן מתחיל ענין חדש והב"ד כותבין זה והגט שנעשה עליו שליח כו', כי אז לא היה קפידא אם הב"ד מזכירין שם הראשון, אבל אין זה סברא שהב"ד יאמרו כן ובע"כ דהכל סובב על דברי השליח הראשון וא"כ איך שייך שיזכיר שם עצמו בלשון זה שנעשה עליו שליח, ולכה"פ הי' לו לשנות ולכתוב בלשון מדבר בעדו "שנעשיתי שליח" ומחמת כל אלה החליט כ"ת שהרשאה נכתבה בטעות ולא מהני ע"ז גם בירור עדים שהי' בטעות, ע"ז אני אומר לו שבמחכ"ת לא כיון יפה בכל דבריו, דמה שהחליט דוגט זה כו' הכל מדברי השליח הוא שאמר לפני הב"ד וסובב על וכך אמר השליח, זה ודאי אינו דהא לא מצינו שום מסדר שיצריך לשליח ראשון שיאמר כדברים האלה לשליח שני להעיד לפניו על זמן הגט, וא"כ איך אפשר שהב"ד יעידו על השליח "וכך אמר בפנינו" להעיד על דבר כזה שמעולם לא יצא מפיו, ואין ספק שדברי השליח הוא רק עד "וגט זה בפ"נ ובפ"נ" ומה שכותבים אח"כ "וגט זה