זקן אהרן חלק א קעט

עבדינן אין זה אלא מתקנתא דרבנן מפני נעילת דלת כדמוכח בש"ס דסנהדרין וכן פרש"י שם להדיא שהוא תקנתא דרבנן וכ"כ הרשב"א הר"ן ורמב"ן ביבמות דמ"ו וגיטין דפ"ח, ורק הנתיבות הוא היחיד שכתב דמה"ת הוא, והוה"ד מה דמקבלין עדות בזה"ז נמי אינו כ"א דרבנן דמה"ת בעי' סמוכים כמ"ש התוס' ב"ב ד"מ וכתובות דכ"ב, וא"כ בזה"ז לא שייך דינא דנסכא דר' אבא לומר דהוי מחויב שבועה ואיל"מ דלא אמרי' זה אלא בשבועה דאורייתא אבל בשבועה דרבנן לא אמרי' מתושאיל"מ כמ"ש בחו"מ סי' ע"ה א"כ הוה"ד בעד אחד בזמן דליכא סמוכין כיון דמה"ת לא הוי שום ממש בעדותו דהא הוה כמו שהעידו חוץ לב"ד כיון דבעי' סמוכין וכיון דכללא הוא דבשבועה דרבנן ואף בשבועת המשנה לא אמרי' מתושאיל"מ א"כ לא יהיה שייך כלל בזה"ז לדון עפ"י עד אחד, ולמה הביאו כל הפוסקים להך דינא דנסכא דר' אבא, אע"כ כמ"ש דגם בזה"ז מהני קבלה וא"כ לפי הנהוג שרק רב הקבוע דן דיני ממונות ושבועות וכיון שמקובל הוא מכל העיר דינו דין גם מה"ת ויכול לדון גם מה"ת וגם לקבל עדות וממילא שגם בנ"ד דודאי הרב הקבוע בעיר קיבל עדות על העד הזה דמהני מה"ת אפי' כשהוא יחידי, וצדקו אפוא דברי הגאונים שבטלו הקדושין כשנמצא א' מהם פסול ואין מקום להפקפוקים שזכרתי, ובנ"ד נמי כיון שהוגבה עדות על א' מהם שפסול הוא מה"ת בטל כל העדות ג"כ: והרי בארנו דבנ"ד בטל כל העדות מתרי טעמי, א) מצד שהרר"י אבנר אמר איני יודע הזמן, ב) מצד שנמצא א' פסול, ואמנם אפי' באנו לחוש לדברי רעק"א ונו"ב דבעדי קדושין לא בטל כל העדות כשנמצא א' פסול, עכ"פ עדותן של האומר איני יודע ושל הפסול בטל, וא"כ לא נשאר כ"א עד אחד על הקדושין, של העד ר' ח"ש, אם הוא אינו הפסול, ובקדושי ע"א נאמנת האשה לחוד לומר דלא נתכוונה לקדושי מעליא וכמ"ש הב"ח סי' מ"ב דמיגו דבעי מכחישה לעד דנאמנת, ועוד הא פסק הרמ"א שם דבמקום עיגון לא מחמרינן כלל בקדושי ע"א ואפילו הכחשה לא בעינן: ועוד יש בכאן סניף גדול להיתר בזה שהטבעת לא היה של החתן כ"א שאול הוא בידו מאבי הכלה, ועיקר ההיתר בשאול הוא משום דאמרי' דכיון דע"מ לקדש השאילו הוי כאמר לו שמשאילו על זמן ואופן שיועיל לקדושין וכמ"ש הרא"ש בפ"ק דקדושין, אכן בנ"ד לא שייך לומר דנתן לו במתנה ע"מ להחזיר באופן שיועיל לקדושין כיון דהמשאיל גם הוא סבור שאין בזה קדושין גמורים אלא לצורך נמוס הערכאות וכמ"ש כ"ת שטוען באמת כן, והוי שאלה רק לזמן מועט לצאת ידי חובת הנמוס בלבד וגרע טפי מסתם שאלה דעלמא, ואפי' בסתם שאלה כבר העיד המג"א סי' ש"ז דבמדינתנו ניתן לתבוע הלואה תוך שלשים יום א"כ יש ספק שמא בזמן מועט דקישוט ההוא אין בו שו"פ אפי' במדי וא"כ במה מקדשה כיון דהאב יכול לתבוע ממנו הטבעת לאחר שעשה הנימוס נמצא שלא נתן לה כלום, ואפי' הי' בזה סתם שאלה נמי כיון דיכול לתובעו תוך ל' יש להסתפק שמא הנאת הקישוט אין בה שו"פ, ובנ"ד דאין בזה אלא ע"א על הקדושין א"כ הוי ס"ס גמור שמא הלכה דמקדש בע"א אין חוששין לקדושין, ספק דאין בקישוט אפי' במדי שו"פ, וגדולי רבותינו בתשובותיהם משתמשים להקל במיתת הבעל ובגירושין בס"ס, ואף להחולקים היינו משום דהוי במקום חזקת איסור א"א, אבל בס"ס בקדושין דהוי חזקת היתר דפנויה ודאי דמקילין בס"ס, וס"ס כזה בספק אחד בפלוגתא דרבוותא וספק אחד במעשה לכו"ע הוי ס"ס מעליא, ובפרט בזה בקדושין בע"א דהרמ"א הכריע דבמקום עיגון יש לסמוך על המקילים אלא דשלא במקום עיגון חיישי להחמיר א"כ כל שיש עוד איזה ספק לא מחמרינן: תבנא לדינא לחזור על כל צדדי ההיתר, א) במה שהכלה טוענת שלא נתכוונה לקדושי מעליא, שאפילו אם היו הקדושין בב' עדים נמי היתה נאמנת באומדנא גדולה כזה, וגם מצד דברים שבלב אין להחמיר במקום שהאומדנא גלויה לכל ואנן סהדי כולנו, וכ"ש דלמ"ש לכל היותר אין בקדושין הללו כ"א ע"א ובמקום ע"א נאמנת בכל אופן דלא גרע ממכחשת לעד, ב) אם העדים נמי סבורים היו של קדושי ערכאות נתכוונו אז אפי' אם באמת לקדושין גמורים נתכוונו לא הוי קדושין מצד דהוי מקדש בלא עדים, וכ"ש שכ"ת כותב דהעדים אומרים להדיא כן שכך היו סבורים, ג) עדותו של הרר"י אבנר בטל מכמה טעמים, א) במה שסבור היה שהחופה כבר נעשית וא"כ לא נתכוון בקדושין דהאידנא לקדושי מעליא, ב) מפני ששמע "ווארטשין" ויש לספק שמא אמר בדברי חשאי הללו דברים המבטלים לקדושין וכהב"א הנ"ל, ג) מצד שאמר איני יודע באיזה זמן והוי א"י בחקירות ומטעם זה אלים לבטל גם כל העדות של האחרים נמי, ד) עדותו של הדיין הרר"ג בטל מפני ששמע שהחתן המשיב לדבר ולא שמע מה ויש לספק שמא אמר דבור המבטל לקדושין, ואם גם כוונת הרר"י אבנר במה שאמר "ווארטשין" הוא כזה ששמע שדיבר בחשאי ולא שמע מה א"כ יש בזה שני עדים שלא שמעו מה שדיבר ואינם עדי קדושין, ה) העד שנמצא פסול ובטל כל העדות עי"ז כדין נמצא א' קרוב או פסול, ו) גם בעדותו של הררא"ש יש לפקפק במה שאמר "ער האט ניט אויפגיפאסט" וי"ל מפני שסבור היה שאין בזה כ"א צורך ערכאות וא"כ אין ממש בעדותו, וכ"ז אני כותב לפי הגב"ע שלא נזכר שם שהעדים אומרים שלא נתכוונו לקדושין גמורים, ממילא הוצרכתי לאומדנות, אבל לפי דברי כ"ת שהעדים אומרים כן להדיא שלא נתכוונו לקדושין גמורים א"צ לאומדנות, ועכ"פ אם הוא אפי' איננו עד הפסול לא נשאר בכאן כ"א עד אחד, דבמקום עיגון כנ"ד יש להקל, ז) מפני שהטבעת היה שאול מאבי הכלה שטוען שלא נתכוון כ"א לצורך ערכאות ויכול לתבוע שיחזיר לו הטבעת מיד לאחר שנעשה הנמוס וא"כ לא נתן לה דבר בקדושיה, ואם אולי שגיתי חלילה באיזה מן ההיתרים הללו, עכ"פ בהצטרף כולם ראוי לבטל הקדושין ולהתיר להבתולה סילקי בת ר' ארי' ליב יעגער להתנסבא לכל גבר די תיצביין בלא גט מן הנוכל אשר נלכדה ברשתו כן נלע"ד עפ"י הגב"ע וביותר עפ"י מכתבו שכותב דגם הכלה וגם העדים אומרים שלא נתכוונו כ"א לצורך ערכאות ולא לקדושי מעליא, אכן מפני שלא נהירין לי שבילי מנהגי קדושי ערכאות במדינתכם ולבי יכני ומידי הרהור לא יצאתי שמא באמת לקדושין נתכוונו ואם לא להיות כנשואה גמורה להיות מותרת לבעלה על ידם, עכ"פ להיות אסורה לכל העולם ושתהא קשורה רק לחתן דנן לבד, ואם לזה נתכוונו הוי קדושי מעליא כמ"ש לעיל, ומה שהביאני לחוש לזה דכיון שבכל קדושי ערכאות אין משימין טבעת על אצבע הכלה, וא"כ מה נשתנו קדושי הללו שנתן טבעת וגם הביאו דיין לסדר הקדושין ומסתמא שלקדושי מעליא נתכוונו, ואע"ג שאכתי יספיקו ההיתרים האחרים מחסרון העדות, בכ"ז מפני שיסוד הראשון בניתי על האומדנא שלא לקדושין נתכוונו ולכן בכדי להרגיל את רוחי הנני מתנה שעוד רב אחד מגדולי ההוראה אשר במדינתכם, היודע היטב במנהגי המקום, ואם כ"ת ועוד רב גדול יעיינו בדברי, וימצאו כי אמנם כן הוא שהאומדנא מוכח שלא נתכוונו לקדושי מעליא ואתם תסכימו להתירה תוכלו לצרף גם דעתי להתיר העלובה הנ"ל, וד' יצילנו משגיאות ויסייענו לכוון הלכה הברורה: כנפש ידידו המברכו בברכת אהרן וואלקין.