זקן אהרן חלק א קעה

וכל זה הוא כשאנו דנין על נאמנות הכלה במה שהיא עצמה אומרת שלא נתכוונה לקדושין גמורים, אכן בנ"ד אכתי יש לדון אם גם העדים נתכוונו לקדושין גמורים, אם כי בגב"ע לא נזכר בפירוש ששאלום ע"ז ומה השיבו, אבל מדבריהם וגם מהנהגתם מוכח שסבורים היו שאין בזה כוונה לקדושין גמורים דברי הרר"י אבנר אמר להדיא שסבור היה שכבר נעשית החופה וממילא שהקדושין דהאידנא אינן כ"א לנמוסי הערכאות, והעד רח"ש מדאמר "ער האט ניט אויפגיפאסט" משמע נמי שסבור כן דאי היה סבור שזה הוא הקדושין האמיתיים הלא היה עליו החובה לראות לשמוע ולדייק היטב, דזה הוא חובת כל עד, וכן הדיין הרר"ג אם שמע שהחתן ממשיך דבורו ואינו יודע מהו אומר איך לא ביקש ממנו שיחזור ויגיד דברים ברורים לפני העדים, ואיך הניח להוציא מתח"י קדושין שאינם מתוקנים שיש הרבה להסתפק בהם, א"ו שסבורים היו שכל העובדא מראשה עד סופה אינה אלא לשופרא דערכאות, ואם באמת כן הוא שכך היו סבורים אז אין ממש בקדושין הללו מצד תרי טעמי, א) מצד שבכה"ג נאמנת הכלה עצמה יותר לומר שלא נתכוונה לקדושין גמורים דאף שבאומרת לשחוק כוונתי אינה נאמנת היינו משום דכוונת הלב אין בו ממש לעומת מעשה המתנגד, אבל כשהעדים וגם כל העם העומדים בעזרה של ההאפטמאנשאפט ידעון שרק לצורך ערכאות נעשה ודאי דנאמנות גם בלא הנהו טעמים שזכרתי לעיל, ב) דגדולה מזה אפי' אם החתן והכלה היו אומרים שנתכוונו לקדושין גמורים, אפ"ה כיון שהעדים לא ידעון מה שבלבם והם סברו שאין בזה כוונה לקדושין, ממילא הוי כמקדש בלא עדים וכמ"ש בב"ש סי' ל' סק"ט דאם לעדים היה ספק אם קרוב לו או לה אע"ג דבאמת הוי קרוב לה אין חשש קדושין דהוי כמקדש בלא עדים ואין להוכיח להיפך ממה שמבואר באה"ע סי' כ"ו ובלבד שהיא תבין שהוא לשון קדושין, וכיון שעיקר תלוי בהבנתה א"כ אפי' היא מודית שידעה והבינה מאי הוה כיון דהעדים אינם יודעים מה שבלבה הוי מקדש בלא עדים, וכן בנתן לה בשתיקה ושניהם מודים שנתכוונו לקדושין דמקודשת אע"ג דעדים לא ידעו מכוונתם, באמת נתקשו בזה כל האחרונים ומתרצים כ"א לפי הגות רוחו, ולענ"ד בפשיטות דלא דמי כלל למקדש בלא עדים שבאמת לא היו כלל עדים בשעת קדושין, אבל כששניהם נתכוונו, שהעדים ראו הקדושין ושמעו שהמקדש חמר לשון קדושין, א"כ כי הודו שוב שהבינה הלשון, הלא לדבריה היו בזה קדושין גמורים בעדים וע"י הודאתה נודע לנו שנתקדשה בעדים ובכה"ג מהני הודאתה דדמי להיכי שאין העדים כאן ושניהם מודים שנתקדשו בעדים דמהני כמבואר בכתובות דכ"ג, ובחבורי לקדושין הארכתי, וכ"ז הוא רק כשהעדים אינם יודעים מה בלבה מהני הודאתה, אבל במקום שהעדים אומרים שסבורים שלא נתכוונו לקדושין מה יוכל להועיל הודאתם הא אכתי כיון שהעדים סבורים שלא נתכוונו ודאי הוי זה מקדש בלא עדים, ועיין בתוס' ר"י הזקן קדושין ד"ו וז"ל שהרי אף אומרת שהבינה הלשון שאמר לה ודעתה היה לשם קדושין מ"מ העדים אין מבינים הלשון הו"ל כמקדש בלא עדים שהרי אין הדבר ברור לעדים מצד מה שראו ושמעו אלא מצד שהם אומרים שכוונו לקדושין ע"ש, הרי להדיא כדברנו שאפי' כששניהם נתכוונו נמי לא הוי קדושין אם אך לעדים הוי ספק בכוונתם, וכ"כ בנו"ב מהדו"ת חאה"ע סי' ע"ה בראש הששי דכה"ג הוי מקדש בלא עדים, ועיין עוד בח"מ סי' מ"ב סק"ח שכתב דבהטמין עדים אחורי הגדר אף במודית דלקדושין נתכוונו מ"מ לא מהני כיון דעדים היו סבורים דלהשטות נתכוונה לא מיקרו עדי קדושין והוי כמקדש בלא עדים, ובנ"ד א"צ לכל זה כיון שהכלה טוענת להדיא שלא נתכוונה לקדושי מעליא כ"א לקיים חוק המלוכה, ומכל הלין הרי לכאורה היתר גמור לבטל הקדושין גם עפ"י אמירת הכלה לחוד שלא נתכוונה לקדושי מעליא דנאמנת ע"ז במקום אומדנא גדולה כזאת וכ"ש אם גם העדים יאמרו כזה: ואמנם לא אכחד כי לאיש כמוני שעומד מרחוק ואין לי אפי' ידיעה במקצת מסדרי קדושי הערכאות הנהוגות במדינתכם יש לי לפקפק הרבה ביסוד האומדנא הזאת באשר יש לי אומדנות להיפך ולומר שודאי כולם נתכוונו לקדושי מעליא, דאל"ה נתינת טבעת ורב מסדר קדושין למה, דכפי הנהוג אצלנו, קשר הערכאות נעשה בלי מסדר קדושין וגם בלי נתינת טבעת כ"א בשאלת פיהם ואמרו הן, ובחתימת ידם על כתב הערכי ולא יותר, ומסתמא שבמדינתכם נמי כן הוא, וא"כ מדטרחו להביא רב למסדר הקדושין וגם בנתינת טבעת על אצבעה מכלל דגם החתן וכלה וגם העדים שסבורים שקדושי מעליא יהיה בזה, ואף שידעו שאח"כ יעשו קדושין וחופה אחרת אפ"ה אין מזה ראיה כ"כ דלא נתכוונו לקדושין, די"ל שאע"ג דבקדושין הראשונים שנעשה בבית הערכי אינה מותרת עוד לבעלה להיות כאיש ואשה, משום כלה בלא ברכה וחופה אפ"ה תעשה קדושין הללו בכדי שיהיו בטוחים על קשר השדוכים שבינם ושלא יהיה ביכולתם שוב לחזור ולעשות שדוך אחר מפני שע"י קדושין הללו אסורה להנשא לאחר ואם לזה נתכוונו אין לך קדושי מעליא מזה, וזהו עיקר הקדושין שהיו נהוגים בזמן הש"ס דאסר לה אכו"ע כהקדש, וגם השקפת התורה בעיקרה היתה שקודם הנשואין צריך להיות אירוסין והכי משמע קרא כי יקח איש אשה ובא אליה, מעיקרא יקח אותה ע"י אחד מהקנינים והדר יבוא אליה, וכ"ה לשון החינוך מצוה תקנ"ב שנצטוינו לקנות האשה באחת משלש דרכים קודם הנשואין, והוא מכבוד האשה שלא תהיינה כדרך האמהות, וכזה אפשר לפרש כוונתה במה שתאמר שלא נתכוונה לקדושין, דהכוונה שלא נתכוונה להיות נעשית נשואה ולהיות מותרת לבעלה עדיין עד שיהיו הקדושין והחופה השניים אבל גם הקדושין הראשונים הללו יועילו שיהיו קנוים זה לזה בקשר אמיץ שיהיו אסורים לחזור ולעשות שדוכים אחרים, רק אנכי עליכם קא סמיכנא שתכתבו כי הכלה והמחותן צועקים שלא נתכוונו כ"א לקדושי ערכאות, ומכלל דבקדושי ערכאות אינם מתכוונים כ"א לנמוס בעלמא ולא לשום קנין, וכן מסתבר כי בהיות שקדושי הערכאות נעשות תמיד אצלכם אחר החופה ורק הפעם היה במקרה שקדושי הערכי נעשו קודם ומטעם שכתב כ"ת, וא"כ קרוב לשער שבעיני הבריות להחזיק קדושי ערכאות כ"א לנמוס גרידא, דאחר הקדושין והחופה האמיתיים מהצורך תו לקניני הערכאות, ובכ"ז מפני החשש שעומד לנגדי דא"כ רב מסדר וטבעת למה, לא אוכל להחליט בזה דבר ברור, והנני רק כמראה מקום לפניכם פרטי הדין. ואתם על אתר תשפטו עפ"י ההוראות הללו ולחזור לשאול עוד הפעם ולעמוד על כוונת הכלה המחותן והעדים אם זה הי' באמת רק צורך נמוס גרידא ולא לכוונת שום קנין, ורק שאנו דנין על הנאמנות, וגם אם יכולה מחשבה שבלב דידהו לבטל מעשה הקדושין, בזה אפשר להאמינם וגם לבטל המעשה על יסוד הדברים שכתבתי, אבל העיקר נצרך מראש לברר היטב ולעמוד על עמק כוונתם דשמא נתכוונו גם לקנין כל דהוא, לו יהיה קנין אירוסין ולא נשואין, כי אם לכך נתכוונו קדושי מעליא הם וכמ"ש, והמשפט בזה לכם הוא ולא לי, ואם אולי מתוך דברי תלמדו לברר יותר ויפלו אצלכם ספיקות חדשות, הואילו להודיעני, ומה טוב היה לו נתתם לי פתרון על החדה הזאת ששאלתי דאם כדבריכם כן הוא שלא הי' בזה כוונת קדושין א"כ למה הביאו רב לסדר קדושין וגם נתינת טבעת: והנה אף שעל ההיתר זה הבנוי על יסוד האומדנא יש לי פקפוק וכמ"ש דיש לי אומדנא להיפך דודאי לקדושי מעליא נתכוונו דאל"ה רב ונתינת טבעת למה אכתי יש בכאן היתרים אחרים לסתור ולבטל כל דברי העדים