זקן אהרן חלק א קפט

סימן פט. ב"ה יום ח' כ"ט אד"ר תרפ"ז פינסק. כבוד הרב וכו' מהור"ר מרדכי יעקב שליט"א רב בדאקשיץ. כ"ת שאל כמתפלא למה לא הודענו לו הטעם במה שסדרנו הגט להאשה ממחנו בשם אבי המגרש רק בשם פישל לחוד, בשעה שבמקום כ"ת שהוא מקום הנתינה הוחזק בשני שמות, אפרים פישל, אודיעו בזה כי המגרש דנן גירש בב"ד שלנו שתי נשים, במשך ששה שבועות, אחת מסביבת עיר לונינעץ, והשניה מעיר כ"ת, ולא היה לנו ידיעה כל דהוא משם אפרים, בשעת סידור גט הראשון הרביתי אמנם לחקור ולדרוש מהמגרש עצמו וכל הנלוים אליו ממשפחת המגורשת כי בהיות ששם פישל אינו אלא כינוי ובודאי יש לו נמי שם קודש ולכן חקרתי אחר שם הקודש של אביו ואיך הוא נקרא לתורה, אכן הוא באחד עמד על דעתו כי אינו יודע משם אחר זולת פישל וכן היה נקרא תמיד בחוג המשפחה ובפי כל הבריות, וגם בפ"ס שלו ראיתי בעיני שנכתב אברהם בן פישל, וגם כל קרובי האשה שעמדו בשעת מעשה אמרו שאינם יודעים בשם אחר, וגם לתורה הי' נקרא אצלם בשם בן פישל לחוד, ובהיות שכבר נתפשט המנהג לכתוב שם אביו עפ"י המגרש עצמו כמו שהעיד הרמ"א אה"ע סי' ק"כ, ובסה"ג למוהרמר"י אות י"ח לכן צויתי לכתוב כן בגט, ואף שלהשערתי יש בודאי לאביו גם שם קודש, מ"מ כיון שלדברי הבעל והקרובים הכל קורים אותו כן הוי חניכה שהכל קורין בו דכשר כמ"ש התוס' והרא"ש גיטין דל"ד ואפי' לכתחלה כשר לכתוב החניכה, ואע"ג שהב"י סי' קכ"ט דייק מלשון המשנה והרמב"ם שכתבו כתב חניכתו כשר דמשמע דיעבד דוקא ולא רק מן הלשון דייק אלא שהוכיח דבע"כ כן הא מדגרם הרמב"ם במשנה דגיטין דפ"ח וכך היו נקיי הדעת עושין קודם כתב חניכתו וכגי' רש"י שם ע"ש: אכן זה תמוה מאוד, חדא דבפי' המשנה שם מבואר דרמב"ם גורם וכך היו נקיי הדעת אחר כתב חניכתו וכגי' בה"ג ור"ח וא"כ מוכח בע"כ להיפוך דרמב"ם סובר דלכתחלה כותבין כיון דנקיי הדעת היו כותבין כן, ועוד דבלא"ה אין לדייק מלשון כתב חניכתו ולא תני כותבין וגם מלשון כשר, דדוקא דיעבד הוא, די"ל משום דדרך הרגילות הוא לכתוב שם העצם ואין הדרך לכתוב החניכה לבד משו"ה קתני כתבו וכמ"ש כה"ג בדרישה ריש סימן קכ"ה, וכן מלשון כשר אין לדייק דדוקא דיעבד, דכ"כ הב"ח שם דכל לשון כשר המוזכר לגבי גט הוי לכתחלה, ונראה ראיה ברורה לזה מדברי הרמב"ם פ"ד מגירושין ה"א וז"ל כתבו באבר בשחור ובשיחור כשר ואין כותבין בהם לכתחלה עכ"ל, ולמה הוצרך לסיים שאין כותבין לכתחלה הא מלשון כשר הוה ידעי' דדיעבד דוקא, אע"כ דמלשון זה אין ראיה די"ל נמי לכתחלה ולשון כתבו כשר דנקיט משום דאין רגילות לכתוב בהם משו"ה לא נקיט כותבין, וא"כ ה"נ בכתב חניכתו כשר מתפרש נמי בע"כ דלכתחלה דאי לכתחלה לא, הו"ל לרמב"ם לסיים דלכתחלה לא כמו שמסיים לגבי כתבו באבר, א"ו דרמב"ם נמי סובר דלכתחלה כותבין החניכה, וזולת זה הא כבר הכריעו הדרישה והב"ש סי' קכ"ט דבחניכה שהכל קורין כשר לכתחלה, וה"נ כיון שהעיד הבעל שיודע ודאי ששום אחד לא היה קורא לאביו בעודנו בחייו בשם אפרים, פשוט שגם לכתחלה כואבים כן, ולא רק שרשאים היינו לכתוב כן אלא שמוכרחים היינו לזה ולא באופן אחר, דכיון שספק היה לנו בשם הקודש של אביו אם יש לו כלל שם קדש, ואם יש לו איך הוא, דהא פישל הוי כינוי לשני שמות, אפרים וירוחם, ובכה"ג אינו רשאי לכתוב יותר משם החניכה כמ"ש הג"פ וכמה מגדולי האחרונים וכ"כ בשיבת ציון פ"ז באחד ששם הכינוי שלו הי' ליב ושם הקדש אינו ידוע אם אריה או יהודה וצוה אביו הנו"ב ז"ל לכתוב רק החניכה לבד, ובכן אנו לעצמנו עפ"י דברי המגרש ומגורשת וקרוביה ועפ"י הפ"ם שלו, יפה עשינו במה שלא כתבנו רק שם פישל לחוד גם בגט הראשון, וכ"ש השני להמגורשת מעירו שהיה בערך ששה שבועות לאחר גט הראשון, וכמה פעמים נקרא לפנינו במשך הזה בשם בן פישל, הרי כבר הוחזק לפנינו בשם זה, ואפי' אם היה זה שינוי גמור בשם האב מ"מ לדעת כמה פוסקים מהני החזקה גם לשנות שם האב וכמ"ש הב"י סי' קכ"ט בשם הח"ח עפ"י דעת תשובת רש"י בהחזיק שם אביו בשינוי קודם הגט ונכתב בגט דמהני ועיין בפ"ת סי' קכ"ט סקכ"ח בשם המבי"ט דבג' פעמים בשלשים יום הוי חזקה וכ"כ בהגהות תוי"ט לטור אה"ע דאם החזיק לאביו בשם השינוי דמהני כמו דמהני בשמו, וכן העלה גם הגט מקושר בס"ק כ"ג דמהני החזיק שם אביו כמי דמהני בשמו, ואע"ג דבתה"ד סי' קל"ח כתב בפשיטות דאין יכול הבן להחזיק לאביו שם אחר וכמ"ש הב"ש ס"ק כ' בשמו, מ"מ בנ"ד שאין זה שינוי גמור אפשר לסמוך על כל הני רבוותא שזכרתי דגם בשם האב מהני חזקה, ועד שכ"ת תמה עלינו איך עשינו ככה להשמיט שם אפרים, יהיה תמה ביותר על עצמו גופא שבשני המכתבים שכתב אלי ע"ד הגט לא הודיע את שם אבי המגרש ורק במכתב השלישי שנתקבל ימים אחדים אחר סידור הגט כתב לנו כי נקרא גם בשם אפרים ולא יכלנו להמתין ולעכב הגט במקום עיגון כזה כי בקושי גדול עלתה בידי ליקח ממנו הגט ויותר לא הי' היכולת בשום אופן לעכב עד אשר אשאל את כ"ת על שמו: כל זה כתבתי להצדיק עצמי וב"ד שלי שסדרנו הגט בשם פישל לחוד, אכן בנוגע לעיקר הדין גם עתה לאחר שכבר הודיע כ"ת כי בעירכם הוחזק אבי המגרש בשם אפרים פישל, לא אדע ג"כ מה כל החרדה שחרד כ"ת במקום עיגון גדול כזה, הן בעיקר הדין דשינה שם אביו כבר נחלקו רבוותי הללו אוסרין והללו מתירין, ויסוד וקוטב הציר אשר עליו יסבו הדברים תלוי בזה, איזה רושם עושה השינוי אם השינוי עושה רושם כאילו לא נכתב כלל או שע"י השינוי עוד מיגרע גרע דאפשר לחוש ללעז שמא יאמרו שאין זה המגרש אלא אחר הוא לגמרי, ואי נימא דשינוי חשוב כלא נכתב כלל, פשוט הדבר שאינו פוסל כ"א בדבר שצריך לכותבו מצד הדין, דכיון שצריך לכותבו וע"י השינוי הוי כלא נכתב משו"ה פסול, משא"כ אם השינוי נעשה בדבר שמצד הדין א"צ לכותבו, פשוט שבזה גם השינוי אין פוסל דלא יהי שע"י השינוי חשוב כלא נכתב, אבל הא א"צ לכותבו, אכן אי נימא דשינוי גרע מלא כתבו אז גם אם נעשה השינוי בדבר שא"צ לכותבו נמי פסול דע"י השינוי יש לחוש ללעז, ובזה פליגי רבוותא, העיטור סובר דשינוי חשוב כלא כתבו, ומשו"ה בשינה גם בשם העצם של אב שינוי גמור נמי כשר כיון דא"צ לכותבו גם לכתחלה ע"כ אין שינוי פוסל בו, ויסודו של הרא"ש דאוסר בשינה בשם האב היינו משום דסובר דשינוי גרע שיש לחוש ללעז שהרואה יאמר דאחר גרשה, ולכן אפי' בדבר כזה שאם לא הי' נכתב כשר אפ"ה שינוי גרע טפי דבזה חוששין ללעז ועיין במ"ש בתשובה הקודמת דהתוס' ורשב"א סוברים נמי כהעיטור, ויישבתי שם להקושיות שהקשו על שיטה זאת האחרונים ז"ל, ולפ"ז לשי' התוס' הרשב"א והעיטור דאין שינוי פוסל כ"א בדבר שצריך לכתוב מן