זקן אהרן חלק א קפח

דא"צ לכתוב שם אביה כלל, ודאי דלא מיקרי זה שינוי במה שצריך לכתוב והגט כשר: והנה בתוס' גיטין ד"פ איתא להדיא דר"ת הביא ראיה להכשיר בכתב כהן על שאינו כהן, אלא דבנו"ב מהדו"ק חאה"ע סי' ק"ט כתב דר"ת באמת לא קאי אגט רק הוא ענין בפני עצמו שר"ת הביא ראיה שאין שטר נפסל וכו' והיינו שטרות דעלמא, ור"ת אדלעיל קאי להכשיר בגט מקום שינוי הלידה, ומטעם שאין צריך, אמנם אם היו העדים חותמים אכולה מלתא מה בכך שהגט מצד תורפו לא נפסל, מ"מ עדי חתימה חתמו שקר במזיד ונפסל מטעם שהעדים היו רשעים ופסולים לעדות ואין חילוק בזה בין גיטין לשאר שטרות דעדים לאו אכולה מלתא מסהדי וא"כ אין פסול מצד העדים, אמנם עדיין יש פסול מטעם שיאמרו שאין זה המגרש והיינו בדבר שידוע לעולם ונקרא בשם זה, משא"כ בשינה מקום הלידה שבזה אדרבה אין חשש משום שמא יאמרו שאין זה המגרש שאין הדבר מפורסם כ"כ, וגם לזה אין חשש שהעדים לאו אכולה מלתא מסהדי והוא כעין דברי הרא"ש ע"ש, ובחבורי לגיטין הארכתי בזה להקשות על דבריו דמלבד שזה דוחק בכוונת התוס', גם אין נראה זה מצד הדין דאדרבה כמי בשינה מקום לידה דכשר משום שמקום לידתו אין ידוע ואין נקרא על שם מקומו, וא"כ הוה"ד להוספת כהן או לוי נמי ליכשר שאין ידוע לכל כשם העצם, ועכ"פ פשטות דברי התוס' נראים להדיא שמכשיר ר"ת: ועוד כתבו האחרונים דבע"כ לומר דר"ת מיירי בשאר שטרות ולא בגט משום דבגט ספר כריתות כתיב, וכתב הר"ן בפ"ב דגיטין דבעי' דהספירת דברים יהיה מוכח מתוך הגט בכדי שיהא מוכח מתוך הגט מי הוא המגרש, ואף דבעדי מסירה קי"ל דלא בעי' מוכח מתוכו, עכ"ז בעינן מוכח קצת שיהיה מוכח שמו ושמה בהגט גופא, משא"כ בשאר שטרות דלא בעינן ספור דברים רק העדים יוציאו הקול, ומאחר שהם יודעין מי הוא לא איכפת לו במה שלא ידעו שאינו כהן, ובע"כ דר"ת מיירי בשאר שטרות ולא בגט, אבל גם טענה זאת אין בה כדאי להוציא דברי ר"ת מפשטותו, דנהי אם לא נכתב שמו ושם אביו ודאי דפסול מטעם דאינו ספור דברים, אבל בשינה כינוי דכהן ושמו ושם אביו נכתב כהוגן כה"ג מיקרי מוכח מתוכו ויש ע"ז ראיות גדולות לחילוק הזה ואכ"מ: והעיקר מה שנשאר לפנינו להחמיר בנ"ד הוא רק שיטת הרא"ש דפסל בשינה שם מקום דירתם משום חשש לעז ולא משום שצריך לכתוב לכתחלה, דלפ"ז יש להחמיר גם בכתבו לוי על אינו לוי דאף דא"צ לכתוב עכ"ז פסול משום לעז, וזהו עיקר היסוד של חומרת רעק"א ונו"ב, אכן לאחר העיון גם לשיטה זאת יש לדון להקל מכמה טעמים, חדא דהא התה"ד סי' קפ"ד כתב דגם להרא"ש אינו פסול משום לעז אלא היכי שצריך לכתוב, נמי יש למצוא קולא, דהנה בגיטין דל"ד על הא דהתקין ר"ג שיהו כותבין וכל שום קאמר ע"ז רב אשי והוא דאתחזק בתרי שמא ופרש"י אבל אם לא ידעו הב"ד מן שם מקום הנתינה וכתבו רק שם מקום כתיבה דכשר, ואף דנתברר לבסוף דיש לו שם אחר במקום אחר הוי גט כשר ואף דהרבה פוסקים יש להם שיטה אחרת בהאי דוהוא דאתחזק מ"מ שיטת הרא"ש הא להדיא שם כפרש"י, וכבר הקשו כולם דלשי' הרא"ש דחוששין ללעז א"כ אמאי כשר כי נתברר אח"כ דיש לו שם אחר הא אכתי שייך לעז בזה, והעלו האחרונים בסברתו דלא פסלו חז"ל משום חשש לעז אלא היכי דפשעו העדים והסופר היינו כשידעו דיש לו שם אחר במקום הנתינה וא"כ פשעו וכתבו הגט שלא כדין אבל היכי שנכתב הגט כדין דהעדים לא פשטו בזה כלל לפי שלא ידעו משום מקום נתינה לא פסלו חז"ל משום לעז. וכ"כ הט"ז סי' קכ"ט סק"ה ע"ש, והא כמבואר בתשו' הרא"ש בשינה שם עירו הובא במחבר שם סעיף י', התם מיירי בהמיר אבי המגרש ומן הסתם ידעו כולם שמו של אביו איך היה נקר אבעודו יהודי, רק הבן לא רצה להזכיר שם אביו מחמת שהיה מתבייש בזה לפי שהיה ניכר לכל שמו של אביו המומר ולכן החזיק לאביו בשם אחר, א"כ פשעו העדים במה שכתבו שם אחר, אבל בנ"ד שלא הרב המסדר ולא העדים והסופר לא פשעו כלל דלא ידעו אם אביה לוי הוא או לא וסמכו על האשה שאמרה כן וכפי הנהיג גבן לסמוך בזה גם על דבורה א"כ אף שנתברר אח"כ שאינו לוי מ"מ כשר הגט לשי' הרא"ש נמי: ועוד בה שלישיה להתיר אפי' לשי' הרא"ש דחושש ללעז, דהא עיקר הלעז הוא לא משום שיאמרו שגירשה בגט פסול ולא גירשה כדין אלא משום דיאמרו שאחר היה המגרש ולא בעלה וכמ"ש רש"י ורא"ש גיטין ל"ד על הא דהתקין ר"ג לכתוב וכל שום, דהוצרך לזה שלא יוציאו לעז לומר שלא גירשה בעלה רק אחר גירשה, וכ"כ הרא"ש במשנה דהיה משנה שמו וכו' דאם תבוא להנשא לאח"ז בגט שתחת ידה יאמרו שאינה מגורשת שאין זה השם הכותב בגט, א"כ זה אין שייך כ"א בזמן הש"ס דהיו סומכין על הגט שיהא לראיה בידה לאנסובי, אבל לדידן דנהגו לקרוע הגט ואינו עומד לראיה כלל א"כ ליכא האידנא כלל חשש לעז, וחדאי נפשאי ששוב ראיתי שקדמוני בעצה זאת הגרי"א ז"ל, וכיון דלא שייך בזה טעם דלעז ע"כ יש להקל בזה"ז היכי שאין בו שינוי מה"ת רק מדרבנן כיון דבטל הטעם וגם חומרת הנו"ב והצ"צ דפוסלים בכתבו כהן על אינו כהן משום דחיישינן שמא הערים לקלקלה, אין שייך זה כ"א היכא שכתבו זה עפ"י הבעל אבל הכא בנ"ד שכתבו זה עפ"י הגדת האשה מה שייך לקלקלה יש בזה, ובלא"ה אין לחוש לחומרתם דהא חזינן דעיקר חששת הרא"ש לפסול בשינוי שם אביו הוא משום חשש לעז ולא מטעם של הנו"ב וצ"צ אלמא דלא ס"ל לחשש הנ"ל משום דבאמת קי"ל דבעל אין חשוד לקלקלה כמ"ש התוס' בריש גיטין: והרי נתברר דלכל השיטות אין להחמיר בנ"ד אפי' לשיטת הרא"ש ודוקא היכי דכתבו שינוי השם לגמרי דמיפסל משום דלח הוי ספירת דברים אבל בשינה בכינוי דלא שייך לפסול משום ספירת דברים וכמ"ש לעיל ואינו פסול אלא משום לעז, יש להקל בנ"ד ובהצטרף לזה הדעות של האחרונים ה"ה עבוה"ג ותשובת שם יוסף ותשו' עין יצחק שהסכימו להתיר בכתבו לוי על שאינו לוי יש לסמוך עליהם להקל במקום עיגון, ולכן לענ"ד אם אפשר להשיג גט אחר ודאי שהחיוב לעשות כל טצדקי כדי להשיג גט אחר ובאם לא יתרצה הבעל ליתן גט אחר יאיימו עליו שגם הוא לא הותר עוד מכבלי חדר"ג ואסור לו לישא אשה אחרת עד שיגרשנה בגט כשר לכל הדיעות, וכדאי המה רבותינו המחמירים לעשות כל התחבולות שאפשר וגם אם אין עתה הבעל בביתו ובעירו, להמתין משך שנה, אולי בתוך הזמן הזה תמצא את הבעל ותשיג ממנו גט אחר אבל ר עבור משך שנה ולא יתודע מקום הבעל, אנן שליחותייהו דרבותינו המחמירים עבדינן כי קרוב לשער אילו היו הם בדור פרוץ כזה שגם על איסורי דאורייתא היותר חמורים אין בידנו להעמיד הדת על תלה שגם הם לא היו מסכימים לעגנה יותר, ואפשר להתירה להנשא לאחר: וד' יצילנו משגיחות כנפש המברכו בברכת אהרן וואלקין