זקן אהרן חלק א קפה

אחרי שלכתחלה ודאי שלא הי' רשאי להוציא הגט מתחת ידו: והנני הדו"ש ומברכו שלא יכשל בהוראה כנפש המברכו בברכת אהרן וואלקין. סימן פז ב"ה יום ד' כ"א אד"ר תרפ"ז פינסק. כבוד הרב וכו' מהור"ר זאב וואלף זיסערמאן שליט"א אב"ד דקאטעלנא. על שאלתו איך לכתוב בגט שם הנהר היווא בעירו, ונסתפק כ"ת אם באל"ף או בה"א לבסוף, ועיקר ספיקו בהיות שעד המלחמה נסתדרו שם גיטין ורק בימי המלחמה ברחו כל היהודים מן העיר וכל הגיטין הישנים נשרפו ולא נמצא אף אדם אחד בעיר שיזכור איך כתבו מקודם, ולכן חושש כ"ת לקבוע שם הנהר כעת משני טעמים, א) אפשר שכתבו מקודם באות אחרת וכשיכתוב השתא באות אחר יהא הוצאת לעז על גיטין ראשונים, ב) אם שמא לא יכוון השתא שם האמיתיי של הנהר הוי שינוי בשם הנהר דלכתחלה אין רשאי לשנות, ולבסוף מסיק כ"ת לכתוב בא' לבסוף: הנה בעצם הדין אני מסכים לכ"ת אבל לא מטעמי', דמ"ש בטעם הראשון עפמ"ש הב"ש סי' קכ"ח בעיר שנשתקע שם הראשון א"צ לכתוב רק שם השני, ולמד כ"ת דכ"ש בנ"ד שהשינוי הוי רק באות א', בין א' לה', וכיון ששם הראשון אינו ידוע הוי כנשתקע, אכן באמת אין זה כ"ש, ומה דחשב כ"ת למעלה בשינוי אות אחד, אדרבה הוי זה חסרון וגריעותא, דהיכי שע"י שם האחרון נשתנה עיקר השם וכו"ע קורין בשם השני חשיב שפיר נשתקע שם הראשון, אבל בשינוי אות אחת אפי' כשהשינוי הוי שינוי גמור שאפשר להבחין ההבדל לא חשיב זה נשתקע כיון שהוא קרוב לו במבטא, וכמו אבשלום אבישלום, גרשום גרשון וכמ"ש בתשו' מהר"ם לובלין סי' ל"ט ובט"ג באות הא' סקי"ט, ובתשו' מהר"מ מרוטענבורג בשם מיכאל וקורין מיכל, דשם מיכאל לא חשיב נשתקע כיון ששם מיכל יוצא ממנו ע"ש, הרי שבכל הני אפשר להכיר למאן דדייק היטב בלישנא, בין גרשום לגרשון, שזה במ"ם וזה בנו"ן, אפ"ה כיון שקרוב לו במבטא לא חשיב נשתקע, כ"ש בנ"ד בין היווא בא' להיווה בה' שאי"א לעמוד על מבחן המבטא אחרי שנ"ח נסתר הוא שאינו נרגש במבטא ודאי דלא חשיב נשתקע, ובלא"ה מה דמיון הוא לדינא דב"ש בנשתקע שם הראשון דכותבין שם השני, דהתם מיירי כששם השני כבר אתחזק וידוע וניכר לנו ודאי דהכי כותבין אותו באופן אחר משם הראשון, בכה"ג שייך לומר כיון דשם הראשון אינו ידוע חשיב כנשתקע ושפיר כותבין שם השני, אבל בנ"ד דשם השני לא הוחזקה עוד וע"ז אנו דנין איך להחזיקו, שפיר יש לחוש לשינוי אם השינוי היה פוסל בזה הדין: ב) מ"ש כ"ת דמן הסברא ודאי שהיו קוראים בא' ולא בה' דכשיכתוב היווה בה' לבסוף יהיה מחצית השם משם קודש, היינו אותיות ו"ה וכמו דהרבה אנשים אינם רוצים לכתוב שמם המסיימות באותיות השם כגון אלי' או ישעי', ולכן ודאי שלא סיימו שם הנהר על ו"ה שהוא שני אותיות משם הויה, זה אינו דע"כ לא אמרי' ושני אותיות של שם חשוב כשם, כ"א כששני אותיות הללו הם שם בפני עצמן כגון ידידי', מהללאל, אבל אותיות ו"ה אפי' כשהיו נכתבים לשם קדושת שם הרי הוא נמחק וכמ"ש בתשו' בני יונה הובא בפ"ת יו"ד סי' רע"ו וכ"ש בשם הנהר שלא נכתב מתחלה לקדושת השם כלל שאין בו שום קדושה ומותר גם למוחקן וכמבואר להדיא במס' סופרים פ"ה ה"ג דכל שם שלא נתכוון בכתיבתו לצורך שם אין בו שום קדושה, ואפי' אם היו אותיות הללו שם במקום אחר נמי לא משנינן השם משו"ה כמו ידידי', חנני', וכ"ש באותיות ו"ה, ועיר בריסק יוכיח דכותבין בגט על נהר בוג דמתקרי בוה כמבואר בטיב גיטין, וכשאני לעצמי נהפוך הוא דמן הסברא היה כדאי יותר לכתוב בה' דא' מורה על נקידת קמץ או פתח גמור, ולפי המבטא שכתב כ"ת שקורין היווה בסגול, א"כ באמת הי' צורך לסיים בע' שמורה על ניקוד סגול, אלא שאפ"ה על סיום בה' לא יקשה לפי שמבטא הסגו"ל לא נשמע כ"כ בלשון ממהר לדבר, וההברה נשמע ממוצע בין קמ"ץ לסגו"ל, ולכן מסיימין בה' שאינו מורה על ניקוד ידוע רק לסמוך עליו האות. הקודם באיזה ניקוד שהוא א"כ כשכותב ה' לכל אשר יחפוץ יטנו, ועיין בטיב גיטין בלקוטי שמות עירות ונהרות אות י"ג שהעיד שראה בגיטין שנכתבו במיר פראנקפורט, שמות בילה, צימלה, בה"א לבסוף, ואע"ג שהב"ש כתב דשמות הללו מסיימות בא' וכתב הטעם ובי אשכנז דייקי בלישנא טפי וכיון שאין מבטא הקמ"ץ נשמע ואדרבה נשמע הסגו"ל כמו בילע צימלע משו"ה לא כתבו בא' המורה על קמ"ץ ידוע ובחרו יותר לסיים בה' שאפשר להטות אותו לכל אשר יחפוץ, ואפשר להביא ראיה מעירנו פינסק שכותבין בגיטין על נהר "פינה": ולכאורה יש להבין למה לא סיימו בא' כמו כל שמות הנהרות שמסיימות בא' א"ו משום דמבטא נשמע בסגו"ל כמו "פינע" משו"ה לא סיימו בא' המורה על קמ"ץ ופת"ח גמור ובחרו יותר לסיים בה' ולכן באמת בנ"ד היה ראוי יותר לסיים בה', אלא שאפ"ה הנני מסכים לקבוע לסיים בא', חדא מפני שרוב מסדרי הגיטין שבדורות הקודמים כתבו לכל שם הנהרות בא', וכללא כתבו דכל שם לעז כותבין בא', לכן אינני רוצה לשנות בזה, ועוד דכתבו הפוסקים דשם פוריא יכתבו בא' בסוף שהוא לשון ארמי ואם יכתבו בה' כיון שבה' יש לו נמי כוונה עברית מלשון גפן פוריה, והיה נראה שיש עיכוב שיובן מלשון עברית משו"ה מסיימין בא' שאין דומה לו בלשון עברית, וא"כ ה"נ בנ"ד אם יסיים בה' אפשר שיובן מלשון הקדש "הוה" וכדאי יותר לסיים בא', ובשגם שיש לי לתת טעם להחילוק שיש בין האשכנזים דמסיימים בה', לבין דידן דנהיגי לסיים בא', דודאי עיקר שם הנהרות שם עכו"ם הוא שהם התיישבו ראשונה בארץ וקראו שמות להנהרות וכל היודע קצת בדקדוק לשונם יודע דכללא הוא דבשפתם אינה מסיימת על הברת סגו"ל כ"א אל פח"ח כמו דווינא, וואלגא, וויסלא וכדומה, ולכן נהגו לכתוב בגיטין בא' להורות על פת"ח כשם העכו"ם ולא חשו למבטא הישראלית שנשמע בסגו"ל כיון שאינו מעיקר הנחת הלשון אלא העברת הדבור, כמו מכל סגו"ל בסוף התיבה שאין מדקדקים לסיים בע' כגון ליבא, שימא ומשום שאין הסגו"ל נשמע כ"כ, משא"כ בשפת האשכנזים שמבטא שפתם נשמע כמו הברה היהודית שמסיימת על סגו"ל וכגון "די עלבע" וכדומה ומשו"ה כתבו בה' שאפשר להטותו לכל אשר יחפוץ ולא בא' דמורה על קמ"ץ ופת"ח ידוע: ובענין מה שחשש להוצאת לעז על גיטין הראשונים אם יכתוב עתה בא' דשמא מקודם הי' כתוב בה', וכ"ת כתב להקל עפמ"ש התה"ד סי' קל"ב דלא שייך הוצאת לעז אלא במקום דאם כפי שאנו עושים השתא יהיו גיטין הראשונים פסולים, אבל אם גם לפי השתא הגיטין הראשונים כשרים ליכא הוצאת לעז, והכא כיון דאם לא כתב כלל לנהר כשר וכמ"ש הרמ"א סי' קכ"ח ממילא גם שינוי כשר,