זקן אהרן חלק א קפו

והנה אם היה בזה שינוי גמור אין הדבר ברור כ"כ, דשינוי גרע מאילו לא כתבו כלל, והדבר במחלוקת שנויה, העיטור והרשב"א סוברים בשינה שם האב ומקום הדירה כיון לא כתבו כלל לשם אביו כשר, שינה נמי כשר דהוה שינוי בדבר שאין לכותבו, ובשינוי לא גרע מאילו לא כתבו כלל, ואכן בתשובת הרא"ש הביאו הטור סי' קכ"ט מבואר דשינוי גרע מלא כתבו כלל, מחשש לעז שיאמרו שמא אחר הוא, וכן פסקו כל האחרונים שאין לצרף דעת העיטור אפי' לסניף וכמו שהארכתי בתשובה הסמוכה: ומה שחילק בבה"ט סי' קכ"ח דשם הנהר שאני, כבר קיהו בו האחרונים עיין בפ"ת שם, אלא שזה אמת דבשינוי אות אחת ובשגם בנ"ח נסתר דבין שיכתבו בא' ובין בה' הנח נסתר ואי"א להכיר, לא מיקרי זה שינוי כלל, ובלא"ה אפי' בשינוי גמור לא שייך בנ"ד חשש הוצאת לעז על גיטין ראשונים כיון שאין שום אחד בעירו שיזכור איך כתבו מקודם, דבשלמא אם היו יודעים שמקודם נכתב בה' ורק הרב דהאידנא רוצה לשנות משום שאין נראה לו בסדרן של הראשונים, היה שייך לומר דא"כ יוציאו לעז שהגיטין ראשונים פסולים, אבל כיון שאין אדם בעירו זוכר איך כתבו מקודם, מה לעז שייך בזה הא אם יראה שכותבין השתא בא' יסבור שגם בגיטין ראשונים כתבו נמי כן: ובאין עוד הנני ידידו המברכו בברכת אהרן וואלקין. סימן פח. כבוד הרב וכו' מהור"ר שלמה זלמן שניאורסאן שריס"א הגאב"ד דהומיל. מכתבו קבלתי ובמה ששאל ממני דבר עובדא דאתי לידו שעפ"י טעות של האשה המתגרשת כתבו בגט על אביה שהוא לוי ואח"כ נודע שבאמת אינו לוי, וכ"ת פלפל בחכמה, אכן באמת ענין הזה אינו סובל שים אריכות אחרי אשר כבר דשו בי' האחרונים ונתברר למדי גם דעות המחמירין וגם דעות המקילין, ואם לא קרה המקרה בדור פרוץ כזה לא נזדקקתי לחפש בזה קולות, כי מאן ספין ומאן רקיע להכניס ראשי בין ההרים הגדולים נגד מאוריני הקשים כברזל כמו רעק"א ונו"ב שמחמירים מאוד, וגם הצ"צ לא סמך על כחו הגדול להקל נגד הכפירים הללו, ואנן מה נענה אבהרי' אבל צדקו דברי כ"ת כי בדור פרוץ כזה מהראוי להשתמש בכחא דהיתירא בכל האפשר ומוטב שיהיו שוגגין, ולכן הנני משיב בזה בקצרה, ואם כי בכל פרט אפשר להאריך הנני מונע מזה שלא יאמרו שעל החידושי תורה שלי הנני סומך להכריע נגד כל הני רבוותי ולא אכתוב כ"א דברים המפורשים כמעט בראשונים ואחרונים, וזה החלי: הן היסוד וקוטב הציר אשר עליו יסבו האוסרין ומתירין תלוי בזה, איזה רושם עושה השינוי, אם השינוי עושה כאילו לא נכתב הדבר או ע"י השינוי עוד מיגרע גרע וגרע מלא נכתב כלל, דאפשר לחוש ללעז שמא יאמרו שאין זה המגרש או המתגרשת אלא אחר הוא לגמרי, ואי נימא דבשינוי חשיב כאילו לא נכתב, פשוט הדבר שאינו פוסל כ"א בדבר שצריך לכותבו מצד הדין או שבדיעבד מעכב אם לא כתבו, או שגם אם רק לכתחלה צריך לכותבו באשר יתבאר בדברנו, וכיון שנצרך מיהא לכותבו וע"י השינוי חשיב כלא נכתב, משו"ה פסול, משא"כ אם השינוי נעשה בדבר שא"צ לכותבו גם לכתחלה מצד הדין כמו כנוי דכהן או לוי ורק מצד המנהג אנו כותבים כאשר ביאר זה הרדב"ז בתשובה, פשוט שבזה גם השינוי אינו פוסל, דלו יהי שע"י השינוי חשוב כאילו לא נכתב, הא א"צ לכותבו כלל, משא"כ אי נימא דשינוי גרע מלא כתבו, אז גם אם נעשה השינוי בדבר שא"צ לכותבו כמו בכנוי דכהן נמי פסול, דע"י השינוי יש לחוש ללעז ובזה הוא דפליגי ראש המתירין וראש האוסרין שהובא בתשו' רעק"א ונו"ב דהמתיר הראשון הוא העיטור משום דסובר דשינוי אין פוסל כ"א בדבר שצריך לכותבו לכתחלה בגט אבל בדבר שא"צ לכותבו גם שינוי אין פוסל, וממילא סובר שגם בשינה בשם העצם של האב כיון דא"צ לכותבו גם לכתחלה ע"כ אין שינוי פוסל אפי' בשם העצם של האב, כ"ש בכנוי דכהן ולוי, ויסודו של הרא"ש שאוסר משום דסובר דשינוי גרע דיש לחוש ללעז שהרואה יאמר דאחר גירשה ולכן אפי' בדבר כזה שאם לא היה נכתב כשר, אפ"ה שינוי גרע טפי דבזה חוששין ללעז: ומה שרעק"א הרחיק לגמרי לדעת העיטור שאין לעשות מזה גם סניף. היינו משום דהוכיח ע"י ראיה חזקה דבע"כ אנן קי"ל כטעם הרא"ש, מהא דמבואר באה"ע סי' קכ"ח דבזה"ז אין כותבין מקום דירה אף לכתחלה ואפ"ה קי"ל דשינוי בשם עירו פסול אף האידנא, הרי שאף מה שא"צ לכותבו אפ"ה שינוי פסול ובע"כ משום דקי"ל כשי' הרא"ש דיש לחוש ללעז ע"ש שזה עיקר ראייתו, ואכן לבבי ידמה דמשום דרעק"א לא הביא מדעת הראשונים רק דעת העיטור לחוד שסובר כן דשינוי אין פוסל כ"א בדבר שצריך לכותבו לכן נקל היה לפניו לדחותה וכדרך שדוחין לדעה יחידית, אבל אילו הביא שעוד הרבה ראשונים סוברים כהעיטור לא היה דוחה אותם כ"כ בנקל ולומר שאין גם לצרף זה לסניף להקל, ומעתה ניחזי אנן מה שמצאנו בראשונים, הן זה לשון התוס' גיטין ד"פ בד"ה ושם עירו אומר ר"י דהיינו דוקא עיר שדרין בתוכה אבל עיר שנולדה בה אף שינה כשר כיון שא"צ לכותבה עכ"ל, הרי לכאורה להדיא שדברי הר"י בתוס' הם כדעת העיטור דכל דבר שא"צ לכותבו גם שינוי אין פוסל, אלא דרש"ל הקשה שם על דברי התוס' כקושית רעק"א דא"כ אמאי פוסל כששינה מקום הדירה הא גם במקום דירה כשר דיעבד אם לא כתבו, ולכן השיא גם לדעת התוס' שנתכוון לדברי הרא"ש וכתב לחלק בין מקום דירה למקום לידה, שמקום דירה ידוע ואין שקר גדול מזה וכאילו מעידים העדים שלא גירש פלוני זה עכ"ל, וביותר ביאור נמצא חילוק זה ברא"ש גופא שכתב שם וז"ל ואם טעו ושינה מקום הלידה מעשה היה והכשיר ר"ת דדוקא שינה מקום דירה הוא דאיכא חששא משום שידוע לכל שכל אדם נקרא ע"ש דירתו, פלוני ממקום פלוני, וא"כ כשרואין שינוי מקום אומרים שלא גירש זה אלא אחר הוא שגירש, אבל מקום לידת האדם אינו ידוע וגם אינו נקרא על מקום לידתו וליכא חששא וכו' ע"ש, והמתבאר מתוך תי' זה דעיקר החשש הוא משום לעז אלא דבמקום לידה ליכא לעז, ולפ"ז אין ראיה שוב מהתוס' דסברי דכל דבר שא"צ לכותבו נם שינוי כשר כיון דעיקר החשש הוא משום לעז וכל היכי דיש לחוש ללעז פסול בשינוי אפי' במקום שא"צ לכותבו: והנה על הרא"ש גופא שכתב טעם זה מסברא דנפשי' ולא בכוונת התוס' ולא קשיא לי כלל, דהא אינו אחראי לדעת התוס' ושפיר יכול לפרש דהחשש הוא משום לעז, אבל על הרש"ל שהעמיס כן בכוונת התוס' אני תמה מאוד דהא התוס' כתבו להדיא דטעם ההיתר הוא משום שא"צ לכותבו ומשו"ה שינה נמי כשר ולא הזכיר חשש דלעז, ואיך נעמוד אנן וניקום בכונתם דבר שאין גם רמז בדבריהם, והן אמנם דיש לי לתרץ דברי רש"ל עפי"מ שסיים הרא"ש שם וז"ל ומשום עדים אין לפוסלו דחתימו אשקרא דכיון שא"צ לכותבו לא קיימו סהדי עלי' עכ"ל,