זקן אהרן חלק א קצ

הדין גם בשינה שינוי גמור בשם העצם של האב היה ראוי להכשיר וכגון שהיה שמו אברהם וכתבו יצחק נמי, וכ"ש בנ"ד אפי' לדברי כ"ח דבעירו הוחזק בשם אפרים פישל דניחזי אנן חזקה זו מה טיבה דאי"א לומר דהוחזק כן בפי הבריות שכולם קורין איתי בשם אפרים פישל, והלא אבי המגרש מעולם לא הי' בעיר כ"ח כי מיושבי עיר וורשא הי' תמיד בחייו, וגם אין לומר דבספרי הפקודים נכתב כן והלא בעיני ראיתי את הפ"ס של המגרש ושם נזכר אביו רק בשם פישל לחוד, ובהיות שכתיבת הפ"ס נשען על מעטריקא או סימיינע ספיס, בודאי שבכולם הי' נכתב בשם זה ובע"כ דחזקה זאת הוא רק ע"י השמש או החזן שקורא לתורה, דייק אדעתא דנפשי' והוסיף מדילי' לקראו לתורה גם בשם אפרים דהוא שם הקודש של פישל, וא"כ אפי' חשיב זה שינוי אין זה כ"א שינוי בשם עליה לס"ח, כבר כתב הגאון מוהר"ש קלוגר בס' חדושי אנשי שם סי' קע"ד בשם כמה גדולים שהקילו בשינה שם אביו בשם עליה לס"ת אף דעשו כן עפ"י הערמת הבעל ע"ש, וכ"ש בנ"ד שאין זה שינוי כלל דהא השם שנכתב, כהוגן נכתב אלא שחסרנו השם שעולה בו לתורה ואפי' בחסר שם אחד משמות הגמורים לא נחשב זה לשינוי וכמ"ש הפוסקים דחסר לא חשוב שינוי, וראיה לזה ממה שלא פי' רש"י ותוס' בגיטין דל"ד במשנה דהי' משנה שמו ושמה דהיינו שכתבו רק שם אחד מהשמות שיש לו, מכלל דחסר לא חשיב שינוי ועיין בשד"ח סי' ג' אות ג' בשם תשובות האחרונים דאם האב נקרא בשני שמות חיים משה ובגט נכתב משה לבד דאליבא דכו"ע שרי משום דחסר שם אחד לא חשיב שינוי אפי' בשם הגמור, וכ"ש דהכא חסר רק שם שעלה לתורה שאינו ידוע לכל דודאי לית כאן בית מיחוש: והעיקר שאפשר לחוש בזה הוא לשי' הרא"ש דסובר שינוי גרע מלא כתב כלל דחוששין ללעז דלפ"ז הי' מקום לחוש גם בשינוי כל דהוא, אבל באמת גם לשיטה זאת לית כאן בית מיחוש כיון דחששת הרא"ש הוא דשמא יאמרו דלא זה גירש וכמ"ש הב"ש סי' קכ"ט ס"ק י"ז א"כ לא שייך זה כ"א כששינה שמו לגמרי וכגון ששמו הי' אברהם וכתב יצחק, אבל בחסר שם אחד כיון דשם אחד כתב לא שייך כ"כ לומר שמא אחר הוא, ואפי' נימא שגם בחסר שייך לעז היינו דוקא בחסר שם אחד משמות המיוחדים כגון ששמו הי' משה דוד ולא כתב כ"א משה, אבל בנ"ד דאפרים הוא שם הקודש ופישל הוי החניכה כמבואר בשמות האנשים של הב"ש דפישל הוי כינוי לאפרים, וא"כ כיון דידוע שהוא חניכה ולא שם, כל השומע קורין בשם פי של יודע דודאי יש לו ג"כ שם קודש וליכא חשש לעז שמא אחר הוא, דאפי' במקום שנקרא בשם אפרים פישל ויראה בגט כתוב פישל לחוד לא יאמר דאחר הוא, אלא יאמר דרק במקום זה חסרו מלכתוב שם הקדש, וזולת זה בלא"ה אין לחוש ללעז בנ"ד דהא כתב הט"ז סימן קכ"ט סק"ה דלא פסלו חז"ל משום לעז אלא היכי דפשעו העדים והסופר, היינו שידעו שיש לו שם אחר במקום הנתינה וא"כ פשעו וכתבו הגט שלא כדין, אבל היכי שנכתב הגט כדין והעדים לא פשעו לפי שלא ידעו משם מקום נתינה לא פסלו חז"ל משום לעז ע"ש, והארכתי בזה בתשובה הקודמת, וא"כ בנ"ד שלא המסדרים ולא העדים והסופר לא ידעו משם אפרים וסמכנו על המגרש שאמר שגם לחורה נקרא רק בשם בן פישל, דכשר נמי לשיטת הרא"ש ועמ"ש בתשובה הקודמת לבאר עוד כמה טעמים שאין לחוש ללעז האידנא דנהגינן לקרוע הגט ואינו עומד לראיה ואכ"מ יותר: ולא נעלם ממני שיש עוד טעם לאסור מה"ת בשינה בשם האב, והוא הטעם שזכר הר"ן פ"ב דגיטין ד"כ משום דבעי ספר כריתות, דספירת דברים יהיה כתוב בגט ויהי' מוכח מתוכו מי הוא המגרש ולכן בשינה שמו או שם אביו ועירו בטל הגט מה"ת, וכן מוכח נמי דעת הרמב"ם פ"ג מגירושין הי"ד שכתב דשינה שם עירו ועירה אינו גט, ולשון אינו גט משמע דמה"ת בטל וכ"פ בשו"ע סי' קכ"ט סעיף ג', ולטעם זה יש לפסול גם בשינה שם האב, דאין מוכח מתוכו, דכיון דנכתב בשם אחר א"כ אדרבה מוכח מהגט שלא נכתב לשם המגרש רק לאיש אחר, אבל באמת גם לטעם זה לא שייך אלא בשינה בשם הידוע לכל אבל כששינה בשם העליה לס"ת שאינו ניכר לכל איך הוא נקרא, ואפי' בשינה בשם הכתוב במעטר קא נמי כיון דאינו ידוע לכל, ובפרט בנ"ד שהמגרש הוא איש המוניי מן החפשים ואינו מן המשכימים ומעריבים לביהכ"נ בכל יום ואינו נקרא לס"ת כ"א לעתים רחוקות דמיקרי זה שפיר מוכח מתוכו, ובשגם שהכל יודעים דלשם פישל יש שם הקדש ששמו אפרים כמ"ש בלקוטי השמות על שם שנאמר באפרים "וידגו" לרוב, ודמי זה שפיר לשינה במקום הלידה דכשר מה"ט אע"ג שהעיר נקראת בפי כל וגם נכתבת בספרי הערכאות בשם אחר אפ"ה כיון שמקום הלידה אין ידוע לכל מיקרי מוכח מתוכו, ובהצטרף לזה שיטת הראשונים שזכרתי דגם בשינה שם האב בשינוי גמור דכשר וכמ"ש לעיל, נלענ"ד דלית כאן חשש כל דהוא ויכול למסור הגט, ולא רק שרשאי למסור הגט, אלא שיש לדון להיפך אם רשאי לכתחלה להזכיר בגט לשם אפרים כיון דנשתקע כ"כ עד שאין זכר לו, לא בפי הבריות, דלדברי המגרש שמהימן ע"ז לא נקרא בחוג המשפחה מעולם בשם זה, ולא בספרי הפקודים אחרי שבפ"ס נכתב רק שם פישל, וכבר הכריע הב"ש והאחרונים שאין לכתוב לשם שנשתקע, ומה שנקרא לפעמים לתורה אין זה מציל מידי נשתקע ועיין בשד"ח סי' מ"א שהביא חבל פוסקים דאין להזכיר שם נשתקע אפי' במקום שנקרא בכינוי גזה שידוע שאינו שם העצם והכל יודעים שיש לו שם העצם אפ"ה חשיב נשתקע ואפי' אם נקרא לתורה ונכתב בכתובה אין מציל מידי נשתקע ואין להזכירו בגט, ואפי' אם נתפוס כהפוסקים דמה שנקרא לתורה ונכתב בכתובה לא חשיב נשתקע, אכתי נפגוש בספק עצום איזה שם להקדים, והעצה היותר טובה אפי' לכתחלה בכה"ג שלא לכתוב כ"א שם החניכה שהכל קורין בו דזה כשר ומותר לכל הדיעות: ומה שפקפק כ"ת כל שם ציפא שכתבנו בא' ולא בה' לבסוף, לא אוכל להבינו בזה הא כן מפורש בט"ג לכתוב דוקא בא' אם לא כשידוע בבירור ששמה מתולדתה צפורה וכ"כ בס' עה"ש לכתוב בא' דוקא ע"ש ובט"ג סק"א: והנני ידידו המברכו בברכת אהרן וואלקין. סימן ב. ב"ה יום א' כ"ה שבט תר"צ פינסק. כבוד הרב וכו' מהו' יהושוע שליט"א רב בפאקשאווניצא פלך ראדום. בתשובה על הפקפוקים שמצא בגט והרשאה שקיבל מעיר חיפה אשר באה"ק, כי לאחר שעיינתי בהם מצאתי ראיתי שאינם פקפוקים כלל באשר כולמו לא נכתבו כן מחסרון ידיעות הב"ד בדיני גיטין חלילה, כ"א שנעשו על טהרת הקדש לפי מנהגי המקום שיצא הגט משם, ואם כי לדידן הוי מומא בקצת מן המנהגים אכן לדידהו לא