זקן אהרן חלק א קפז

ולכן אפשר לפרש דכן הוא כוונת התוס' דודאי עיקר האיסור בשינה מקום דירה הוא מטעם לעז בכדי שלא יקשה קושית רש"ל ורעק"א דא"כ מ"ט כשר השינוי במקום לידה, ולטעם דלע|ז ניחא דבמקום לידה ליכא לעז ואפ"ה הוצרכו התוס' לטעם שא"צ לכותבו דאל"ה אכתי היה צריך לפוסלו גם במקום לידה לא מטעם לעז אלא משום דהעדים חתמו בשקר, ולזה כתבו דכיון דא"צ לכותבו ממילא לא נפסל השינוי גם מטעם חששא דעדים וכמסקנת הרא"ש אבל אכתי כל עין אשר מישרים תחזה לא יוכל להסכים להעמיס כוונה זו בתוס' אשר לא נזכר שום רמז מחשש דלעז, ועיקר חסר מן הספר, ופשטות לשון התוס' נראה ברור בכוונתם דעיקר ההיתר הוא משום דכל דבר שא"צ לכותבו אין פוסל בו גם השינוי וכסברת העיטור: ועיין במהרש"א שם שלא ניחא לי' נמי בפי' הרש"ל משום דלשון התוס' מוכח להדיא דלית להו כלל לטעם דלעז, והעיקר תלוי במה שצריך לכותבו, ובכדי ליישב קושית הרש"ל דא"כ גם בשינה מקום הדירה נכשיר נמי כיון דגם זה א"צ לכותבו תי' דהר"י סובר שבאמת מקום הדירה צריך לכתוב ומעכב גם דיעבד אם לא כתבו, ומשו"ה גם שינה פסול, ואמנם גם על תי' של מהרש"א קיהו בו האחרונים דאיך אפשר לומר שדעת הר"י דמקום דירה מעכבת דיעבד אם לא כתבו, הא בהגהות אשר"י גיטין פ' השולח מבואר בשם ר"י דאם לא כתב עירו כשר, ודוקא שינה פסול וכ"כ המרדכי והש"ג בפ' השולח שם ע"ש הר"י, וקאי על מקום דירה ולא על מקום לידה דהא במקום לידה מכשיר גם בשינה, א"כ חזינן דהר"י סובר שגם מקום דירה אינו מעכב דיעבד, ולכן נראה העיקר בכוונת הר"י שבתוס' דסובר שאף דבר דא"צ לכותבו כ"א לכתחלה אע"ג דאין עיכוב בדיעבד דפסול בו שינוי, ודוקא דבר כזה שגם לכתחלה א"צ לכותבו מצד הדין ואלא דמצד מנהג בעלמא נהגו לכותבו, בזה אין פוסל שינוי, ולכן מקום הדירה אע"ג דדיעבד אינו מעכב מ"מ כיון דלכתחלה צריך לכותבו פוסל בו השינוי, משא"כ מקום לידה שגם לכתחלה א"צ לכותבו לא נפסל בו גם השינוי, ולבד שמסתבר מאוד כפירושי בכוונת התוס', עוד יש להביא ראיה לזה דאפי' בדבר שצריך לכתוב לכתחלה פוסל אשינוי, דהא התוס' הוכיחו דא"צ לכתוב לכתחלה מקום עמידת הבעל מדלא מוקי הש"ס בבעל ומקום עמידתו, ואי נימא כמהרש"א דשינוי אין פוסל כ"א במה שמעכב דיעבד א"כ מנ"ל להוכיח דא"צ לכתוב לכתחלה מקום עמידתו, ובע"כ מוכח דס"ל דגם מה דצריך לכתוב לכתחלה דפסול נמי בשינה, ומטעם דכיון דלכתחלה מיהא צריך לכותבו א"כ אי לא כתבו הוי משנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין וכמ"ש הפנ"י בסוגיא זאת ע"ש: ולפ"ז הרי בררנו דשיטת הר"י הוא דאינו פסול שינה אלא במה שצריך לכותבו ולמהרש"א הוא דוקא במה דמעכב דיעבד אבל אם דיעבד אינו מעכב אע"ג שלכתחלה צריך לכותבו אין פוסל בו שינוי, ולפירושי אני בדבר שצריך לכתחלה מצד הדין לכותבו נמי מעכב השינוי אבל בדבר שא"צ לכותבו גם לכתחלה מן הדין כמו כנוי דכהן ולוי אינו פוסל גם שינוי, וראה זה מצאתי גם שיטת הרשב"א כן הוא דהב"י בסי' קכ"ח הביא תשובת הרשב"א שהוכיח דצריך לכתוב לכתחלה מקום הדירה ממתני' דשינה שם עירו פסול, ואי א"צ לכותבה לכתחלה אמאי פוסל בה שינוי ע"ש, ואי נימא דסובר כהרא"ש דחוששין ללעז א"כ מה הוכחה היא זו דהא שפיר י"ל דשינוי גרע מלא כתבה כלל ובאמת גם לכתחלה א"צ לכותבה ואפ"ה שינה פסול משום דחוששין ללעז, אע"כ דגם הרשב"א אין סובר חשש דלעז ושינוי אין פוסל כ"א בדבר שצריך לכותבי ומשו"ה שפיר הוכיח דמדשינה פסול מכלל דצריך מיהא לכתחלה לכתבה דאל"ה גם שינוי אין פוסל: והתבאר דהעיטור לאו יחידאה הוא בדין זה אלא גם הר"י והרשב"א עמודי ההוראה קיימי עמו בחדא שיטתא דשינוי אין פוסל כ"א בדבר שצריך לכותבו מיהא לכתחלה מצד הדין, ולפ"ז שפיר פסק העיטור גם בשינה בשם העצם של אב דכיון דא"צ לכותבו גם לכתחלה דאין שינוי פוסל בו ומכ"ש בנ"ד דהשינוי הי' בכינוי דלוי בשם אבי המתגרשת דקיל טפי דאין לפסול לשיטתם, ויפלא על רעק"א שכתב דאין לעשות סניף מדברי העיטור בה בשעה שגדולי הראשונים קיימי כוותי': ומה שהוכיח רעק"א דבע"כ דלא קי"ל כזה מהא דמבואר בסי' קכ"ח דבזה"ז אין כותבין מקום דירה אף לכתחלה ומ"מ קי"ל דשינוי שם עירו פסול אף האידנא, הרי דאף מה שא"צ לכתוב אפ"ה שינוי פוסל ובע"כ דקי"ל כשי' הרא"ש דחוששין ללעז, גם זה אפשר ליישב עפמ"ש בתשובות האחרונים דיש לחלק בזה ולומר דדבר שצריך לכתוב לכתחלה מצד הדין, וכיון דהעדים מחויבים לדקדק בזה ובכה"ג על כולה מלתא קא מסהדי לכן שייך בזה לפסול משום חששא דעדים חתמו אשיקרא וכמ"ש הרא"ש הבאתיו לעיל אבל דבר כזה שמצד הדין א"צ גם לכתחלה לכתבו ורק מצד המנהג הוא לא שייך לפוסלו גם משום חששא דעדים משום דיתלו דהעדים לא קיימי עלה, ולפ"ז שפיר יש לחלק ביניהם דבשלמא בשינוי במקום הדירה כיון דבזמן הש"ס היה צריך לכתוב לכתחלה שם עירם, ממילא דאז היה גם בשינה פסול, ע"כ אף דעכשיו אין כותבין מקום הדירה אף לכתחלה משום דמקום דירתינו מרופה בידנו וא"כ השתא בטל טעם האיסור בשינוי, אפ"ה פסול גם האידנא דהא קי"ל בריש ביצה דדבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו אף שבטל הטעם, ולכן כיון דבזמן הש"ס נמנו ופסלו הגט ע"י שינוי במקום הדירה דאז הוה טעם מעליא לפסול בזה כיון דלכתחלה צריך היה לכותבו, א"כ בשינוי יש חששא דעדים, ולכן גם האידנא אע"ג דבטל הטעם כיון שאין כותבין גם לכתחלה מקום הדירה, אפ"ה האיסור לא בטל משום דהוה דבר שבמנין וכו', אבל בשינוי שם האב דגם בימי הש"ס לא נהגו לכותבו ולא נמנו מעולם על שינוי זה לפוסלו, ודוקא שינה שמו ושמה פסול ולא שינוי בשם האב וגם האידנא א"צ לכותבו לכתחלה מצד הדין וכמו שהכריע הגט מקושר דא"צ לכתוב שם אביהם לכתחלה, ומה שכותבין האידנא אינו אלא מנהגא, נמצא דאין משום מה לפוסלו, דבעיקר הדין וכיון שא"צ לכותבו אין פוסל בו שינוי ומצד דבר שבמנין נמי אין לפסול כמו בשינוי מקום הדירה, דהתם מיהא בימי חז"ל נהגו לפסלו אבל בשינה שם האב דלא נמנו מעולם לפוסלו גם חשש זה אינו, ואל יהא סברת חילוק זה קל בעיניו דכבר השתמש בו הגרי"א מקאוונא ז"ל כמה פעמים בתשובותיו, ולפ"ז אין ראיה כלל משינוי בשם עירו ואזדא הוכחת רעק"א: היוצא לנו מכל זה דלשי' הר"י שבתוס' והרשב"א והעיטור דאין שינוי פוסל כ"א בדבר שצריך לכתוב מן הדין, גם בשינוי בשם העצם של אב הי' ראוי להכשיר, לא מיבעי לפי' המהרש"א שדוקא במה שמעכב בדיעבד השינוי פוסל, א"כ בשם האב שבדיעבד אינו פוסל לכו"ע אם לא כתבו כלל, דגם שינוי אין פוסל, אלא אפי' למ"ש בכוונת התוס' דאם אך לכתחלה צריך לכותבו מצד הדין, פוסל בו השינוי אפ"ה לדעת כמה פוסקים א"צ לכתוב גם לכתחלה שם האב מן הדין, וממילא שגם שינוי אין פוסל לדידהו, ועוד דאפי' אי נימא דלכתחלה צריך לכתוב לשם האבות מן הדין, אין זה רק בשם העיקר של אב אבל בכינוי דכהן ולוי דבזמן התנאים לא כתבו כלל כמ"ש הג"פ סי' כ"ט להביא ראיה משני יוסף בן שמעון דרק אם היו משולשים יכתבו כהן ועיין ברדב"ז ח"א סי' פ"א מ"ש דאין הכרח לכתוב כהן גם לכתחלה והדבר במנהגא תלוי, וכ"ש באבי האשה דקיל טפי דכמה פוסקים ס"ל