זקן אהרן חלק א קפד

לפסול משום אות אחת כו' נראה דלאו דוקא אות אחת דהא גם בס"ת לא פסל הרבה אותיות כו' עכ"ל: דלכאורה תמוה טובא כיון דכתב הטעם מחשש שמא זייף א"כ אפי' אות אחת נמי וכמ"ש בעצמו דלטעם דזיוף פסול אפי' באות אחת, א"כ מאי האי דמסיים תו דיש להכשיר אפי' באותיות הרבה משום דדמי לס"ת וכי מאי דמיון הוא לס"ת שאין שייך חשש דזיוף כ"א חשש דנוי וזה אינו אלא להידור ולמובחר אבל בדיעבד אין זה לעיכובא, אבל בגט שהטעם הוי משום זיוף אפי' אות אחת נמי, ושוב ראיתי שהחת"ס בח"ב סי' ח' הקשה כזה על הד"מ שמדמי לה לס"ת, ופלא שלא הביא דברי הח"מ התמוהים לפ"ז, אכן למ"ש דלאו כו"ע סוברים טעם דזיוף ויש פוסקים דגם בגט הוי הטעם משום נוי מדוקדק מאוד דברי הח"מ, ולית בזה ערבוב דברים לאחוז החבל בשני ראשיו, אלא דשלא במקום עיגון חשש לדעת המחמירים לפסול אפי' באות אחת משום דשלא במקום עיגון יש לחוש לשי' הפוסקים דסברי משום זיוף ולכן פסול אפי' באות אחת, אכן במקום עיגון יש לסמוך על הני רבוותי דכשר אפי' בכמה אותיות דהטעם הוי משום נוי כמו בס"ת ומשו"ה אפי' בכמה אותיות נמי, ועכ"פ להלכה בנ"ד, אם כדברי כ"ת כן הוא שמקום עיגון גדול הוא יש לסמוך על הפוסקים הללו ולהכשיר אפי' בכמה אותיות עוברות חוץ לשיטה ובשגם שהגר"א גופא מרא דהאי טעם דמזויף כמ"ש בביאוריו לשו"ע, ואכן בביאורו לסמ"ג סעיף מ"ט כתב איהו גופי' טעם אחר משום דאותיות שהן חוץ לשיטה הוו כמו תלויות שפסול אם אינן מקוימות ע"ש, ולטעם זה הא אפי' תלויות גופא כשר בטופס כמבואר בתוספתא זאת גופא שהביא ההג"ה בפ"ב דגיטין, ולא חמורה חוץ לשיטה מתלויות ממש, וכן יש עוד טעם שכתב הלבוש משום דנראה כאילו אינו מעיקר הגט ודומה כאילו הגט חסר מזה האות ע"ש, ובחסר גופא כשר בטופס, ונמצא דלכל השיטות יש להקל עכ"פ במקום עיגון: ועתה נדבר דבר היודי"ן שחסר להם העוקצין בצד שמאל למעלה ולמטה, הנה מי שירצה לפקפק בזה ימצא אמנם כן ידו עפ"י המבואר בסדר גיטין מהרר"מ ס"ק פ"א שמחמיר מאוד בזה ואחריו החזיק הב"ש סי' קכ"ה ס"ק כ"ח שיש להחמיר ע"ש, והפר"ח שם ס"ק כ"ט מסיק דאפי' במקום עיגון אין להקל, ולא כתבו שום טעם, ולכאורה תמוה שיחמירו אפי' במקום עיגון ולא יזכירו שום יסוד, והנראה שתלו עצמן באילן גדול והוא על דברי האו"ז המובא בתה"ד סי' ר"ל ורל"ו שפסל להדיא גט שלא היה קוצש"י ע"ש, אבל אם צדקתי בהשערתי שהיסוד נבנה על האו"ז, היה זה יסוד רעוע לגמרי דכבר מסיק התה"ד שהאו"ז מיירי בחסר קוצי של רגל הימיני ובזה פשיטא דפסול דלא הוה אית כלל בלא רגל הזה ואינו אלא דיוטא בעלמא, אבל בחסר קוצי של שמאל דאות הוה גם בלא העוקץ חלא שלא נכתב כהלכתו אין לפסול, ואע"ג דבתפלין פסול גם בקוצי של שמאל לשיטת ר"ת מנחות דכ"ט דהאי לא נצרכה אלא לקוצי של יו"ד המוזכר בש"ס שם מיירי בקוצי של שמאל אבל לפי הטעם דפסול דאין זה משום דלא הוה אות אלא משום דבעינן כתיבה תמה, וא"כ אין זה פסול אלא בתפילין אבל בגט דלא כתיב וכתבתם למה יהא פסיל, ועיין בתה"ד שהעיד שבכל מדינת עסטרייך ושארי קהלות נוהגין שלא לעשות קוצין שמאלים ביו"ד שבגיטין, והן אמנם דמפשטות הש"ס מנחות שם מוכח כהמחחירים, דהכי איתא שם כתב אחד מעכב, לא נצרכה אלא לקוצש"י ופריך פשיטא, ורש"י מפרש דהאי קיצש"י היינו רגל הימיני. ובתוס' הביא שר"ת הקשה על רש"י ומפרש דתלמודא איירי בקוב"י שמאלית, וע"ז פריך הש"ס פשיטא, ומשמע דפסולו ברור מאוד דלא נקרא אות בלא קוץ הזה, וכמו שלפרש"י חסרון קוץ ימנית פסול אפי' בגט, ה"נ לפר"ת מהראוי לפסול בקוצש"י שמאלית ועיין בב"י או"ת סי' ל"ו הביא בשם מוהרי"ק בתמונת אותיות שיש להחמיר כר"ת, א"כ לפ"ז דברי המחמירים יש להם יסוד מן הש"ס, אכן המעיין היטב בסוגיא יראה שאין ראיה משם וכבר האריך בס' גליא מסכת סי' ז' בזה ע"ש ואכ"מ, ופשוט הדבר שגם בלא קוצי השמאלית הוה אות אפילו לר"ת ולא מפסל אלא בתפילין אבל לא בגט, והאו"ז שפוסל בגט היינו דוקא בחסר רגל הימיני וכמ"ש התה"ד וגם החת"ס ונו"ב התירו בזה: וגם הריעותא שהתי"ו בתיבת דמתקריא נתפשט הדיו כ"כ עד שנראה כדבוק בינתים בין שני רגליו, הרמ"א סי' קכ"ה סט"ז מכשר אם נראה כדיבוק ע"י גיפלאסין, ומוהר"מ בסה"ג סיים דיש ליתנו להאשה אפי' שלא במקום עיגון, ומסה"ג אות פ"ו משמע דכשר בלא שום תיקון ואין צורך גם להראות לתינוק ובאם בעיני המסדר נראה שאין נוגע כשר, ואע"ג שהרמ"א לא מיירי כ"א כשנראה הדבוק בין אות לאות, אבל חלול האות גופא הוה שלם ויפה בלא שינוי משא"כ אם ההתפשטות הדיו הוא בתוך חללו של האות גופא שעי"ז נשתנה צורת האות, ודאי שאין להכשיר, מ"מ בנ"ד כיון שכתב כ"ת דאינו נוגע וגם תינוק קורא אותו כהוגן, א"כ לא נשתנה צורת האות, יש להכשיר ואולי אפי' בנשתנה צורת האות בנ"ד יש לדון דאפשר אפי' בחסר לגמרי התי"ו וכתוב "דמקריא" יש מקום לדון ולא גרע זה מחסר לגמרי, עכ"פ כיון שתינוק קורא כהוגן אין אנו צריכין לכל זה דבודאי חשיב כלא נשתנה: ובמה שהאותיות תלויות בתיבות מעינות וולאזינקה, הלא כבר הבאתי דברי התוספתא דבטופס כשר תלויות ומעינית ושם הנהר כיון דגם אם לא כתבם כלל כשר הוי דינם כטופם, וכ"ה השו"ע סי' קכ"ה להדיא דבטופם גם תלויות כשר: היוצא מזה דכל הריעותות הללו כשהם לעצמם כ"א בפני עצמה יש להכשירם בשעת הדחק ובמקום עיגון ואע"ג דהכא איכא הרבה ריעותות וכבר כתב השו"מ להחמיר בכה"ג, דהרבה ריעותות לא מקילינן, אבל אפ"ה לא חזינן לרבנן קשישאי דחשו להכי, ועיין בחת"ס ח"ב סי' ח' שהיה בגט כמה ריעותות ודן רק על כל ריעותא בפני עצמה אבל לא חשש על הצטרפותם, ולכן מסקנת הדברים כן הוא אף שזה ודאי שלא יפה עשה כ"ת להוציא מתח"י דבר שאין מתוקן כזה, והאמתלא שכתב שחשש שמא הבעל לא ירצה עוד לגרשה וכדומה, איננה עוד אמתלא כדאיית, ולא אפשר עוד לקרוא לזה מקום עיגון, ובשום אופן לא הי' צריך להכשיר לכתחלה, אבל עתה לאחר שכבר נעשה מעשה ומסר הגט להאשה זה יותר מחצי שנה, חיישי' תו לזילותא דבי דינא, ולכן הנני מסכים להתיר את האשה להנשא, אבל במה דברים חמורים אם עוד לא יצאו עוררים בדבר ורק כ"ת מעצמו מוסר כליותיו עורר אותו לחשוש בזה, שיפה עשה בזה, כי כן דרך החכמים, ואות ומופת הוא שיש יראת ה' בקרבו, ולכן מחויבים כולנו להפוך בזכותו, וכ"ש שלא לבזותו, אבל אם כבר יצאו עליו עוררים או גם כשיראה עוררים ממשמשים ובאים קידם עצמו להשכים ולהקדים על פתחי רבנים להשיג מהם היתר, בכה"ג איני חפץ להשתתף בזה כי לבד שתח רצוני להכניס עצמי במחלוקת, עוד איננו אחראים לחוש כ"כ לכבודו. ובשגם שללא תועלת הוא כי כלום יכול אני לסתום פיות המעוררים שיש להם מקום לפקפק